מינוס 150 מיליארד שקל (בינתיים): האם כלכלת ישראל בדרך לעשור אבוד

לפי התחזיות המעודכנות הנזק הכלכלי למשק בשנים 2020-2021 כבר חוצה את קו ה-150 מיליארד שקל • סגר במתכונת הסגר של חודש מרץ דוחה בשנה נוספת את ההתאוששות, רק שהפעם המשק מוחלש ווהסכנה להדרדר לשפל של שנים גדולה הרבה יותר

המספרים מאחורי הסגר במשק / צילום: כדיה לוי, גלובס
המספרים מאחורי הסגר במשק / צילום: כדיה לוי, גלובס

12.1% תחזית אבטלה ב-2021: התסריטים הפסימיים הופכים לרלוונטים

התרחישים המקרו-כלכליים למשק שהוצגו עד היום לא שיערו שהממשלה תטיל סגר חמור יותר מזה שהוטל במרץ-אפריל. בתרחישים הגרועים ביותר שלהם הניחו הכלכלנים שהסגר הנוסף יהיה בעוצמה של שני שלישים מהסגר הקודם, מבחינת היקף השבתת הפעילות הכלכלית. אם בסופו של דבר יוחלט להחמיר את הסגר מעבר לסגר הראשון יהיה צורך לעדכן מחדש את התחזיות, שכבר היום הן קודרות ביותר.

שנת 2020 הייתה השנה הגרועה ביותר למשק מבחינת נתוני הצמיחה - אך היא עומדת להפוך לגרועה הרבה יותר. על-פי התחזית האחרונה של בנק ישראל מחודש אוגוסט היה המשק צפוי להתכווץ בשיעור של 4.5% ב-2020 בתרחיש שבו אין סגרים נוספים. במקרה של סגר נוסף (כאמור חלש יותר מהסגר הראשון שהוטל על המשק) צפו בבנק ישראל צמיחה שלילית של 7%. הפער בא לידי ביטוי גם בשנת 2021: הצמיחה של המשק בשנה הבאה תתכווץ כתוצאה מהטלת סגר נוסף ותעמוד על פחות מ-3% (במקום 6%).

פער התוצר, או הנזק הכלכלי המצטבר למשק ממגפת הקורונה עמד בתרחיש האופטימי על 5% ובתרחיש הפסימי-יחסית על 10%, שהם כ-150 מיליארד שקל. הפער בין שני התרחישים עומד במונחים מספריים עומד על 60 מיליארד שקל.

הגירעון על-פי התרחיש הפסימי אמור לזנק השנה למעל 14% ולהשאר גבוה יותר מ-12% גם בשנת 2021. אבל האינדיקציה המוחשית ביותר למחיר האנושי היא בנתוני האבטלה שמראים שסגר נוסף דוחה בשנה שלמה את ההתאוששות: לפי התרחיש האופטימי היה שיעור האבטלה אמור לרדת ל-7.7% ב-2021, אך לפי התרחיש הפסימי-יחסית תעמוד האבטלה ב-2021 על לא פחות מ-12.1%. מדובר על תוספת של 4.5% מהשכירים במשק למעגל המובטלים כלומר על קרוב ל-200 אלף איש נוספים - ואלה כאמור התרחישים שנראים כרגע אופטימיים. 

30-35 מיליארד שקל: עלות מתווה הסגר שהוצג לממשלה השבוע

ההצעה שהציג לשרים ראש הממשלה בנימין נתניהו דיברה על משק לשעת חירום, או העברת המשק למתכונת הפעלה במלחמה כוללת - מה שלא קרה כאן מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973. 30-35 מיליארד שקל היא עלות הסגר במתכונת שהוצגה בפתח ישיבת הממשלה. 

מדובר על מתכונת שמבוססת על שיקולים בריאותיים בלבד, ומתירה להפעיל רק שירותים חיוניים באמת, כלומר רק מערכות "מצילות חיים": מערכת הביטחון, המשטרה וכוחות ההצלה, מערכת הבריאות, תשתיות החשמל התקשורת והמים, עסקים ומפעלים בענפי התרופות והמזון.

