לקרוא כאילו אין מחר: ספרי הפרוזה שינעימו לכם את הסגר

ספר טוב גורם לקורא לחשוב על חייו שלו, התקופה שבה הוא חי והדרכים להתמודד עם שאלות מהותיות הנקרות בדרכו • אנשי ונשות מפתח במשק, בפוליטיקה, בחברה, בתקשורת ובתרבות בוחרים את ספרי הפרוזה שכדאי להישאר איתם בבית בחודש הקרוב • פרויקט מיוחד

ספר לסגר - פרוזה / צילום: טלי בוגדנובסקי , גלובס
ספר לסגר - פרוזה / צילום: טלי בוגדנובסקי , גלובס

אבי חימי / צילום: כדיה לוי, גלובס
 אבי חימי / צילום: כדיה לוי, גלובס


למה מנכ״ל נטפליקס חושב שהיא גרועה ועוד 20 ספרי עיון שינעימו לכם את הסגר

בין משפט התקשורת לבין החוק

עו"ד אבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין

"ספרו של עורך הדין תומר ורשה, 'כשהמוזיקה נגמרת', משלב תרבות ויצירה עם ערך חברתי. ורשה מתמחה בזכויות אדם שנים רבות, והוא כתב כאן ספר מתח בלשי, שעלילתו עוסקת כולה בפרשייה שנויה במחלוקת של תקיפה מינית, וביחסים החמקמקים שבין מוסר לחוק, צדק ואמת.

"הספר מעלה לדיון סוגיות אקטואליות שמלוות את כולנו בחיי היומיום, ובראשן - השפעות התקשורת והרשתות החברתיות על המרחב המשפטי, ובייחוד במקרים של אלימות מינית, שם הפער גדול במיוחד בין משפט התקשורת לבין החוק.

"הערך החברתי המתלווה לספר, מלבד עלילתו האקטואלית לעידן ה-#metoo, נעוץ בכך שכל ההכנסות מהספר ייתרמו על ידי עו"ד ורשה לטובת המאבק באלימות מינית. זהו ספר מהנה לקריאה שיעזור לכם להעביר את ימי הסגר, והוא מהווה תרומה חברתית למאבק חשוב זה, שלו שותפה גם לשכת עורכי הדין".

איימן סייף  / צילום: אלין סייף
 איימן סייף / צילום: אלין סייף

אין לנו פריבילגיה לא להשתנות

איימן סייף, ראש מנהלת הקורונה במגזר הערבי

"'בית יעקוביאן' של עלאא אל אסוואני הוא ספר מרתק שמאפשר להציץ לתוך החיים של החברה המצרית מאז שנות ה-50 ועד האביב הערבי. הספר מתאר בצורה מעמיקה את חיי העוני, השחיתות, ההטרדות המיניות ומעמד הנשים, חיי הרחוב, מהפכת הקצינים החופשיים, ההתקרבות את הדת, הריקבון במוסדות השלטון ועוד. בתוך זה, דיירי בית יעקובניאל חיים בין תקווה לבין ייאוש.

"אחד הדמויות המעניינות בספר הוא זכי ביי אל דוסקי, שנהנה מגינונים נהנתניים שסיגל לעצמו בשנים שבהן חי בפריז. זכי ביי אוהב נשים, דמות לבבית ומי שמתמודד עם אחות שמנסה לנשל אותו מנכסיו. שומרו האישי, על חוכמת הרחוב שלו, מסור לאדונו שמנסה בדרכים ערמומיות לשרוד את החיים.

"דמות מעניינת נוספת היא בנו של השומר שחלם להיות קצין והצליח, אולם הוא מתקרב לתנועות קיצוניות באיסלאם שמעודדות אותו לבצע פעולה.

"הספר שנוי במחלוקת במצרים, ונחשב למבשר האביב הערבי בשל העובדה שהוא דן בסוגיות שנחשבות לקדושות כגון שחיתות פוליטית, הידרדרות חברתית ומוסרית של החברה המצרית, וסוגיות שנחשבות לטאבו כגון הומוסקסואליות. הוא רלוונטי גם בימים אלה, מאחר שמצרים והעולם הערבי בכלל עדיין מתחבטים באותן סוגיות.

"העולם הערבי חי בין תקווה לייאוש. האביב הערבי, שנטע תקווה בקרב צעירים, הפך לכישלון מובהק שהביא לקריסה של מדינות רבות. הוא הוביל גם למלחמות אחים ולהשתלטות של פלגים שונים על חלקים של מדינות שחוו את המהפכה.

