כשלפרקליטות ובית המשפט לא אכפת (מהחיים של מ')

קשה היה לפספס את מ' באולם הכניסה של בית המשפט המחוזי בירושלים. בחור צנום עם שיער ארוך גולש מכובע קסקט, לבוש בבגדים רחבים על מידותיו ותרמיל גדול לצידו. נראה יותר כטייל במזרח מאשר כנאשם שהגיע לדיון בערעור שהגישה המדינה על גזר הדין שניתן כנגדו בבית משפט השלום.

מ' לא תמיד נראה כך. לפני כשנתיים וחצי הוא היה אחר לגמרי. בגיל 19 עזב את בית הוריו על רקע יציאתו בשאלה. בעיות רפואיות חמורות שהיו לו בעבר מנעו ממנו להתגייס ובלית ברירה מצא עצמו לבדו בקרוון במישור אדומים, ללא מקצוע, ללא תמיכה, ללא עבודה וללא ביטוח לאומי. כלום. אז החל להשתמש בסמים. בהתחלה כדי להפיג את מכאוביו הפיזיים ואח"כ את אלו הרגשיים. במספר הזדמנויות גם מכר סמים ונתפס.

טוב שנתפס כי לאחר שנעצר, שוחרר למעצר בבית הוריו בצפת, שקיבלו את בנם יחידם חזרה, משלימים עם עזיבתו את הדת. אז החל תהליך שיקום ארוך בחסות שופט השלום גבאי ריכטר שפיקח עליו באופן צמוד. זה לא היה פשוט. מ' הגיע שפוף, מרוסק, עם דימוי עצמי נמוך ללא אמונה שחייו ניתנים לתיקון. אלא שהמזל - שלא מרבה לבקר במחוזות חייו של מ' - המציא לו את עו"ד לימור זקן מטעם הסניגוריה הציבורית בירושלים, שיחד עם אנשי שירות המבחן והיחידה להתמכרויות לא ויתרו לו ולא ויתרו עליו. לאחר כשנתיים אינטנסיביות, בגיל 22 , נקי מכל סם לאורך כל התקופה, הוא התנדב לשירות לאומי כמדריך נוער.

כל גורמי המקצוע נתנו המלצות משבחות וחד משמעיות לאפשר למ' להמשיך לשרת בשירות לאומי ולגזור עונש מקל. השופט גבאי ריכטר שמח בהמלצות וגזר עליו עונש שיאפשר המשך שיקום כשהוא קובע "שהליך זה שימש עבורו אבן דרך משמעותית בחייו שעד למעצרו, התאפיינו בהתנהלות כאוטית... [וכעת] רכש כלים משמעותיים להתנהלות כונה, מתוכננת ובוגרת, ששיאה האחרון, הוא התגייסותו לשירות לאומי, כשהוא מתרכז במתן לזולת, לאחר, ופחות ממוקד בבעיותיו הפיזיות... אני סבור, כי שליחת הנאשם למאסר, ולו בעבודות שירות, בנסיבות בהן החל בשירות הלאומי - המהווה נדבך משמעותי בגיבוש עתידו כאדם בוגר - לא תשרת את האינטרס הציבורי ובוודאי שלא את האינטרס האישי של הנאשם".

למרות דברים נוכחים אלה, החליטה פרקליטות מחוז ירושלים להגיש ערעור על קולת העונש. לשיטתה, לא מדובר בשיקום שמצדיק חריגה מהמדיניות הכללית. מתברר שכשמדובר בצעיר משולי החברה, הפרקליטות, שמרבה להתפשר גם במקרי סמים, מוצדקים הרבה פחות, נצמדת לפרשנות המחמירה של הכללים היבשים. אף שהחוק מאפשר לה במפורש לסטות ממנו בדיוק במקרה כזה.

לאחר שחוות הדעת שביקש בית המשפט המחוזי בירושלים הגיעו (ושוב כולן המליצו חד משמעית לתת למ' להמשיך בדרך שהוא צועד בה) נקבע דיון. בהמתנה אליו, פגשתי את מ' שוב ושמעתיו שואל בחשש את עו"ד זקן, "מה יהיה?". "כל גורמי הטיפול איתך וגם החוק לצידך", הרגיעה זקן, " אי אפשר אף פעם להבטיח אבל לטעמי סיכוי נמוך שהערעור הזה יתקבל".

אז אמרה. הפרקליטות המשיכה להתעקש והשופטים רבקה פרידמן פלדמן, אלי אברבנל וחיה זנדברג מיהרו לקבל את הערעור ולגזור עליו תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בשבע שורות קצרות, ללא שום התייחסות לחוות הדעת שהם עצמם ביקשו או לטענה שעונש כזה יגדע את השיקום המוצלח. נדמה שלא רק הזמן השיפוטי היה יקר מדי לשופטים מכדי להשחיתו על מ' אלא גם בדיו הם קימצו.