הצעה כזו "חותכת" את התוצר של המשק בכ-90% ומביאה לסגירתם - לראשונה אי-פעם - של מערכת הבנקים, הבורסה, מפעלי גדולים כמו אינטל ואחרים. מעבר לנזק הישיר, סגירה כזו עלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים למפעלי תעשייה שחייבים לעבוד 24/7 ולפגיעה קשה בייצוא הישראלי, תוך איבוד לקוחות, הפרת חוזים וחשיפה לתביעות פיצויים.

הגזירה הכלכלית הנוראה הזו לא נחתה על המשק בסופו של דבר הודות לפעילות נמרצת של שר האוצר ישראל כ"ץ (שתיקנה את אי הצלחתו בממשלה) והלחצים של ארגוני המגזר העסקי ואחרים. במהלך אתמול הוכנסו שורת תיקונים וריכוכים בניסוחים של תקנות הסגירה של המשק, שאפשרו להחריג מהשבתה את ענף הבנייה והתשתיות, את התעשייה הבטחונית, את מפעלי ההייטק הגדולים ותשתית שלמה של עסקים "תומכי לחימה" שמאפשרים את הרציפות התפקודית של התעשייה היצרנית. המתכונת הסופית של הסגר שיוטל מהיום דומה הרבה יותר לסגר שהוטל במרץ - וגם תג המחיר יהיה דומה (ראה בהמשך).

שני הבדלים קטנים שנותרו: במרץ הותר להעסיק עד 30% מהעובדים או עד 10 עובדים בכל מקומות העבודה - הקלה שאינה כלולה בסגר הנוכחי, ולכן אפשר לומר שעדיין שמדובר בסגר חמור יותר מהסגר הראשון אם כי נכון לעכשיו מדובר על תקופה קצרה יותר (שבועיים לעומת חודש ויומיים).

6.5 מיליארד שקל: עלות הסגר החלקי הנוכחי, במתכונת המקלה

זה תג המחיר של הסגר החלקי שבו נמצאת ישראל מאז יום שישי האחרון. מדובר נזכיר כי מדובר בסגר שבו ענפי התיירות והמסחר מושבתים לחלוטין, הקניונים החנויות המסעדות וכל שאר העסקים השייכים לענפים אלה - סגורים, למעט משלוחים מהמסעדות. בנוסף מערכת החינוך פועלת חלקית ומתנהלת באמצעות זום, למעט גנים פרטיים והחינוך המיוחד שעובדים כרגיל.

במתכונת, המופעלת מזה כשבוע, איבד המשק תוצר בהיקף של 2 מיליארד שקל וקרוב ל-100 אלף עובדים נשלחו הביתה לחל"ת. מדובר בעיקר בעובדים בענפי המסחר (למשל ברשתות הקמעונאות הגדולות), בעובדי בתי המלון ובעובדים במסעדות, הפאבים ובתי הקפה. עבורם, אפילו הסגר הזה, שהוא המקל ביותר - מהווה משבר אמיתי.

9-10 מיליארד שקל: תג מחיר למתווה במתכונת של הסגר הקודם 

זה תג המחיר למשק אילו יוטל עליו סגר זהה לזה שהונהג כאן מ-17 למרץ ועד ל-19 באפריל. הסגר במרץ, נזכיר, היה אמור להיות סגר כללי שרק שירותים חיוניים יופעלו בו. ואולם המאמצים הקדחתניים של הפקידות הבכירה באוצר (המנכ"ל שי באב"ד, הממונה על התקציבים שאול מרידור ואחרים) בגיבוי נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון ובהסכמת משרד הבריאות, הובילה לריכוך של המתכונת המוצעת בשלושה מקומות מאד מרכזיים.

ראשית, הורחבה ההגדרה של שירותים חיוניים: מרבית התעשייה וחלק ממגזר השירותים שהיא תלויה בו הוגדרו חיוניים, והורשו בעצם לעבוד כרגיל. שנית, אפשרו לעסקים קטנים, המעסיקים עד עשרה עובדים, להמשיך ולעבוד כרגיל. שלישית אפשרו לכל שאר הענפים, הלא-חיוניים, לפעול במתכונת שאפשרה התייצבות במקום העבודה של 30% מהעובדים.

שלושת השינויים האלה אפשרו למעשה למשק לעבוד ב-80% תפוקה עם כ-50% מהעובדים. זה הביא עדיין לירידה של 20% בצמיחה ול-1.4 מיליון איש שנפלטו משוק העבודה - אבל עדיין זה אפשר התאוששות מהירה יחסית.

צריך לזכור הבדל משמעותי בין מרץ-אפריל להיום. אז המשק נכנס לסגר במצב מצויין, העסקים היו עם יתרות של מזומנים והמערכת הבנקאית איתנה. היום המשק נכנס לסגר במצב שונה לחלוטין, חלש בהרבה וללא אופק ברור.

תרחיש האימים: עשור אבוד לכלכלה הישראלית

"כמו התקפה גרעינית" זו הייתה תגובתם הראשונית של כלכלנים שנחשפו למתווה הסגר המקורי שהובא לאישור הממשלה שלשום, מתווה שעורר התנגדות מקיר לקיר, של שר האוצר, נגיד בנק ישראל, הדרג המקצועי האוצר ופרוייקטור הקורונה.

פצצת אטום כלכלית אינה גובה קורבנות בנפש, לא בטווח המיידי, אבל למרות שהמתווה המוצע נועד להציל חיים ולא לסכן אותם, הנזק הכלכלי הטמון בו עלול לעלות גם בחיי אדם. לאיש אין יכולת לאמוד מראש את המחיר הכלכלי, החברתי והאנושי שסגר כזה יגבה מהציבור הישראלי.

תג המחיר של הסגר שעמד בתחילת הישיבה על 30-35 מיליארד שקל (לפי הערכות האוצר) הופחת במידה ניכרת מאד כתוצאה מההחרגות של ענפים ומפעלים רבים בדרך עד לאישור התקנות הכנסת - והוא קרוב היום הרבה יותר ל-10 מיליארד השקלים של הסגר ממרץ אבל יש הבדל אחד חשוב. המשק שנכנס לסגר הראשון היה משק צומח ואיתן, יחס החוב היה נמוך והגירעון סביר ולמרבית העסקים היו יתרות ומזומנים. הסגר השני פוגש משק מותש, חצי מיליון מובטלים וממשלה שכבר ניצלה את האמון, או האשראי שיש לה בשווקים כדי לגייס מעל 100 מיליארד שקלים. אם את הסגר הראשון צלחה ישראל ללא הורדת דירוג, הסכנה הפעם הרבה יותר קרובה ומוחשית.

וחשוב לזכור, לאיש אין ספק שהסגר יופסק בתום החגים. מדובר רק בפרק ראשון בתהליך ארוך של סגירת המשק - ללא שום אסטרטגיית יציאה או תכנית הדרגתית לפתיחה מחדש ויציאה מהמשבר.

קשה להסביר המשמעות של המספרים האלה. לציבור לא ממש ברור ההבדל בין 6.5 ל-10 ואפילו ל-30 מיליארד שקל. דרך מוחשית יותר לתרגם את התרחישים המקרו-כלכליים תהיה במונחים של שנים אבודות. הערכות הכלכלנים דיברו על התאוששות ניכרת במהלך 2021 אילו המשק היה ממשיך לעול בתנאים הנוכחיים. סגר נוסף דומה לזה שהוטל במרץ-אפריל מאט את תהליך ההתאוששות בשנה תמימה ומחזיר את שוק העבודה למצבו מלפני הקורונה רק ב-2022. משום כך אפשר להעריך שהסגר החמור, משמעותו במקרה הטוב, עוד שנה אבודה למשק ולתעסוקה ודחיית ההתאוששות עד 2023. אבל בתרחיש הפסימי ביותר זעזוע כזה עלול להכניס את המשק ללא פחות מעשור אבוד - כפי שמראה לנו התקדים ההסטורי של מלחמת יום הכיפורים.