"בישראל, כמו במדינות מערביות נוספות, הקורונה הבליטה עוד יותר את הפערים החברתיים, האידאולוגיים והכלכליים בין הקבוצות השונות. הפערים, כמו שהם באים לידי ביטוי בספר, מפוררים במידה רבה את החברה המצרית, וחוששני שזה יקרה בעתיד הקרוב גם בישראל.

"תמיד חשבתי שמלחמת אזרחים היא מנת חלקן של מדינות אחרות, ואני רואה שהקורונה תרמה את שלה להבלטת והעמקת הפערים העצומים בישראל. כולי תקווה שהספר ינעים את זמן הקורא, אך אני סבור ובטוח שהוא גם יחדד את העובדה שאין לנו פריבילגיה להשאיר את המצב כמו שהוא".

איילה חסון  / צילום: עדי אורני
 איילה חסון / צילום: עדי אורני

לחפש את החנות בניו יורק

אילה חסון, פרשנית ומגישת טלוויזיה

"לא פעם כשעוד הזדמנתי לניו יורק, אחרי שסיימתי לקרוא את 'החוחית' של דונה טארט, מצאתי את עצמי משוטטת באזור רחוב עשר בחיפוש קצת מוזר אחרי חנות לשיקום רהיטים עתיקים. ברור שהחנות מהספר לא אמיתית, אבל הייתה בי כמיהה לא מוסברת לנסות להחיות את הדמויות.

"תיאו דקר, נער בן 13, הגיע למוזיאון המטרופוליטן עם אמו. פיצוץ נוראי שהביא למות אמו גרר אחריו ילדות והתבגרות רוויים בקצוות, אלימות ועידון. בזמן הפיצוץ מצא תיאו במוזיאון ציור קטן ומרגש של חוחית, ששווה הון. קצרה היריעה מלתאר 838 עמודים של עלילה כתובה היטב. לי היה קשה להניח את הספר, גמאתי אותו. ממליצה גם לאחרים".

אמונה אלון  / צילום: אביטל הירשן
 אמונה אלון / צילום: אביטל הירשן

חלונות חדשים אל הנפש

אמונה אלון, סופרת ופובליציסטית

"בימים שבהם שוב מתברר שאנחנו לא באמת יודעים כלום על שום דבר אף פעם, אני חוזרת אל ספרים שנותנים מילים לתחושת האין-מילים של היחיד מול גלי המציאות ומשבריה. 'טבעות שבתאי' של ו"ג זבאלד הוא ספר מסע אוטוביוגרפי, שפרוזה יפהפייה, תובנות ייחודיות ותצלומי שחור-לבן מעט מטושטשים משתלבים בו לכדי חוויה מהפנטת.

"וזבאלד (1944-2001), שבכתובים אחרים שלו התמודד ביושר גם עם אשמת מולדתו גרמניה כלפי העם היהודי, הוא סופר שמסוגל, אפילו בסגר, לפתוח בקורא חלונות חדשים אל נפשו ואל העולם".

אמילי עמרוסי / צילום: אריק סולטן
 אמילי עמרוסי / צילום: אריק סולטן

התפרצות פסיכולוגית, לא פנדמית

אמילי עמרוסי, סופרת ועיתונאית

"לאחרונה קראתי שוב את 'התפרצות-x' של עדנה מזי"א, עשרים שנה אחרי שקראתי אותו לראשונה (ולא זכרתי את תוכנו). נדמה שהיד נשלחה אל הקובץ הזה במדף בגלל שמו: התפרצות. זה בטח ויראלי. המגפה הציפה את כל עולם האסוציאציות שלנו.

"כשקראתי בו נהניתי מאוד מהשכחה המבורכת (אי אפשר ליהנות מספר כזה אם מגלים לך מה עתיד להתרחש), ונדהמתי להיזכר שישנן עוד התפרצויות בעולם. ההתפרצות של אילן בן נתן, גיבור הספר, אינה פנדמית! היא לא ביולוגית, כלל אלא פסיכולוגית! ומעבר לזה: היא פרטית, מינורית במעגל הנדבקים בה (כוללת ארבעה אנשים בלבד שההתפרצות נוגעת אליהם), ולא מדבקת.