זקן ואנשי הסניגוריה הציבורית בירושלים לא ויתרו והגישו מיד בקשת רשות ערעור לעליון. הם ביקשו שאם לא יקבל את הבקשה לפחות ידחה את ריצוי העונש בכמה חודשים כדי שמ' ישלים שנתיים בשירות הלאומי ויקבל הטבות (כמו מכינה להשלמת בגרויות ומענקי לימודים) שיאפשרו לו לעבור עוד שלב בחייו חדשים.

אבל השופט יוסף אלרון דחה את הבקשה בהחלטה שבלונית מהסוג של "לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות", בלי להתייחס בכלל למשמעות קטיעת השיקום עכשיו ובלי להידרש לכך שהחוק מתיר לחרוג ממתחם הענישה במקרי שיקום. להיפך, לשיטת אלרון העונש עוד מקל עם מ'. איך ולמה? קשה להבין.

אז מ' יפסיק עכשיו את השירות הלאומי, יאבד את כל הזכויות שיכלו להעניק לו פתיחה חדשה ויישלח לעבודות שירות. ואני, שמלווה את הפרשה הזו מראשיתה, נשארתי כאוב שארבעה שופטים בכירים בישראל ועוד כמה פרקליטים שכחו לא רק את שליחותם אלא גם את אמרתו החשובה של אוסקר ויילד: "רק יחידי סגולה מבקשים את הצדק. האנושות כולה משתוקקת לרחמים". וכן, למי מהם ששכח את העיקר: גם חיים "קטנים" של צעיר משולי החברה הם חלק מהאנושות ולפעמים, רק לפעמים, הם האנושות כולה.

תגובת דוברות הרשות השופטת: "החלטות הערעור בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון הביאו את התמונה המלאה של מכלול ההליכים בעניינו של המבקש, וכן את הנימוקים לדחיית בקשת רשות הערעור.

כפי שפורט בסעיף 6 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי: "בהזדמנויות מרובות התנהל מול סוכן סמוי בדרך שיטתית ומתמשכת המעידה על מעורבות בסחר בסמים... התרחשות כאמור מצדיקה ככלל הטלת עונש של מאסר בפועל... בשל נסיבותיו האישיות והצלחת שיקומו.. חלף השירות לתועלת הציבור יוטל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות למשך תשעה חודשים".

ובסעיף 8 להחלטת בית המשפט העליון: "המבקש הורשע בביצוע מספר עבירות סחר בסמים בהיקפים משמעותיים ובתמורה לאלפי שקלים".

הכותב אינו מביא את פרטי האישומים בהם הורשע המבקש, ואף לא את ההלכה הנוהגת מקדמת דנא בבקשות רשות ערעור המופנות על חומרת העונש לבית המשפט העליון "בגלגול שלישי", המתקבלות רק במקרים בהם נגרם אי צדק קיצוני או עיוות דין.

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "מ' הורשע בכך שבהזדמנויות מרובות התנהל מול סוכן סמוי בדרך שיטתית, מאורגנת ומתמשכת באופן שהעיד על מנגון סחר שיטתי. במסגרת זו מכר מ' סמים מסוכנים בכמויות ממשיות ובתמורה לאלפי שקלים, כך שבפועל נקבע בצדק על ידי בתי המשפט כי מ' הפיץ סמים לקהל הרחב לצורך רווחים כספיים. כיוון שכך, קבעו בתי המשפט כי מעשים אלו מצדיקים ברגיל ענישה מחמירה ביותר, שכוללת גם מאסר בפועל, וזאת בשל הרצון, כמו גם הצורך, להילחם בתופעת הפצת הסמים המסוכנים לקהל הרחב".

לדברי הפרקליטות, "עם זאת, בשל הנסיבות האישיות של מ' כולל התהליך השיקומי שעבר, קיבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות וגזר עליו, בערכאת הערעור עונש שירוצה בעבודות שירות בלבד. בניגוד לנכתב במאמר גורמי המקצוע לא נתנו המלצות חד משמעיות בנוגע לתהליך שעבר הנאשם. בית המשפט המחוזי דן בעניינו של מ' במשך שני דיונים ארוכים, בהם היה קשוב לכלל טענותיו של מ' ואף ביקש לקבל חוות דעת עדכנית לגבי מ' אשר גם היא לא הייתה חד משמעית. כמו כן, ושוב בניגוד למשתמע, בית המשפט כתב פסק דין מנומק אשר התייחס לכלל הטענות. הפרקליטות שותפה במאבק בנגע הסמים והפצתם לקהל הרחב, ותמשיך לבצע את שליחותה למען כלל החברה. זאת תעשה הפרקליטות גם תוך התאמת העמדות העונשיות הסופיות למקרים הפרטניים ולנסיבות האישיות של כל נאשם ונאשם, כפי שנעשה במקרה זה".

פרופ' יובל אלבשן הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו