מו״מ וחבילת הטבות כלכליות: הקשר החשאי בין האמירויות לפלסטינים, הסירוב והסטירה לאבו מאזן בליגה הערבית

השבוע ספגו הפלסטינים את אחת מהמפלות הכואבות ביותר שלהם במישור המדיני. רוב מכריע מקרב שרי החוץ של הליגה הערבית התנגד להצעה לגנות את ישראל ואת ההסכם העומד להיחתם עם האמירויות. המשמעות של ההתנגדות הזו כה מרחיקת לכת, שברמאללה מתייחסים אליה במילים מקבילות ל"נכבה" (האסון) ול"נכסה" (הנסיגה) המתארות את תבוסותיהם ב-1948 ו-1967.

הצעת שר החוץ הפלסטיני ריאד אל מליקי כללה גינוי לישראל בשל המשך פעולות "הכיבוש", וגינוי לסעיפים בהסכם עם האמירויות אשר פוגעים בזכויות הפלסטינים, ובעקרונות המתווים את מאבקם להקמת מדינה. אלא שרוב שרי החוץ, לרבות אלה של ירדן, מצרים, האמירויות, בחריין, סודן, עומאן, מרוקו ובראש סעודיה, התנגדו להצעה הזו. בכיר פלסטיני אמר לי על כך: "הרגשנו בבידוד בתוך הבית הערבי שלנו", ובמרירות הוסיף: "אפילו מיקרונזיה לא תמכה בנו", בקריצה להצבעות באו"ם שבהן זכתה ישראל רק לתמיכת מדינת האיים הקטנה.

אבל הפלסטינים יכולים להאשים רק את עצמם באי קריאת המפה הגיאופוליטית האזורית ובעיוורון מדיני לנוכח התמורות של העשור האחרון, שגרמו להם להתבצר במדיניותם ולא להסכים להצעות המפתות שקיבלו בשנים האחרונות. תגובתם למדיניות הפרו ישראלית של ממשל טראמפ הייתה ברוגז ונתק כמעט מלא, כולל סירוב לפגוש את שליחיו לפני ואחרי העברת השגרירות לירושלים.

כאן ב"גלובס" חשפנו לפני שנתיים בדיוק כי לפלסטינים הובטחו תוכניות במיליארדי דולרים, אם ייאותו לשבת למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, והם סירבו. אחר כך גם סירבו להתייחס ליתרונות הכלכליים העצומים עבורם בפרק הכלכלי של תוכנית המאה, שהוצג בבחריין וזכה לתמיכה מצד המפרציות כולן, לרבות סעודיה.

החבילה של האמירתיים

כעת אנו חושפים כי בחודשים האחרונים, עד לימים אלה ממש, התנהל משא ומתן חשאי בין איחוד האמירויות, בהשתתפות ובידיעה של סעודיה, בחריין ומצריים, לבין אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, ומוחמד א-שתאיה ראש ממשלתו, מתוך כוונה להפחית את ההתנגדות הפלסטינית לכינון היחסים עם ישראל, וצירופם למעשה למהלך.

ההצעה כללה הבטחה (שמומשה) כי מהלך החלת הריבונות ייעצר, ובד בבד יתחדש המשא ומתן עם ישראל. התמורה הנוספת לפלסטינים הייתה כלכלית, והיקפה גדול במיוחד. לפי דיפלומטים בינלאומיים שהיו מעורבים במהלך, האמירתיים, בגיבוי סעודי, הציעו לפלסטינים חבילה הכוללת השקעות ענק בתשתיות, פתיחת ערוצי סחר ישירים, מכירת נפט וגז במחירים נמוכים במיוחד, הקמת אזורי תעשיה מתקדמים, העסקת עשרות אלפי מהנדסים ואקדמאים צעירים פלסטינים בחברות במפרץ ועוד.

בין השאר, דובר גם על פיתוחה של רצועת עזה, וסיוע לרשות לחזור ולקבל את השליטה האזרחית שם. אמנם זה מהלך לא פשוט, אבל לנוכח מצוקת חמאס, הוא אפשרי. ההבטחה הייתה כי ישראל תסכים למהלך, ולשם כך תפתח מחדש את הסכמי פריז הכלכליים מ-1994, אשר מגבילים מאוד את הכלכלה הפלסטינית, ומותירים אותה תלויה לחלוטין בישראל. עצם קיומה של ההצעה אושר ל"גלובס" מצדדים נוספים המעורבים, לרבות בישראל.

