הסערה התקציבית המושלמת: בערפל הקורונה הממשלה מתקבלת החלטות כלכליות שאין להן כל הצדקה

כולנו נשלם על האנרכיה התקציבית שאנו חווים כעת • כמעט כל בלם מרסן הוסר, הפוליטיקאים מתעלמים מהדרג המקצועי ונגיד בנק ישראל רק מוסיף שמן למדורה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ. הסערה התקציבית המושלמת / צילום: אמיל סלמן-הארץ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ. הסערה התקציבית המושלמת / צילום: אמיל סלמן-הארץ

ניתן לראות באנרכיה התקציבית המשתוללת בתקופה האחרונה כ"סערה המושלמת". ארבעה גורמים חברו להם יחדיו ליצירת סערה שכזאת:

הגורם הראשון הוא, שתחת ערפל הקורונה, הוסר כמעט כל בלם בתחום התקציבי. אכן מדובר במשבר חריג ביותר, שמחייב מעורבות תקציבית מיוחדת, אך דווקא משום כך, יש לבחון את ההוצאות בשבע עיניים, כי נראה שכל הוצאה תקציבית היא מוצדקת ובלתי נמנעת.

אלא שתחת ערפל הקורונה והאווירה כי כעת מוצדק "לשפוך" כספים וכל המוסיף הרי זה משובח, מתקבלות החלטות שאין להן כל הצדקה, דוגמת "מענק לכל אזרח" ולא רק למי שזקוק לסיוע כמובטלים חדשים או כעצמאים שנפגעו, וכן תמיכה בלתי מוצדקת בעסקים גדולים (ע"ע "מענק פוקס").

הגורם השני הייחודי לישראל הוא המשבר הפוליטי, המתבטא בהיעדרו של תקציב מדינה מאושר תקופה ארוכה. בהיעדר מסגרת, קל להמציא כל מיני "קופסאות" בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים מעבר ל"אין תקציב", ללא כל מגבלה שהיא. וכך עפים להם באוויר עשרות מיליארדים, בשעה שתקציב עם מסגרת היה יוצר עוגן.

הגורם השלישי הוא התעלמות שלא הייתה כדוגמתה של הדרג הפוליטי מהדרג המקצועי, בראש ובראשונה מאנשי משרד אוצר. זה אולי זוכה לתשואות ומצהלות הקהל, אך זחיחות זאת וביטול של כל עמדה מקצועית - תעלה לנו ביוקר.

הגורם הרביעי ל"סערה המושלמת" הוא היעדרו של איזה שהוא מייצב, כוח שכנגד, שיבלום השתוללות תקציבית בלתי מוצדקת ופרועה. בעבר, נשא בתפקיד זה בנק ישראל שידע להציב לממשלה מגבלות, ולשם כך לא היסס להשתמש גם בשוט הריבית, כדי לרסן ממשלות חסרות מעצורים. אלא שנגיד בנק ישראל כיום, רק מוסיף שמן למדורה ומפציר בממשלה להוציא עוד ועוד כספים.

במקום שבנק ישראל יאפשר לריבית לטווח ארוך לעלות, עקב גיוסי חוב של מאות מיליארדי שקלים על-ידי ממשלה שמנה ובזבזנית, ובכך היה נוצר סוג של מייצב טבעי שירסן הפקרות תקציבית, בחר בנק ישראל בדרך הפוכה והוא רוכש אג"ח ממשלתי בעשרות מיליארדי שקלים, כדי להקל עם הממשלה שתוכל להגדיל את חובותיה עוד ועוד.

במצב הנוכחי, טוב שקולו של נגיד בנק ישראל אינו נשמע, כי דעותיו אינן מותאמות למציאות הישראלית, והן מועתקות מעשייתו של הבנק המרכזי האמריקאי, שנמצא אף הוא תחת מתקפה פוליטית. מה שארה"ב יכולה להרשות לעצמה אנו בישראל הקטנה והשברירית, איננו יכולים.

לציבור קשה להבין מה הבעיה בגירעון ובנטל חוב עמוק. זה נראה כמשהו שלא נוגע לנו בכלל. אך כדאי שנפנים, כי גירעון של 200 מיליארד שקל השנה ו-200 מיליארד שקל בשנה הבאה - פירושם שכל משק בית בישראל נוטל על עצמו חוב נוסף של כ-160 אלף שקל. שווה ערך למכונית יוקרתית. אלא שאת המכונית לא נקבל, ובמקומה יגיעו בקרוב פקידי הגבייה של החוב - בין בתוספת מסים ובין בקיצוץ שירותים, כי אין ארוחות חינם.

זה לקח רק מספר שבועות שהפכנו מ"אור לגויים" בתחום המאבק בקורונה למדינה "אדומה", שמתרחקים ממנה. זה נראה די סביר שתוך מספר חודשים נהפוך ממדינה בעלת יציבות פיננסית איתנה, למדינה בעלת יציבות מוגבלת שמתקשה לגייס מימון בעולם.

כל גורם בפני עצמו מאלו שמצוינים לעיל, היה בו די כדי ליצור משבר כלכלי חריף, אך באירוע נדיר ויחיד בדורו, שלא נראה כמותו, חברו להם ארבעת הגורמים יחדיו לכדי סערה תקציבית מושלמת, ולא נותר לנו אלא להמתין בחרדה לתוצאות ההרס של הסערה. 

הכותב הוא הממונה על התקציבים לשעבר