יועץ הקורונה של נתניהו מעריך ערב הסגר: "מיליון בלתי מועסקים זו תחזית סבירה"

1. נתוני פתיחה לסגר שני? "כמו חולה אחרי תאונה"

פרופ' אורי חפץ הגיע מהאקדמיה במהלך חודש מרץ כדי לייעץ לממשלה על הטיפול במשבר הקרונה. הוא מלמד מאקרו כלכלה, חוקר התנהגות צרכנים ועל הדרך גם מומחה לכלכלה התנהגותית כבר 15 שנה, מאז שסיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת פרינסטון. למדינה הוא מייעץ בהתנדבות, "מתוך תחושת שליחות".

הוא אומר כי, "ישראל פוגשת את הדיבורים על הסגר השני במצב הפוך מהמצב שבו פגשנו את הסגר הראשון. לסגר הראשון נכנסנו, כמו הרבה מהעולם, בתקופה טובה של צמיחה בריאה ואבטלה נמוכה, עם יחס חוב תוצר קרוב למטרה של 60%. לא שלא היו לנו בעיות, אבל היינו בצד הנכון של מחזור העסקים.

כיום, כעבור כחצי שנה, אנחנו במצב כמעט הפוך: כמויות בלתי נתפסות של מחוסרי עבודה בכל מקום ועצמאים שפעילותם קרסה; אינפלציה נמוכה מידי; גירעונות דו ספרתיים. אופטימי בלתי נלאה, דווקא ראיתי לאחרונה בחלק מהמדדים המאקרו כלכליים נקודות אור של התאוששות בחיתוליה. כולל אצלנו בישראל, התאוששות שאולי תהיה מהירה ממה שחשבנו. אבל ההתאוששות הזו היא כמו מישהו שקם מהמיטה אחרי תאונה. צעד אחר צעד, ועדיין הכל כואב וחבוש. מישהו שהיה די בריא לפני התאונה, הוא צעיר, בסוף הוא יחלים ויחזור לעצמו. אבל עכשיו הוא רק מתחיל להשתקם. הוא צריך כל פיסת עזרה שהוא יכול לקבל. צריך נורא להיזהר איתו. הנחתה אחת לא במקום יכולה להפיל אותו". 

2. השפעות סגר שני? "אפשרות לנזקים של שנים"

"בטווח הקצר, סגר מוריד פעילות כלכלית", אומר חפץ. אבל מבחינתו יש שלושה דברים שקשה מאוד להעריך, גם אם מגבילים את עצמנו לנזק הכלכלי בלבד.

"הראשון: התשובה לשאלה מה היה קורה אילו - מה היה קורה בלי סגר לעומת עם סגר. השני: אנחנו לא יודעים מהן ההשפעות ארוכות הטווח, והן גם תלויות באורך הסגר - על סגר של חודשיים יכול לקחת שנים להתגבר, אולי הרבה שנים. עסקים שזה יהיה הקש האחרון ששובר אותם, יכול לקחת שנים אחר כך לבנות מחדש. החופשות המשפחתיות שיתבטלו בסוכות, שהעסקים בצפון ובדרום זקוקים להן כמו אוויר לנשימה, ייתכן שהן כבר לא יקרו והעסקים האלה כבר לא ישרדו. מי יודע איך לחשב את העלות הזו? אף אחד. אז מה עושים? מנחשים. ואז נשארים עם המספרים של כמה מיליארדים, ואז זה נשמע פחות נורא. ולא דיברנו בכלל על ההשלכות הפסיכולוגיות, חברתיות, הבריאותיות.

השלישי: הציפיות - אם מסתכלים מעבר למשבר העכשווי, ומנסים לחשוב על המחר, מה יהיה פה בעוד כמה שנים, אז ברור שההשקעות של היום הן הצמיחה של מחר, המשרות והעסקים של מחר. ובעניין הזה, סגר יכול להועיל או להזיק, תלוי מה הוא עושה לציפיות שלנו לגבי ההשלכות שלו בטווח הארוך". 

3. ללמוד מחו"ל? "לא כל מה שעובד שם מתאים לכאן"

איזו אסטרטגיית פתיחה עדיפה, מתי ואיפה? פרופ' חפץ לא ממהר לאמץ מודלים מחו"ל. "בינתיים, בנתוני הרבעון השני, שבדיה הפתוחה ודנמרק שכנתה, על כל סגריה, התכווצו במידה דומה (כ-8%). ותחזית הצמיחה לשנת 2020 עומדת כרגע על כ-4% התכווצות עבור שתיהן. אז מי יודע.

"לגבי תוכנית סיוע כלכלית, בסופו של יום רב הדומה בין התוכניות הכלכליות שראינו בעולם על השונה. הפרטים כמובן שונים, ויש לזה הרבה סיבות, כולל אידאולוגיות ופוליטיות, אבל גם - ואולי בעיקר - התשתית הבירוקרטית ותשתיות הנתונים שונות בין המדינות. לפעמים שואלים אותי למה לא עשינו את מה שעשו באירופה. גם רכבת אין לנו כמו באירופה. מדובר פה על תשתיות שלא קיימות כרגע, ואי אפשר לסגור את הפער ברגע אחד".

על השאלה האם יש צעדים שעשו מדינות שונות שהיה שווה לאמץ כאן, עונה חפץ: "ההתרשמות שלי היא שיש כמה מדינות שבהן המשבר איחד. מין התגייסות כזו אל מול אויב משותף. אצלנו, ובהרבה מדינות אחרות, המשבר מפצל. ציבורים מתקיפים ציבורים אחרים, נבחרי ציבור משליכים האשמות זה בזה. זו התנהלות שאני מקווה שנשכיל לצאת ממנה בלי קשר למשבר הנוכחי, אבל המשבר הנוכחי רק מדגיש אותה".

4. שוק העבודה? "תרחיש של מיליון מובטלים"

האם ניתן לעשות משהו שלא נעשה ערב הסגר הראשון? פרופ' חפץ טוען שכן. "בסגר הראשון היה צריך להעביר סיוע דחוף, מהר, ולא היה הרבה זמן לעבוד על תוכניות אופטימליות. היה ברור שיהיו כאלו שיצטרכו ולא יקבלו, וכאלו שלא יצטרכו וכן יקבלו, אבל לפעולה מהירה ונחושה היה ערך עצום. בינתיים, עברה חצי שנה, ולמדנו משהו. אנחנו יודעים קצת יותר מה עובד ומה לא, יש לנו נתונים שכל הזמן מגיעים ומנותחים. אנחנו יכולים להבין קצת יותר מי מהחל"תניקים חוזר ובאילו ענפים, מי לא כל כך חוזר. אנחנו לומדים מה אנשים עשו עם כספי הסיוע.

"לסגר הבא אסור להיכנס בלי תוכנית כלכלית. הסיפור הזה שסיפרנו בפעם הקודמת, שלא היה לנו זמן - זה היה נכון אז. הפעם, אני מקווה שאם מקבלי ההחלטות יכריזו על סגר, הם באותו המשפט יכריזו על העקרונות של תוכנית הסיוע הכלכלי. כל עוד אין תוכנית כזו שהוסכם לפחות על העקרונות שלה, יהיה קשה להכריז על סגר.

צריך להבהיר לכולם שלא יהיה כזה דבר שדווקא מי שנלחם בשיניים לא לפטר עובדים, אחר כך יקבל פחות סיוע כי יגידו לו ‘לא פיטרת, אז כנראה שנפגעת פחות'. פה אסור לנו לטעות. צריך לומר למשפחות שיש לנו תוכנית לגבי מאיפה יבוא כסף לשים לחם על השולחן, וצריך לומר למעסיקים שלא יהיה מצב שמי שייפטר יקבל אחר כך יותר. מספר המובטלים יעלה מיד אם יהיו מעסיקים שחושבים עכשיו שכדאי לפטר מהר בשביל להיות זכאים אחר כך לכל מיני כספי סיוע. מיליון איש ללא עבודה, לפחות באופן זמני, זו תחזית שנשמעת סבירה. מספר המובטלים יעלה מיד אם יהיו מעסיקים שחושבים עכשיו שכדאי לפטר מהר בשביל להיות זכאים אחר כך לכל מיני כספי סיוע".

איך בכל זאת אפשר למזער את הנזקים לכלכלה אם הולכים לסגר ארוך? ראשית, צריך להבטיח שלא יהיו פה משפחות שלא יכולות לשלם עבור מזון, דיור, חשבונות. שנית, צריך להבטיח עזרה לעסקים שסוגרים אותם מכוח הכרזה. דרך הלוואות, מענקים, והקלות. וכאמור, לא לעזור יותר למי שפיטר יותר. שלישית, צריך גם לומר את האמת הכואבת: יש ענפים שלא יחזרו לעצמם עוד הרבה שנים. יש הרבה עסקים ועובדים שצריך כבר עכשיו לעזור להם לעשות את המעבר הזה, ההסבות המקצועיות, רכישת הכישורים החדשים. אין לנו עדיין יכולות לעשות את זה בהיקפים המאסיביים שנדרשים כרגע, ולכן צריך להשקיע בזה משאבים רבים כבר עכשיו". 

5. אמון הציבור נסדק? "המערכת בנויה לחוסר שקיפות"

"יש דרך אחת, ורק אחת, ליצור ולשמר אמון: שיתוף הציבור בנתונים שעליהם אתה מסתמך, בניתוחים שאתה עושה, באי הוודאות שאיתה אתה נאלץ להתמודד, בסיכונים שאתה מוכן ולא מוכן לקחת", אומר פרופ' חפץ. "המנהיגים צריכים לקבל החלטות לא קלות. אם יחלקו עם הציבור את מכלול השיקולים, בפתיחות, לציבור יהיה יותר אמון.

"אבל יש פה בעיה כי המערכת לא מורגלת לחשוב במונחים כאלה. הרי בדרך כלל, כשיש בישראל משבר בסדר גודל כזה, הוא קשור במצב הביטחוני. ובמשבר ביטחוני, הרי אסור לחלוק מידע. חס וחלילה שהאויב יבין מה אתה מתכנן. אני הולך ומקבל את הרושם, שקשה לנו להיחלץ מההרגל הזה. קשה לנו להפנים שהאויב הפעם לא מאזין. לא צריך לקבל החלטות סודיות בחדרי חדרים. אפשר להיפך: לשחרר את כל האינפורמציה, לעודד שיח ציבורי, להודות באי הוודאות. זה לא רק יגביר את האמון, זה גם יגביר את שיתוף הפעולה של הציבור, במערכה בה הכל בסוף תלוי בשיתוף הפעולה הזה". 

פרופ' אורי חפץ

בן 47, נשוי+3 ● מלמד במחלקה לכלכלה באוני' העברית בירושלים ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל במדינת ניו יורק ● בעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון, מתמחה בכלכלה התנהגותית, ומלמד גם מאקרו כלכלה