התפטרות ראש אגף התקציבים במשרד אוצר – דווקא הזדמנות לשינוי חיובי

דרוש כעת ראש אגף תקציבים שחושב אחרת, שרואה את התמונה הרחבה, כזה שמפנים עד הסוף את גודל השעה ואת עוצמת המשבר

שאול מרידור / צילום: יוסי זמיר, גלובס
שאול מרידור / צילום: יוסי זמיר, גלובס

ביום ראשון בערב, כשראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שאול מרידור, הודיע על התפטרותו, געשה הארץ. שורה ארוכה של פרשנים נזעקה להלך עלינו אימים, שהמצב הכלכלי הבעייתי היום הוא רק ספתח למה שעוד מחכה לנו בעקבות ההתפטרות. אצא שאיני שותף להלך-רוח זה. העזיבה של ראש אגף התקציבים יכולה להיות הזדמנות לשינוי חיובי; לאתחול מחדש של דרך ההתמודדות עם משבר הקורונה הכלכלי של הדרג המקצועי במשרד האוצר, שמקבלת ממני את הציון נכשל עד כה.

אין חולק שאנשי האוצר הם מוכשרים ומסורים. אולם תפיסת העולם הכלכלית של רובם הומוגנית מדי, ועיקרה פנקסנות והסתכלות דרך החור של הגרוש. התפיסה הזאת מנעה מהם לזהות את ממדי המשבר בראשיתו, וגרמה להם להמליץ על שורה של צעדים שגויים, שבסופו של דבר עולים לנו יותר, וגם לא משיגים את מטרתם.

כך למשל, הבחירה בראשית ימי המשבר ב"מודל החל"ת" לשוק התעסוקה, במקום ב"מודל הגרמני" של העסקה גמישה, הביאה לאבטלה עצומה. מה שנדרש מאנשי האוצר היה ללמוד את השיטה שיושמה בהצלחה בגרמניה, כבר במשבר של שנת 2008. במקום לעשות זאת, נבחרה שיטה לא מוצלחת שמנתקת את הזיקה בין המעסיק לעובד, ולכן גם יקרה בהרבה מהמודל הגרמני. זאת, משום שהיא כוללת תשלומי מענקים גבוהים למעסיקים כדי שיחזירו עובדים לעבודה, וכן רשת ביטחון לעובדים בחל"ת לתקופה שחייבת להיות ארוכה יחסית.

לאחר מכן הגיע הפיאסקו של המענקים לעצמאים. מרוב החשש שאף אחד לא "יתחמן", נקבעו כללים וביורוקרטיה שלא ניתן היה להתמודד איתם. התוצאה - מענקים שלא הגיעו בזמן, תסכול של אנשים, הצורך "לתקן" במענקים נוספים, שרק עלו יותר ועוד. בנוסף, התגלע ריב מתוקשר עם המורים על מספר זעום של ימי חופשה. שוב, הרצון הכפייתי לחסוך, במקום להסתכל קדימה ולחשוב איך דווקא מזרימים תקציבים למערכת החינוך כדי להתאים אותה כמה שיותר מהר לעידן ההוראה החדש. ולא פחות בלתי נתפס היה המאבק ברופאים, והדרישה שימי הבידוד שלהם ינוכו להם מימי חופשה. שוב פנקסנות, במקום להבין שהצוות הרפואי הוא חוד-החנית במאבק בקורונה. וישנן דוגמאות נוספות.

לכן, דרוש כעת ראש אגף תקציבים שחושב אחרת, שרואה את התמונה הרחבה. כזה שמפנים עד הסוף את גודל השעה ואת עוצמת המשבר. אדם שמבין שעכשיו אפשר להיות קצת פחות מוטרדים מהיחס "הקדוש" של חוב-תוצר. ראש אגף תקציבים שמבין שזה הזמן ליישום "מודל רמזור כלכלי", שיכלול תמיכה דיפרנציאלית באנשים ובענפי המשק השונים, בהתאם להיקפי הפגיעה של הקורונה בהם. שזה הזמן להשקעות משמעותיות במערכות החינוך והבריאות, בתשתיות ובמנועי צמיחה. מנועים דוגמת הכשרות מקצועיות והסבות עובדים, דיגיטציה ו"ניו-דיל" תשתיתי, לרבות ניצול היתרונות שיכולים להיות לנו בתחום האנרגיה הירוקה. זו גם העת לזיהוי חכם של המקורות למימון צד השימושים. עוד לא מאוחר לתקן, וראש אגף תקציבים חדש יכול לעשות את ההבדל.

בשולי הדברים, אני תמה על כך שישנם כתבים כלכליים ופרשנים רבים שמיישרים קו עם אגף התקציבים. מצד אחד, אי אפשר לצעוק שהטיפול של האוצר במשבר כושל; ומצד שני, כשראש אגף התקציבים מתפטר, לבכות על לכתו ולדאוג לדירוג האשראי של המדינה. נסו להיות עקביים יותר. בעיניי, יותר לגיטימי שעכשיו יצעקו מי שטענו שלאורך הדרך פעל אגף התקציבים נכון. אך אני חושב הפוך - ראש אגף תקציבים חדש יכול להפוך את משבר הקורונה להזדמנות! 

הכותב הוא חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל-אביב ובעלים של קרן השקעות