פורטפוליו | פיצ'ר

הקורונה משתוללת? "שר האוצר שם על הגריל את המנכ"לים של קופות החולים"

שיחה אישית עם מנכ"לית קופת חולים מאוחדת סיגל רגב רוזנברג • "המדינה מפלה בתגמול את מנכ"לי הקופות ביחס למנכ"לי בתי החולים, ולא פלא שהמכהנים בתפקיד הם יוצאי צבא, שזו משכורתם השנייה"

סיגל רגב רוזנברג, מנכ"לית קופת חולים מאוחדת / צילום: איל יצהר, גלובס
סיגל רגב רוזנברג, מנכ"לית קופת חולים מאוחדת / צילום: איל יצהר, גלובס

אני: לוחמת, מקצועית, יצירתית, יזמית, רואה רחוק ומנהלת.

משפחה: אמא שלי נולדה בעיר יאשי ברומניה. לסבא היה בית חרושת למראות קריסטליות, שהיה משלב ברהיטים שבנה במפעל בבעלותו ומכר ברחבי אירופה. בזמן המלחמה הם היו במנוסה ושרדו בעזרת הזהב והתכשיטים שהטמין בקירות. בסופה חזרו ליאשי. כשעלו הקומוניסטים הם הלאימו את בתי העסק שלו ונתנו לו לנהל את בית החרושת עבור קצבה.

הם הגיעו לחיפה ב-1962, ואמא, אז בת 18, נשלחה לקורס לבורנטיות בסורוקה. שם הכירה את אבא. היא שירתה בכור בדימונה. אחרי כמה שנים הם התחתנו וגרו בבאר שבע, שם נולדתי. היא עבדה כלבורנטית ואחר כך הפכה לציירת.

אבא עלה מעיראק כשמלאו לו 11 עם קבוצת ילדי חוץ בקיבוץ. הוריו עלו שבע שנים אחריו והתיישבו בהרצליה. אחרי השחרור מהצבא השלים בגרויות, למד באוניברסיטה והפך פרופסור לפיזיולוגיה בבן גוריון.

ילדות: למדתי במגמת ביולוגיה וכימיה במקיף ג’ בבאר שבע. הייתי מדריכה ורשג"דית בצופים, רקדתי בלהקות ריקודי עם, והייתי במועצת תלמידים. מיד אחרי השחרור התחתנתי עם בעלי הראשון, מושבניק מכפר ורבורג. יש לנו שני ילדים משותפים ונכדה. אחרי תשע שנים התגרשנו.

אלכס: בעלי, מתה עליו, איש מחשבים במכון מור. הכרנו בכללית, כשניהלתי את מחלקת הכספים במחוז דרום והוא עבד בה. יש לו שלושה ילדים מנישואים קודמים, והחלטנו לא להביא ילדים משותפים, אלא להפוך למשפחה מלוכדת. גרנו עשור בלהבים והיום אנחנו בגבעתיים.

קריירה: כשלמדתי לתואר ראשון בכלכלה, מתמטיקה ומדעי המחשב, עניתי על מודעה של מכון ברוקדייל, שעשה מחקר מקיף עבור כללית. כשהמחקר הסתיים, ביקשו בקופה שאשאר כמנהלת כספים. אחרי שש שנים עברתי למטה בתל אביב כראש אגף בקרה ורכש וראש אגף תכנון. אחרי 22 שנים זאב וומברנד החל לנהל את מאוחדת ומינה אותי לסמנכ"לית הכספים. הקופה הייתה במצב רעוע ובמשך חמש שנים מורכבות עשינו כל מאמץ לייצב אותה.

מאוחדת: מתוך הנחה שעדיף להתמודד על המכרז לניהול הקופה מבחוץ חזרתי לכללית לחמישה חודשים. יו"ר ועדת האיתור פנה אליי, נבחרתי, וגיליתי גירעון של 448 מיליון שקל. אמרו שהוא נוצר כשהייתי סמנכ"לית הכספים, אבל הסכום נבע מהסכמי שכר גבוהים עם העובדים, הפסקת הזרמת כספים מהאוצר, ההכנסות שהתכווצו והתעלמות מהאזהרות שלי שנדרשת תוכנית התייעלות בדחיפות.

כשנכנסתי לתפקיד הודעתי לאוצר על הגירעון. שם כעסו כי חודש וחצי קודם לכן חתמו על הסכם ייצוב והרגישו שרימו אותם. הייתי צריכה לעבוד על השבת האמון, החלפתי מחצית משדרת הניהול, בניתי תוכנית התכנסות ומתווה והורדתי את שכרי ב-5%. נכנסנו ל-2020 ברציונל שאין בור, כי המדינה צריכה להחזיר לנו 300 מיליון שקל בגלל תת־תקצוב, שהוכח בדו"ח השוואתי שמשרד הבריאות הוציא בעצמו. מאוחדת היא קופה בובה, שתהיה הרבה יותר טובה כשאגמור איתה. זו קופה קטנה, שחייבת לתת בראש כדי לשרוד. הפכנו להיברידים, קנינו את רשת מדיקה, ולא קיבלנו תקצוב מתקן כמו לאומית או תמריץ כניסה לפריפריה שמקבלת כללית. ואז הגיעה הקורונה.

קורונה: בנינו מרכז שליטה בשבוע, הגענו לכל החולים והמבודדים, חילקנו תרופות ואוכל, הרופאים הקשישים שלנו עשו ביקורי בית דיגיטליים. הבדיחה העצובה היא שמ-11 המיליארד שהקצתה הממשלה למלחמה בקורונה מאוחדת קיבלה 13 מיליון. אז נכון שבסגר אנשים לא באו למרפאות וההוצאות קטנו, אבל הפעילות חזרה לשגרה ויותר מזה, ולמרות זאת התקציבים עוברים לבתי החולים ולא אלינו. למה ששר האוצר יתעמת עם 30 מנהלי בתי חולים כשהוא יכול לשים ארבעה מנכ"לים של קופות על הגריל, לקצר להם את הרצועה ולהזחיל אותם? מדהים שעוד לא הפנימו שם שאנחנו אלה שמטפלים ב-90% מהמקרים.

בידוד: הייתי פעמיים, ולמזלי לא חליתי. אובדן החופש הוא קטסטרופה.

פנאי: בחצי השנה האחרונה אין. קצת חברות וזהו.

תפיסת עתיד: המדינה מפלה בתגמול את מנכ"לי הקופות ביחס למנכ"לי בתי החולים, ולא פלא שהמכהנים בתפקיד הם יוצאי צבא, שזו משכורתם השנייה. אין פרופורציה בין רמת ההשקעה והאחריות להשתכרות (ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "מנכ"לי קופות החולים נהנים משכר שהוא מהגבוהים ביותר במגזר הציבורי, כמעט כפול משכר מנכ"לי משרדי הממשלה"). עצוב לי לומר, אבל אסיים את הקדנציה ואחליט לאן פניי.

אישי: בת 54, אמא לשניים וסבתא לנכדה, נשואה בשנית, גרה בגבעתיים
מקצועי: 
מנכ"לית קופת חולים מאוחדת