גם הפעם אבו מאזן סירב, ודרש לעמוד על המדיניות הערבית הוותיקה של איסור נורמליזציה עם ישראל בטרם יושג הסכם עם הפלסטינים. אלא שהדרישה הזו התמוססה זה מכבר, לא מעט בזכות חילופי ההנהגות במפרציות, כמו מוחמד בין זאייד אל נהיאן יורש העצר באמירויות, ובעיקר מוחמד בין סלמאן בסעודיה.

שניהם צעירים עם חינוך מערבי ורצון עז להביא לשינוי בארצותיהם ובאזור, ושניהם מובילים רפורמות ענק בתחומים רבים. שניהם, יחד עם כמעט כל מדינות ערב הסוניות, רואים באיראן את האויב המסוכן ביותר.

חלון ההזדמנויות הכלכליות

מדיניות החוץ של הנשיא אובמה, שכללה דרישות לדמוקרטיזציה בעולם הערבי (מה שהביא לנפילת מצרים לידי האחים המוסלמים עד להצלתה בידי א-סיסי), ובעיקר הסכם הגרעין עם איראן, הביאו לברית אינטרסים הדוקה בין האמירויות וסעודיה לישראל.

הברית הזו כללה חילופי מידע, סיוע טכנולוגי מתקדם וגם הבנות צבאיות חשאיות. עליית טראמפ לשלטון הפכה את הברית הזו לאפקטיבית הרבה יותר, ומדיניותו נגד איראן, לרבות ביטול הסכם הגרעין והעיצומים נגדה, בעידודו הנמרץ של נתניהו, נתנו את הדחיפה לעליית המדרגה. סעודיה, בשל מעמדה הבכיר וגם כי המלך סלמאן השמרן עדיין בסביבה, נתנה את הראשוניות למפרציות האחרות, ויורש העצר האמירתי לקח בשתי ידיים.

ברשות הפלסטינית מנסים להסביר כי הם קיוו ועדיין מקווים להחלפת השלטון בוושינגטון, ואולי גם בירושלים. עוד הסבר הוא עיקשותו של אבו מאזן, השליט הישיש, ומלחמות היורשים שאיש מהם לא רצה להראות כי הוא מוותר על זכויות פלסטיניות. בשורה התחתונה, הקלישאה החבוטה שוב את נכונה: ההנהגה הפלסטינית לא החמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

אבל למרות הסירוב, החתימה על הסכם השלום עם האמירויות פותחת את חלון ההזדמנויות הכלכליות גם לפלסטינים. הכלכלה הפלסטינית מבוססת בחלקה הגדול על הכנסות הפועלים העובדים בישראל, וגם על מגזר פרטי גדל והולך, שעד לפרוץ הקורונה נהנה מכמה שנים של צמיחה מהירה.

השקט הביטחוני איפשר לקדם את התיירות, שגדלה בשיעור מרשים למדי. תעשיות בתחומי הבנייה, הפלסטיק והביגוד מתקשות לספק את הביקוש בישראל, היבואנית העיקרית שלהן. החקלאות מתקדמת וכך גם תחום הטכנולוגיה הגבוהה.

חוקר הכלכלה הפלסטינית יצחק גל ממכון מתווים, אומר כי עבור הפלסטינים הפוטנציאל גדול אף יותר מעבור ישראל. "אנחנו מרושתים כלכלית בעולם כולו, לפלסטינים מעט מאוד יצוא, ורובו לישראל בלבד. פתיחת השוק במפרץ עשויה להיות עבורם מנוע צמיחה עצום". לדבריו, מהלך דומה של פתיחת השווקים במפרץ והסרת מכסים הביא לצמיחה אדירה בירדן בעשור הקודם.

הפלסטינים יכולים להציע ערך מוסף לענפי הבנייה והתחזוקה במפרץ. יש עשרות אלפי צעירים פלסטינים בוגרי הכשרות ולימודים גבוהים, הנדסאים ומהנדסים בעלי השכלה אקדמית טכנולוגית. גם כיום יש כמה אלפי פלסטינים שכבר עובדים במפרץ, ומכירים היטב את ההתנהלות שם. הקשר העסקי של פלסטינים מהרשות עם המפרציות קיים, גם אם בהיקפים נמוכים. "חברות ישראליות עשויות להרוויח משיתוף פעולה עם פלסטינים מנוסים בהקשר הזה, או לשלב צעירים פלסטינים מוכשרים בטוויית העסקים שם", אומר גל.

