תאי המוח שמחליטים מה נזכור גם בעוד שנים

"אי שם עמוק בתוך תוכנו/ טמונים קולות וזיכרונות/ מראות רבים שכבר שכחנו/ ספרי פלאים ומנגינות/ כל זיכרונות ימים ימימה/ החלומות הראשונים/ וכל מילה של אבא אמא/ שנאמרה לפני שנים", כתב אהוד מנור בשיר "זיכרונות שמורים", שגם פתח את סדרת הטלוויזיה "רביעיית רן". אולם זה כנראה לא נכון. לא כל הזיכרונות שלנו נשמרים לטווח ארוך, אלא רק חלקם. וההחלטה איזה זיכרון יישמר לטווח הארוך מאוד נעשית כבר ברגע רכישת הזיכרון - זהו גילוי חדש של פרופ' ענבל גושן וד"ר עדי קול.

לפי הגילוי הזה, אם הכרתי את בן זוגי עשור לפני שהתחלנו לצאת, ותחילה לא ייחסתי להיכרות חשיבות רבה, הרי שלמרבה הצער לא אוכל לחזור אחורה כאשר אחליט שהאיש הזה חשוב לי ולשלוף את כל הרגעים המוקדמים בחיי שבהם הוא כיכב. באותו זמן, רובם פשוט לא תויקו. "אולי רק אם היה שם לידו מישהו אחר שעניין אותך", צוחקת גושן.

החוקר שהתחרט על הגילוי שלו

גושן למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה, "אבל הבנתי שככה לא נבין את המוח אז עשיתי תואר שני בנוירולוגיה ותואר שלישי בשניהם יחד, ואז גם תואר רביעי בהנדסה רפואית". עם הזמן התמחתה בחקר התאים במוח שאינם תאי עצב (נוירונים), אלא שייכים למשפחה שנקראת "תאי גליה (Glia)". "התאים הללו מופו כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אבל אחר כך החוקר שמיפה אותם הצהיר, 'זה מודל מסובך מדי. הם מסתירים את מה שחשוב, ותפקידם הוא רק עבודות משק בית כמו ניקיון או תחזוקה, תתעלמו מהם', ואז כולם התעלמו מהם כי ככה הוא אמר, אבל היום מתברר שיש להם הרבה מה להגיד".

גושן וקול חקרו את תפקידם של התאים הללו ביצירת זיכרונות לטווח ארוך מאוד. "אנחנו מבדילים בין זיכרון לטווח קצר, כלומר של כמה שעות, ובין שני זיכרונות לטווח רחוק, זיכרון recent, מהיום-יומיים האחרונים, לעומת זיכרון Remote, מלפני שבועיים נניח עד בעצם כל החיים.

"בעבר, ההשערה הייתה שקודם כול נוצרים זיכרונות Recent, ואחרי זמן מה, חלק מהם נדונים לשכחה וחלק נשארים", היא אומרת. "אבל התברר שקורה משהו אחר. אם ממש ברגע רכישת הזיכרון אנחנו מפריעים לפעילות של תאים שנקראים אסטרוציטים (סוג של תאי גליה), אז נוכל לקבל הפרעה לרכישת הזיכרון לטווח ארוך, בלי להפריע לרכישת הזיכרון לטווח קצר. אנחנו מבינים מכך שההחלטה שזיכרון מסוים אמור להפוך לזיכרון לטווח ארוך, או לפחות שיש לו פוטנציאל לכך, מתקבלת כבר ברגע רכישת הזיכרון. יכול להיות שהזיכרון עדיין לא הופך ארוך טווח ממש ברגע הזה, אבל אולי נפתח שם איזה קלסר, שאליו הזיכרון ארוך הטווח יתויק בהמשך. אם לא נפתח הקלסר, אין סיכוי שהזיכרון יתויק לטווח ארוך".

מה גורם למוח לשים לב לזיכרון מסוים בעת הרכישה ולהחליט לפתוח קלסר?
"ככל הנראה שיקולים כמו חשיבות לפרט, הפתעה ונדירות, רגשות נלווים עזים כמו סטרס במקרה הרע, אבל גם רגשות חיוביים. ככל הנראה יש הבדלים בין-אישיים בשאלה אילו זיכרונות ישאירו חותם וכמה מהם. יש אנשים שזוכרים הכול, כמו בשיר, אבל הם ממש מעטים ודי מסכנים".

אנחנו יכולים לאמן את עצמנו לפתוח יותר תיקיות או לפתוח תיקיות בנושא מסוים?
"לשם כך אנחנו צריכים להפוך את הנושא הזה לחשוב לנו, למשל אם נרוויח כסף משמעותי אם נזכור פרט מסוים". 

פרופ' ענבל גושן
בת 45, נשואה + 4 ● פרופסור במחלקה למדעי המוח באוניברסיטה העברית ● המחקר הבא שלי: הדמיית תאים אסטרוציטים במוח שקוף (טכנולוגיה המאפשרת לראות מסלולים עצביים) ובחיות

מחקר בולט בתחום מחו"ל:
"מאמר של פרופ' פול פרנקלנד, שהראה כי תאי גליה נוספים (תאים במוח שאינם תאי עצב), הנקראים אוליגודנדרוציטים, משפיעים גם הם על הלמידה ועל הזיכרון"