"מזי"א היא מחזאית מבריקה ובמאית תיאטרון מצוינת, בזכות קשב דק לעולם האנושי ויכולת פענוח נדירה של עולם הנפש. את אותן תכונות היא מביאה אל הספרות. 'התפרצות-x' הוא רומן שמעורר צער על כך שמזי"א לא בחרה להיות סופרת. כמעט חצי יובל אחרי שנכתב, הוא ממשיך להיות רלוונטי, מדבר את נפש גיבוריו באופן חכם ורגיש, ומדהים בסגירה ההרמטית שלו".

אמיר גרינשטיין / צילום: אילן אסייג
 אמיר גרינשטיין / צילום: אילן אסייג

מישהו לשתות איתו בירה, אבל לא באמת

פרופ' אמיר גרינשטיין, מרצה לשיווק פרו-חברתי ויזמות, ממקימי 50:50 Startups

"השואה תמיד ריתקה אותי. במיוחד ריתקה אותי התובנה שבסופו של יום היו אלו אנשים רגילים, כמוני וכמוכם, שביצעו מעשים מפלצתיים. מורים, דוורים, טבחים, רופאים, אינסטלטורים.

"בלעתי ספרים שחקרו את התופעה מזוויות שונות. לדוגמה, עבודות שטענו שהאנטישמיות העמוקה הנטועה בגרמנים גרמה לכך שרק בגרמניה היה יכול להתרחש רצח עם אכזרי ושיטתי כזה ('תליינים מרצון בשירות היטלר' של דניאל גולדהאגן), או עבודות שהדגישו את האבולוציה הפסיכולוגית והחברתית שעברו לוחמים גרמנים בחזית המזרחית ('אנשים רגילים' של כריסטופר בראונינג). גם צפיתי מהופנט ב'שואה' של קלוד לנדסמן שצולם בשנות ה-70, כאשר רבים מהעדים לשואה עדיין היו בחיים.

"אך שום תיעוד היסטורי ומחקרי לא הכין אותי ל'נוטות החסד' של ג'ונתן ליטל. הספר, על כ-940 עמודיו, מתעד את סיפורו של מקס אואה, קצין נאצי דמיוני שעובר בכל צמתי ההחלטה וההריגה המרכזיים של השואה ומלחמת העולם השנייה (בין השאר באושוויץ, באבי יאר וסטלינגרד). ההקשר ההיסטורי, הדמויות האמיתיות והז'רגון הצבאי והבירוקרטי מעידים על דיוק, ומכניסים את הקורא לאווירה דחוסה אך אותנטית.

"המרכיב המרתק בספר הוא שמקס אואה - על אף דמותו המורכבת (הוא הומוסקסואל ומאוהב באחותו) - נתפס כמישהו שהיה יכול להיות נחמד לשתות איתו בירה. הוא חובב פילוסופיה ומוזיקה קלאסית, דוקטור למשפטים ואוהב ספר. בקיצור, איש מעניין. גיבור שלרגע קל (אך לא באמת) אפשר להזדהות איתו.

"הקריאה המטלטלת בספר, שנעה בין תחושת קבס לרגעים של כתיבה מענגת, מציפה במלוא עוזה את השאלה האם הקורא - בכורח נסיבות כאלה או אחרות - יכול היה למצוא עצמו לוקח חלק בפעילות ההרג הנוראית? לליטל יש תשובה לשאלה המורכבת הזו:

"'איני מנסה לומר שאני חף מאשמה כזו או אחרת. אני אשם, אתם לא, הכול טוב ויפה. אבל עליכם להיות מסוגלים בכל זאת לומר לעצמכם שאת מה שעשיתי אני גם אתם הייתם עושים. מותר לי לקבוע כעובדה שהוכחה על ידי ההיסטוריה המודרנית, שבמכלול של נסיבות נתונות, כולם - או כמעט כולם - עושים מה שאומרים להם לעשות; ואני מצטער מאוד, אבל קלושים הסיכויים שדווקא אתם יוצאים מן הכלל, לא יותר משהייתי אני'".

אסף שמואלי / צילום: כדיה לוי, גלובס
 אסף שמואלי / צילום: כדיה לוי, גלובס

לדעת מתי אתה מת

אסף שמואלי, המשבריסט

"משבר הקורונה לקח מאיתנו את הוודאות, אותה תחושת ביטחון שמאפשרת לנו לתכנן קדימה בכל תחום. בספר 'ביום שהמוסיקה מתה' מתאר אופיר טושה גפלה עולם שיש בו ודאות - אותה תחושת ביטחון שנעלמה מהחיים שלנו במשבר הקורונה - אבל ברמה מוחלטת, כזו שחלקנו היינו חותמים עליה עכשיו.