הפוטנציאל המשולש

הסכם הסחר החופשי הבין-ערבי שקיים כבר שני עשורים, וכולל את הרשות הפלסטינית, מאפשר יצוא פלסטיני ללא מכס ומיסוי אחר למדינות המפרץ. כאן טמון פוטנציאל ענק, בשל כוח העבודה הפלסטיני הזול לצד תעשייה מתפתחת ומתקדמת, תחום הפודטק המתקדם בשטחים, והחקלאות הנהנית מהדרכה טכנולוגית מתקדמת מישראל.

פתיחת הסכמי פריז, כפי שהוצע לפלסטינים, הייתה מקפיצה את יכולת היצוא של הרשות למפרץ ולמדינות ערביות אחרות. תועלת נוספת הייתה יכולה להיות יבוא זול מאוד של נפט וגז מהמפרץ. בכלי הזה השתמשו סעודיה והנסיכויות האחרות כדי לסייע למדינות במצוקה כלכלית כמו מצרים וירדן. הנפט הועבר אליהן במחירי עלות, ובמקצת המקרים ללא תשלום כלל.

לפי גל, מחיר הדלק בשטחים, שזהה לזה הקיים בישראל, הוא מהחסמים הגדולים ביותר של הכלכלה הפלסטינית, וראש הממשלה א-שתאיה כבר העלה את הדרישה ליבוא משם במקום מישראל. הפחתת המחיר בשיעור גבוה תאפשר להגדיל את המיסוי, וביחד עם הגידול בצריכה הפלסטינית (כיום מדובר בכ-4 מיליארד שקל בשנה ממסי הדלק השונים), המשמעות תהיה הכפלה של ההכנסה הזו. שני הנושאים הללו, הסחר החופשי ויבוא הנפט, תלויים בחסדיה של ישראל, ועשויים לשמש מנוף לחץ על הפלסטינים להסכמה לרדת מעץ הסרבנות.

על אף ההתנגדות הרשמית של הרשות, איש עסקים פלסטיני מבית לחם מספר ל"גלובס" כי הוא ומאות מעמיתיו - אנשי עסקים ובעלי חברות ומפעלים - יעלו גם הם לרכבת אל האמירויות, ויצטרפו אל מי שכבר נמצא שם.

לדבריו, הרבה מאוד תלוי בשאלה עד כמה ישראל תאפשר את התפתחות הסחר הזה. "אני קורא להנהגה הישראלית לאפשר לנו ליהנות גם כן מפירות ההסכם. צמיחה כלכלית היא המפתח לשקט, כולם אצלכם יודעים את זה. הכוח הכלכלי האמיתי ברשות הוא פרטי, לא של הממשל ברמאללה, ובסוף גם הוא יבין ויצטרף".

איש העסקים מספר כי קיבל כבר מהמפרץ פניות לגבי רכישת מוצרים בתחום הבנייה. הצמיחה שתגיע לכל המשק הפלסטיני, הוא אומר, היא בשורה שאסור לא לממשלה בירושלים ולא לאבו מאזן ואנשיו להתעלם ממנה.

גם מאס וואתד, אשת עסקים ערביה-ישראלית, בעלת רשת מאסקליניקס ומייסדת חברת דאווסאת, העוסקת בתוכניות תזונה נכונה ומוצרי מזון בריאים, מאמינה שלמשולש של אנשי עסקים ישראלים פלסטינים ומפרציים יש פוטנציאל עצום. לאחר ההכרזה על ההסכם הקימו היא ובעלה פורום של אנשי עסקים משלושת המקומות, במטרה לקדם מיזמים משותפים.

לדברי וואתד, כל אנשי העסקים שהיא מכירה ברשות הפלסטינית מעוניינים לממש את הפוטנציאל הכלכלי. כשיש אבטלה והכלכלה חלשה בגלל הקורונה, מהלך כזה מביא עמו רוח אופטימית. "זה לגמרי ווין-ווין-ווין לכל הצדדים, ומי שמתנגד לכך פשוט פועל נגד עצמו והסובבים אותו", היא אומרת. וואתד מאמינה כי רמת ההשכלה הגבוהה הן של ערביי ישראל והן הפלסטינים משתלבת היטב בדרישות ובצרכים של מדינות המפרץ. בתחום שלה, היא מספרת, יש במפרץ ביקוש גדול והיצע דל של מוצרי מזון בריאים, דוגמת מוצרים נטולי סוכר ומופחתי שומן. ובכלל, היא מסכמת, כלכלה טובה מביאה לתוצאות חיוביות בכל התחומים - האישי, המשפחתי וגם הפוליטי.