עסק ביום | פיצ'ר

"כל עולם הספורט ניסה להתאים את עצמו למצב, ועבר מהר מאוד לאונליין"

מריו גוטיירז הוא המנהל של ארגון מדריכי הזומבה בארץ, ובעלים של סטודיו "מרכז הזומבה בישראל" שנסגר בעקבות המשבר • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

מריו גוטיירז, הבעלים של "מרכז הזומבה בישראל" / צילום: תמונה פרטית
מריו גוטיירז, הבעלים של "מרכז הזומבה בישראל" / צילום: תמונה פרטית

מריו גוטיירז הוא שם דבר בעולם הזומבה. המדריכות והמדריכים בתחום מכנים אותו "הגורו" של הזומבה. הוא מי שאחראי על הכול בתחום - הכשרת מדרכים, השתלמויות, אירועים, הפקות ומי שארגן מדי שנה אירועי ענק לתרומות לעמותת אחת מתשע (בהם נאספו כ-60-70 אלף שקל תרומות). הכל עובר דרכו.

הוא היה זה שייבא את הריקוד-הספורטיבי-סוחף לישראל בשנת 2010, חמש שנים לאחר שעלה לארץ מצ'ילה, ומאז הוא מנהל את "זומבה ישראל" - מרכז האירועים, ההכשרות וההדרכות של כל מדריכי הזומבה בארץ. במקביל, הוא הבעלים של סטודיו "מרכז הזומבה בישראל" ברחובות.

באוגוסט השנה הוא סגר בעצב את דלתות "מרכז הזומבה" ברחובות, והחזיר את המפתחות לבעלים של הנכס. גוטרייז מספר על ההחלטה הלא פשוטה: "ממרץ עד מאי הכול התבטל. במאי חזרנו לפעילות תחת הגבלות התו הסגול, אז עדיין לא היו סדנאות, הדרכות ואירועים רבי משתתפים, כי מותר היה להכניס עד 12 איש למקום. מהר מאוד הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים להחזיק מקום עם כאלה עלויות עם 12 איש בשיעור. אין לזה היתכנות כלכלית. זה הביא אותנו להחלטה העצובה על סגירה.

"כשבישרנו את זה לקהילה שלנו היו הרבה מאוד אנשים שנשבר להם הלב, כי המקום שלנו הפך לבית עבור רבים בשנים האלה. גם לנו נשבר הלב, אבל בתקופה כזאת אתה עושה החלטה שכלתנית. הלב לא משחק פה תפקיד רק הראש".

המשבר סגר עבור גוטיירז את רוב ערוצי הפעילות שלו. גוטיירז: "היו לנו קרוב ל-100 מתאמנים בסטודיו, העברנו סדנאות קבועות למדריכים והשתלמויות ושלוש פעמים בחודש היו אצלנו קורסים מרוכזים. הייתה לנו גם המון עבודה עם חו"ל. נסעתי פעמיים בחודש לעשות 'מאסטר-קלאסים של זומבה' בעולם (אירועי ענק בהשתתפות 1,000-5,000 איש). ופתאום בבת אחת השמיים נסגרו, הכל נסגר ואתה מאבד נתח משמעותי מההכנסה שלך. הקורסים כולם בוטלו. כל הנסיעות בוטלו. נשארנו עם מקום סגור במיקום יוקרתי ברחובות שיש עליו שכירות גבוהה, ארנונה מאוד מאוד גבוהה ודמי ניהול".

קיבלתם סיוע מהמדינה?
"קיבלנו מענקים קטנים על החזרי הוצאות, אבל לא משהו שיכול להציל את המקום. מעבר לכך, למדינה ולרשויות לא מזיז שנסגרנו. למשל את אגרת השילוט שאנחנו משלמים אנחנו ממשיכים לשלם עד סוף השנה. כתבנו לעירייה באוגוסט שאנחנו סוגרים, והם כתבו לנו 'כבר שלמתם עד סוף 2020'. אז אמרתי להם 'אבל השלט יורד', והם ענו 'אין מה לעשות'. אנחנו סתם עוד מספר בסטטיסטיקה של המדינה. אף אחד במדינה לא עצוב איתך כשאתה סוגר".

אבל גוטיירז לא התייאש. הוא אמנם סגר את העסק, אבל לא ויתר לרגע על עולם הזומבה. גוטיירז: "כדי להתגבר על המצב עברנו לאונליין. כל עולם הספורט ניסה להתאים את עצמו למצב, ועבר מהר מאוד לאונליין. אנשים מוצאים איך אפשר להמשיך, אז אם צריך לעבור דרך מסך אז עושים את זה. חשוב לנו להמשיך לייצר לאנשים את המוטיבציה להמשיך לזוז. אנחנו עסק של ספורט, אבל מזמן אנחנו מעבר לזה.

"כולם מבינים היום כמה הספורט חיוני לבריאות של האנשים, לא רק הפיזית אלא גם הנפשית, במיוחד בתקופה הזאת. יש מאחורינו קיר ענק של תמיכה מכל מדריכי ואוהבי הזומבה בארץ וכל אוהבי והארבע קירות שיצרנו זה לא הקירות עצמם, אלא מה שהיה בתוכם. יכול להיות שבעתיד יהיו לנו ארבע קירות חדשים או שלא, אבל הפעילות שלנו לא תיפסק. נשמור על קהילת הזומבה שלנו. פשוט האופי השתנה".

אתה נשמע מאוד אופטימי.
"אנחנו אופטימיים. תמיד. אנחנו מאמינים שכל אדם, בכל תחום, יכול לראות במשבר הזה הזדמנות להמציא את עצמו מחדש או לחזור אחורה.

"אולי קודם היית פרילנס בלי מקום משלך או שמכרת מוצרים במקומות אחרים לפני שפתחת חנות - אז אפשר לחזור אחורה ולמצוא מה לעשות. אנחנו העברנו את כל הפעילות שלנו לאונליין, גם שיעורים, גם קורסים וגם מפגשים עם המדריכים. כמעט כל שישי אנחנו עושים קבלת שבת עם המדריכים שלנו. קהילת הזומבה היא מאוד חמה וקרובה וחשוב לנו לשמור עליה ועל תחושת הביחד, גם כשאין ביחד באותו חלל. בזום זה לא משנה אם אנחנו שכנים או במרחק שעתיים. כולם יכולים להתחבר וליהנות מהשיעור בסלון שלהם באותה מידה".

לא כולם בעולם הזומבה הם מריו גוטיירז. חלק מהמדריכים בתחום ללא עבודה כיום.
"כולם באותה סירה. המדריכים שלנו בסגר בבית, וגם התלמידים. אנחנו מעודדים אותם לעשות שיעורים בזום, ולהסביר לתלמידים שחייבים לעשות ספורט וחייבים לזוז, כי אחרת לא רק הכוח הפיזי שלנו ינבול אלא גם הכוח המנטלי שלנו. כל מדריכת זומבה היא סוג של מנהיגה בקהילה שלה. היא החברה, המדריכה הרוחנית, הרופאה, הפסיכולוגית והן שואבות מנה המון כוח. אנחנו מאוד דוחפים את המדריכים והמדריכות לשמר את זה, לדבר עם התלמידות והתלמידים ולשכנע אותם להיכנס לשיעורים, גם כדי לשמר את הקשר, שתהיה עבודה לאחר הסגר וגם כדי לשמור על הבריאות הפיזית והנפשית של התלמידים. והמסר עובר. אנחנו לא מפסיקים לרקוד".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il