"הספר מתאר עיר שתושביה יכולים לדעת את יום מותם, ומעלה מספר שאלות על הוודאות המוחלטת הזו, על המחיר שהיא גובה, על הנורמות הייחודיות שמתגבשות בה, ועל מה שקורה למי שלא מתאים לסט הנורמות החדשות הללו - ובנוסף להיותו חריג, נאלץ להתמודד עם חוסר ודאות".

אריה מינטקביץ  / צילום: רוני שיצר
 אריה מינטקביץ / צילום: רוני שיצר

מצעד האיוולת הישראלי

אריה מינטקביץ, איש עסקים ויו"ר דיסקונט לשעבר

"הכול מכירים את ספרה האלמותי של ברברה טוכמן 'מצעד האיוולת', המנתח מספר דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית. אבל מעטים מכירים את ספרו של אמוץ עשהאל 'מצעד האיוולת היהודי', שנכתב, ככל הנראה, בהשראת ספרה של טוכמן.

"אני ממליץ לקרוא ספר מעניין זה, במיוחד לאור העובדה שבימים טרופים אלה אנו רושמים במו ידינו פרק מפואר במצעד האיוולת הישראלי. זו תהיה בחירה נפלאה, הגם שמאוד עצובה, לקריאה בסגר.

"אגב, באותה רוח אני מבקש להמליץ גם על ספרו של מיכאל הרסגור 'רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים', על החלטות בתנאי משבר".

גידי גוב  / צילום: מץ
 גידי גוב / צילום: מץ

תאמינו לי

גידי גוב, זמר ושחקן

"מבלי לפרט, כי ככה, אני ממליץ לאוהבי ספר לקרוא את 'ג'נטלמן במוסקבה' של אמור טאוולס".

חיותה דויטש  / צילום: איל יצהר, גלובס
 חיותה דויטש / צילום: איל יצהר, גלובס

מגפה היא לא עונש

חיותה דויטש, סופרת ועורכת

"איש עוד לא נסע לימי הביניים בגלל הסכנות והמחלות, אבל קיווירין עקשנית: היא התחסנה נגד כל מחלה אפשרית, ועומדת לנסוע לשם במכונת הזמן, על אף התנגדות המנחה שלה.

"ב'ספר יום הדין' של קוני ויליס, אוניברסיטת אוקספורד של שנת 2054 מעמידה מכונת זמן לרשות החוקרים בתחומים אקדמיים שונים - היסטוריה, בלשנות, ארכיאולוגיה ומדעי הדתות. 'שנצרוב לך את בלוטות הריח?', מציעים מוריה המנוסים של קיווירין, 'בעולם שבו אין ארובות לא מתרחצים, וחיות המשק גרות עם בעלי הבית באותו חדר עצמו -את פשוט לא תעמדי בסירחון'.

"בהווה של 2054 אין עוד מחלות ומגפות. אחרי מגפה עולמית גדולה (!), האנושות מצאה מרפא וחיסון לכולן. ואז פורצת באוניברסיטה מגפה מסתורית. המדען שאחראי על המכונה נדבק, וכתוצאה מכך מפספס ובמקום לזרוק את קיווירין לשנה המתוכננת, הוא זורק אותה שלושים שנה קדימה, היישר ל-1348 - תחילת המגפה השחורה.

"אדוקים אטומי לב שתולים את המגפות בחטאי זולתם לא חסר, גם בהווה וגם בעבר. אבל קיווירין מתיידדת דווקא עם הכומר רוש המסור, הדבק באמונתו ובאלוהיו. 'למה יעניש אותנו כה?', שואל אותה הכומר. 'הוא לא מעניש, זו מחלה', היא עונה כמדענית, ויודעת שאין די בתשובה זו.

"קוני ויליס היא סופרת מדע בדיוני נהדרת. הספר מומלץ לימים של סגר, ולו כדי לעשות את ההשוואות המתבקשות בין המגפות".

חיים אתגר  / צילום: אביב חופי
 חיים אתגר / צילום: אביב חופי

פעם היה הרבה יותר גרוע

חיים אתגר, מגיש טלוויזיה

"אשתי חזרה, ואני אחריה, ל'קנדיד' של וולטר בתרגום אדיר של דורי מנור. זה ספר שמקיף בעזרת הומור חד שורה של אירועים היסטוריים איומים, ומזכיר שלמרות מה שאנחנו חושבים, פעם היה פה הרבה יותר גרוע. וגם - נכון, בבני האדם יש רוע כמעט אינסופי, ועדיין תוכלו פה ושם למצוא בהם טוב לב, חן ונאיביות".

יואל בן נון  / צילום: יהושע הלוי, באדיבות מכללת הרצוג
 יואל בן נון / צילום: יהושע הלוי, באדיבות מכללת הרצוג

על הקשר בין אורלנד לצאנז

הרב יואל בן נון

"'בשפריר חביון' הוא ספר עוצר נשימה של הרב חיים סבתו.

"סבתו הוא בן למשפחת רבנים שעלתה מסוריה, מקהילת ארם-צובא המופלאה, גדל במעברת בית מזמיל (היום קרית יובל) בירושלים, לחם בשריון במלחמת יום הכיפורים להצלת מדינת ישראל, וכיום ראש ישיבת הסדר במעלה אדומים, וגם סופר ישראלי ידוע ומרשים.

"בסיפורו על המלחמה ברמת הגולן מול הסורים, הוא מסביר שיר ישראלי ידוע שכתב יעקב אורלנד: 'רב הלילה רב שירנו הבוקע לשמים, שובי שובי הורתנו מחודשת שבעתיים'. מתברר שבגיל 5 אורלנד היה ניצול יחיד ממשפחתו, מטבח נורא ביהודי אוקראינה שהתרחש בעיירה טטייב ב-1919 - יעקב הוחבא על ידי אמו בתוך חבית עץ, ולכן לא מצאוהו הרוצחים. הוא נמסר לאחות נוצרייה, עלה לארץ לקיבוץ כפר גלעדי, ולשיר החלוצי שלו יש מנגינה חסידית, ששרים בצאנז לפיוט הקבלי 'בשפריר חביון'.

"שאלתי נכדים, חבריהם וצעירים ישראלים, ולא הכירו את השיר. רק במדרשה לבנות ('נשמת') הצטרפו תלמידות לשיר. שאלתי: איך אתן מכירות? אמרו לי: קראנו את הספר של הרב סבתו.

"בפגישת חתונה בירושלים סיפרתי על כך לרב סבתו, והוא הוסיף לי סיפור שאין בספר: 'אישה שקראה את הספר לא האמינה שמנגינה חסידית כזאת הפכה ללחן לשיר החלוצי. היא הצליחה להגיע לסעודה שלישית בחסידות צאנז, שם שמעה את המנגינה 'בשפריר חביון'. כיוון שכבר היה מוצאי שבת, והיא כבר אמרה 'המבדיל בין קודש לחול', ביקשה וקיבלה רשות מיוחדת מהרבי והקליטה את השיר. יש לי עותק של ההקלטה בבית'.

"שיאו של השיר הוא תפילה ישראלית-חסידית מדהימה ומרגשת, שקושרת את כל החוטים בהוויה הארצישראלית: 'שובי שובי ונסֹב, כי דרכנו אין לה סוף, כי עוד נמשכת השרשרת, כי לבנו לב אחד מעולם ועדי עד, כי עוד נמשכת השרשרת'".

נילי גולדפיין   / צילום: עדי ארד
 נילי גולדפיין / צילום: עדי ארד

מדע בדיוני לאנשי עסקים

ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל, קבוצת נירם גיתן NGG

"בשנת 2017 התפרסם מאמר מצוין בהרווארד ביזנס ריוויו תחת הכותרת 'מדוע על מובילים עסקיים לקרא ספרות מדע בדיוני?'. התשובה שנתן כותב המאמר, אליוט פפר, הייתה שעל ידי הצגת מציאויות אלטרנטיביות מתקבלות על הדעת, ספרי מדע בדיוני מעצימים אותנו כך שנוכל להתמודד. לא רק עם מה שאנחנו חושבים, אלא גם עם איך שאנחנו חושבים ולמה אנחנו חושבים כך.

"מערבולת ההפרעה שמסחררת אותנו בחודשים האחרונים רק מחזקת בעיניי את המגמה. הספר 'המשחק של אנדר' שכתב אורסון סקוט קארד (וגם ספרי ההמשך - 'קול למתים', 'קסנוסייד' ו'ילדי המחשבה') מהווים הזדמנות מצוינת למי שלא התחבר עדיין לז'אנר. אלה ספרים פותחי ראש ומחשבה, שמצליחים לגעת גם במיינד וגם, באופן מפתיע, בלב. מי שעדיין לא התמכר לז'אנר, מוזמן להתנסות".

סיגל יעקובי / צילום: איל יצהר, גלובס
 סיגל יעקובי / צילום: איל יצהר, גלובס

אדרנלין, כאב עצום ואפילו כעס

סיגל יעקבי, כונסת הנכסים הראשית

"כשנכנסתי לבידוד בפעם הראשונה, חברה הביאה לי כשי ניחומים את הספר 'תיק נעדר' של הסופר דרור משעני. אהבתי מאוד את הספר, ומאחר ואני קוראת סדרתית, שממהרת לקרוא את כל הספרים של אותו סופר (אם אהבתי אחד מהם), רכשתי ספרים נוספים של משעני, וביניהם הספר 'שלוש'.

"בספר יש שלוש נשים שונות שמוצאות את דרכן אל אותו גבר. הן אינן מכירות זו את זו, והן גם לא ייפגשו לעולם, אך גורלותיהן יצטלבו. זהו ספר מתח נפלא. אני אוהבת ספרי מתח בגלל האדרנלין המתעורר תוך כדי קריאה, אבל הספר הזה הצליח לעורר בי גם כאב עצום ואפילו כעס, אחרי שמשעני הפיח בדמויות רוח חיים והן לבשו ממשות בזמן הקריאה.

"אי אפשר להרחיב יותר על העלילה כי כל מילה עלולה להרוס את המתח, ולקלקל את חוויית הקריאה. מדובר בספר מתח מעולה ולא שגרתי, לטעמי. המתח שנבנה בהדרגה מוביל לסיום המפתיע והמזכך. מומלץ לתקופת החגים, לימי סגר ולשגרה".

עדי יופה  / צילום: דני לרנר
 עדי יופה / צילום: דני לרנר

בין עיוורון פיזי לעיוורון תודעתי

עדי יופה, עתידנית עסקית

"הספרֿ 'על העיוורון' של ז'וזה סאראמאגו עוסק במגיפה הגורמת לעיוורון ונקרא בנשימה עצורה. בספר מתוארת מציאות שבה אנשים הופכים לעיוורים רק כי עיוור.ת אחר.ת הביט.ה עליהם. ככל שהמגפה מתפשטת, השלטונות מבקשים למגר אותה ולבודד את העיוורים בסגר בבית משוגעים נטוש.

"התנאים בתוך הסגר הופכים להיות קשים מנשוא: אנרכיה, אלימות והזנחה הם המציאות החדשה של העיוורים. אשת הרופא, היחידה שרואה, מובילה מרד עיוורים שבסופו מתגלה כי גם 'בחוץ' אי הסדר שולט בכל.

"'על העיוורון' הוא מעל לכל סיפור על עיוורון תודעתי, כזה המדבק בין אנשים. הוא סיפור על יכולת ההתנהלות של מדינה במצב קיצון, ועל תפקידן של נשים בפתרון בעיות החברה".

בין רוזוולט לטראמפ

פניה עוז-זלצברגר, סופרת והיסטוריונית

"בימי מועקה, קורא נבון יחפש ספר אסקפיסטי, אבל לא לגמרי. מציאות אלטרנטיבית, אבל לא לגמרי. היסטוריה רחוקה, אבל לא לגמרי. קיראו את 'הקנוניה נגד אמריקה', שפרסם פיליפ רות ב-2004. במקור האנגלי, או בתרגומה של שרה ריפין.

"ראשית, כי מדובר ברומן מעולה של סופר ענק. שנית, כי החלון הביוגרפי של רות איפשר לו להטוט נדיר: גם לזכור היטב את עליית הנאצים ועידן רוזוולט בעיניו של ילד יהודי-אמריקאי, וגם לנבא את עליית טראמפ והפופוליזם הימני החדש, לפעמים בדייקנות מסמרת שיער. שלישית, כי מסע לניוארק היהודית של רות באמצע המאה ה-20 מלבב אפילו כדיסטופיה. רביעית, כי התובנות על יהדות ארה"ב אז והיום לא יסולאו בפז.

"וחמישית, כי הסדרה החדשה בנטפליקס לא רעה כלל, בעיקר דמות הרבי האופורטוניסט בנגלסדורף, בגילום ג'ון טורטורו הקתולי. צפו רק לאחר שתקראו".

קובי אריאלי / צילום: דוד וינוקור
 קובי אריאלי / צילום: דוד וינוקור

ההפסד לא כל כך גדול

קובי אריאלי, איש תקשורת

"ההמלצה שלי היא 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' של דיוויד פוסטר וואלאס. ספרון דק, מקורי וגאוני, מין רשימה סאטירית שהיא בעצם פרויקט עיתונאי שמתאר חוויה של שיט תענוגות מנקודת מבטו של הסופר החד פעמי הזה.

"למה? כי זה חכם, קורע, נוקב וכואב.

"למה דווקא עכשיו? כי סגר וקורונה עכשיו, והחיים הטובים, המסעות והטיולים מוקפאים ומאופסנים בקפסולה חתומה, אז נעים להיזכר שלפעמים ההפסד הוא לא כל כך גדול. וגם כי חגים עכשיו, ונעים לשבת לבד בסוכה ולצחוק על עולם ומלואו. אתם תודו לי".

רון חולדאי  / צילום: צלמניה
 רון חולדאי / צילום: צלמניה

לאתגר את גבולות היכולת

רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו

"בספרו הידוע של ריצ'ארד באך, 'ג'ונתן ליווינגסטון השחף', משלם השחף ג'ונתן מחיר חברתי כבד על שאיפותיו, אשר תמיד היו גדולות מאלו של חבריו ללהקה. אבל ג'ונתן לא מוותר, עד שהוא מגיע למימוש עצמי ולחופש האמיתי.

"זהו סיפור על אמביציה וכוח רצון, ועל הניסיון לאתגר את גבולות היכולת, ולשאוף גבוה יותר. מאז שקראתי אותו לראשונה, התחברתי למסרים שעלו מהספר, ומצאתי את עצמי חוזר אליו פעם אחר פעם. אני זוכר שנהגתי להקריא ממנו לתלמידיי בגימנסיה הרצליה: 'אל תאמין במראית עיניך. כל שהן מראות לך הוא גבול בלבד. התבונן בכוח הבנתך, גלה את הדברים הידועים לך מכבר ותמצא את הדרך לעוף'. הנה שיעור שכולנו יכולים ללמוד".

שולי מועלם  / צילום: שלומי יוסף, גלובס
 שולי מועלם / צילום: שלומי יוסף, גלובס

להבין את מה שאי אפשר להבין

שולי מועלם-רפאלי, פוליטיקאית

"אל 'עיין ערך אהבה' של דויד גרוסמן, שהופיע לפני כמעט 35 שנה, אני חוזרת שוב ושוב. קוראת אותו, ומשננת את המילים של גרוסמן בראש וגם בלב.

"בראש - כי הספר הזה מטפל בנושא השואה דרך משקפיים לא שגרתיות. דרך העיניים של מומיק, הילד הסקרן והרגיש, באמצעות המסע של מומיק הבוגר לפולין כדי להחיות את הסופר ברונו שולץ, דרך הניסיון לבנות מעין לקסיקון, ובעזרתו להבין את מה שאי אפשר להבין.

"בלב - כי את הספר קיבלתי במתנה מבעלי האהוב סא"ל משה מועלם לכבוד יום הולדתי ה-24, שמונה שנים לפני נפילתו באסון המסוקים. גרוסמן לוקח אותנו למקום אחר בהתמודדות עם השואה ועם החיים. מה מספרים, וליתר דיוק מה לא מספרים, הורים ניצולי שואה לילד שלהם? מה המשמעות של הבחירה לא לספר? איך מתמודדים עם הטרגדיה של העם היהודי, עם המוות, עם החיים עצמם? כיצד יש לנתח אירוע מכונן? איך בוררים ממנו את אשר אפשר לשתף, ואת מה שאתה מחליט לשמור לעצמך?

"מאז היותי ילדה השואה היא אירוע מכונן בחיי. למעשה, מגיל 4 וחצי שבו התחלתי לקרוא, אני קוראת שואה. לימים העמקתי בלימוד עליו, וגם הובלתי מסעות לפולין. פגשתי את עצמי ואת הערכים המובילים אותי במסעות עם בני נוער ומבוגרים, ועדיין - המוח האנושי מתקשה להבין.

"הספר הזה שינה את חיי והשפיע על ההתפתחות האישית שלי כאדם, כיהודייה וכאשת ציבור שעוסקת רבות בהנחלת זיכרון הקהילות היהודיות והשואה. לאורך השנים חזרתי אל הספר, לפעמים קראתי את כולו ולפעמים נעצרתי באותן סימניות על העמודים המרכזיים ביותר מבחינתי".

שרון חנס  / צילום: כדיה לוי, גלובס
 שרון חנס / צילום: כדיה לוי, גלובס

קודם כל בנפש, ואחר כך בבית המשפט

פרופ' שרון חנס, דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

"בספר 'השופט' יצר שי אספריל שילוב מרהיב בין ספרות יפה למותחן פסיכולוגי, שעלילתו מונעת דרך ההחלטות הגורליות של גיבוריו. ברומן הזה, שקריאתו הייתה בעבורי חוויה מרתקת, מציע אספריל מבט עומק להחלטות שמקבל אדם ברגעים של מצוקה, ומעמיד בפני הקוראים מראה מלוטשת שמעליה מתנוססת השאלה: מה הייתם עושים במקומו?

"גיבור הספר הוא שופט רווק ושאפתן, שבנה את עצמו במו ידיו. רגע לפני מינויו לבית המשפט המחוזי הוא יוצא למפגש רומנטי עם אישה נשואה, וההתרחשות באותו מפגש, על חוף ימה של תל אביב, מטלטלת את עולמו. השופט נתקף פחד, ומהרגע הזה והלאה הוא עולה על מסלול שאין לדעת כיצד יסתיים. האם יתעשת בדרך או יסתבך יותר ויותר? המסלול הולך וסוגר על הגיבור, והקורא נשאב לדרמה הנפרשת לנגד עיניו.

"לצד דמות השופט משורטטות להפליא מספר דמויות נוספות, שגם הן מתמודדות עם תוצאות מעשיהן. באמצעות מלאכת מחשבת של כתיבה בהירה וקצבית משתלבים הסיפורים עם זה של השופט, בנקודת מפגש גורלית.

"המחבר, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועיתונאי חוקר בעברו, לא חוסך את שבטו כשהוא עוסק במערכת המשפט הישראלית, ומתאר אותה בצורה משכנעת ובמהימנות שמעידה על תחקיר מעמיק. אך על אף שעלילת הספר נטועה בעולם המשפט, 'השופט' הוא קודם כל רומן שמתרחש בנפש גיבוריו. כך אספריל מצליח להעביר את קוראיו תהליך עמוק של חמלה, הזדהות ותסכול מבחירותיהן של הדמויות.

"הספר זכה להתעניינות רבה בקרב חוקרי משפט, ועיסוקו בדילמות אנושיות וברעיונות של צדק ומוסר הניעו את פרופ' מני מאוטנר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לפרסם מאמר מרתק אודות הספר (אחריות ואינטגריטי - בין 'הנפילה' של אלבר קאמי לבין 'השופט' של שי אספריל, פורום עיוני משפט, יוני 2020).

אווה מדז'יבוז  / צילום: ענבל מרמרי
 אווה מדז'יבוז / צילום: ענבל מרמרי

שוויון מגדרי וניפוץ סטריאוטיפים

אווה מדז'יבוז', מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה

"בגלל תפקידי, חשוב לי לפרגן לכותבות ישראליות כמו נטע חוטר ('ברוכה הבאה לחיים שלך'), יעל טבת קלגסבלד ('חתן הפרס'), וכמובן 'גברים מסבירים לי דברים' של הסופרת היהודייה רבקה סולינט. שלושתם מופיעים ברשימת הקריאה שלי לחגים.

"אבל כאימא לאריאל בן השש וחצי, הספרות שאני קוראת על בסיס יומיומי היא ספרות ילדים, ודווקא שם בלט לטובה ספרו הראשון של עוז בן יצחק 'בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפאיה', שהגיבורה שלו היא הילדה המקסימה יהלי.

"בימים נטולי מסגרות חינוכיות, ילדים זקוקים לתשומת לב רבה, במיוחד ילדים עם צרכים מיוחדים. אמנם הדוד סמי הכבאי תורם את חלקו, אבל אין תחליף לשעה האינטימית עם ספר ביד. תוך כדי קריאה, זו הזדמנות לקיים שיחה על חוויות היומיום, ועל מקומות להשוואה בינו לבין הגיבורה של הספר, שגם היא יודעת בהחלט לעמוד על שלה. על הדרך, היא נותנת דוגמה יפה לחינוך לשוויון מגדרי וניפוץ סטריאוטיפים.

"לכל ההורים שבינינו, ובמיוחד לאימהות, אני ממליצה בחום ומאחלת שנה של רצף חינוכי שלם".

צרו איתנו קשר *5988