נתניהו רוצה פריימריז כפולים - הן לרשימה והן לראשות הליכוד. אבל מי יתמודד מולו?

העצבים בליכוד רופפים, מחשש שנתניהו מעוניין "לנקות" חלק מחברי הרשימה • בזמן שגנץ התמהמה, נרקם הדיל שיהפוך את מיקי זוהר ליו"ר הליכוד העולמי ואת חיים כץ ליו"ר קק"ל • יו"ר ש"ס, אריה דרעי, שהשמיע קול של מתינות בזמן המאבק בקורונה, כבר לא עומד בלחץ בוחריו

בנימין נתניהו / צילום: אורן בן חקון, פול
בנימין נתניהו / צילום: אורן בן חקון, פול

1. מי יתמודד מול נתניהו בפריימריז על ראשות הליכוד?

הצרחות שנשמעו השבוע בין חברות וחברי הכנסת מהעשירייה האחרונה של הליכוד לא היו אירוע נדיר. העצבים בליכוד רופפים עד מאוד, והסיבה הרשמית היא הפריימריז. למרות שתאריך לבחירות עוד לא נקבע רשמית, חברי הליכוד מתרשמים כי פניו של נתניהו לקיים בחירות גם לרשימה, כדי להעיר את השטח אבל גם כדי "לנקות" חלק מחבריה. השבוע ההתנגשות נגרמה בעקבות ההצבעה על חוק שייטיב עם הסטודנטים, לפני חודש היה זה חוק ההמרה - כל חוק וקהל היעד שלו, שעשוי להשפיע על מיקומם של חברי הכנסת בפריימריז העתידיים.

ובכל זאת, חברי הכנסת לא טומנים ידם בצלחת. הם עולים לרגל אל יו"ר מרכז הליכוד חיים כץ, בבקשה לאשר באופן סופי את ההחלטה שהתקבלה שם שלא לקיים פריימריז נוספים, אם הבחירות ייערכו בתוך שנה מאז כינון הממשלה. כץ לא ממהר להחזיר תשובה, והעצבים המרוטים של כל מי שעשוי למצוא את עצמו בחוץ חשופים לעיני כל, בעיקר בשלב ההצבעות בימי רביעי, על החוקים הפרטיים של חברי הכנסת.

"המלחמות של חברי הכנסת החדשים מחלישות אותנו כתנועה", אמר לי השבוע בכיר בליכוד. "אי אפשר להעביר ככה חוקים ואי אפשר להתנהל". הוא נוקב בשמה של חברת הכנסת שרן השכל כדוגמה מהכנסת ה-20. מי שכיהן כיו"ר הקואליציה אז היה דודי אמסלם, וכאשר השכל סירבה להצביע בהתאם להחלטות התנועה, היה לכך מחיר (בין היתר גם בשל היריבות האישית בין השניים). והיום? את יפעת שאשא ביטון, שפעולותיה נוגדות באופן עקבי את הקו של הליכוד, חוששים מלהזיז ממקומה - נוכח מצב הליכוד בסקרים והתנועות הפנימיות במפלגה.

אולם מתברר שנתניהו לא רוצה לערוך רק בחירות לרשימה. באופן מפתיע, אנשי הליכוד שמעו ממנו גם על כוונתו להכריז שוב על התמודדות ובחירות לתפקיד יו"ר התנועה. נתניהו, שחושש שמעמדו עלול להתערער נוכח פתיחת המשפט נגדו, יבקש לבצר שוב את מעמדו על ידי קיום בחירות לראשות המפלגה, כשהוא המנצח הוודאי. ולא רק זה: מצב הליכוד בסקרים בכי רע, בנט נוסק והמגפה לא הולכת לשום מקום.

בנקודת הפתיחה הזו, יציאה לבחירות היא מכת מוות לליכוד כמפלגה גדולה, ונתניהו רוצה שידור חוזר של הבחירות האחרונות. אז, כשיצא לבחירות אחרי פריימריז לראשות הרשימה מול גדעון סער, הוא הגיע אליהן מחוזק יותר, מהסיבה הפשוטה - הוא עבד לפי הטריק הכי ישן בספר: חרש את השטח, הגיע לאנשים והשתמש בקלף הכי חזק של הליכוד, הוא עצמו.

כדי להזרים חיות מחודשת לליכוד במצב הקשה היום, נתניהו רוצה פריימריז כפול - הן לרשימה והן לראשות. השטח יפעל, והמנדטים אולי גם יחזרו בסוף. יש לו רק בעיה קטנטנה: נכון לשלב זה לא נראה שיש מי שיתמודד מולו. בליכוד טוענים שנתניהו רוצה מועמד קש, כזה שניצחון מולו לא יוטל בספק. בורסת השמות במפלגה תתחיל לפעול ברגע שנתניהו ייתן את האות, ולא לפני שאחוזי התחלואה בקורונה ירדו כמובן.

2. האם המעוז האחרון של מפלגת העבודה בדרך ליפול?

בשבוע הבא יתכנס הקונגרס הציוני לבחירות לראשות המוסדות הלאומיים: קק"ל, ההסתדרות הציונית וקרן היסוד. ההכרעות מתכנסות אל הימים הקרובים, לאחר לא מעט מאבקים בין פוליטיקאים ותיקים על מוקדי הכוח, שמרכזים שליטה נרחבת על תקציבי עתק ומדיניות כמעט על-ממשלתית. במוקד האירוע נמצאת השאלה האם מוקד השליטה האחרון של מפלגת העבודה בצמרת המדינה ייפול לידי הימין, ודני עטר, יו"ר קק"ל הנוכחי, יסיים את תפקידו לאחר חמש שנים - בניגוד לתוכניותיו.

נקודת הפתיחה לאירוע היא הרוב שהושג לימין בבחירות שנערכו לקונגרס. לראשונה מאז קום המדינה נבחרו נציגי מפלגות הימין - ש"ס, ישראל ביתנו, הליכוד וגרורותיה, מזרחי והחרדים האשכנזים ל-270 צירים מתוך 525 הקיימים. שינוי המאזן כבר אמור היה לקבע את תמונת הניצחון, אלא שבתווך נולד מאבק בין ח"כ מיקי זוהר ליעקב חגואל, יו"ר הליכוד העולמי, על מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות.

חגואל וזוהר, היריבים המרים, ישבו לתוך סוף השבוע לפגישת סולחה בתיווכו של ח"כ חיים כץ, שבסופה נדע האם קואליציית הימין תקבל לידיה לראשונה את ראשות קק"ל, במקום עטר. על הפרק תפירת העסקה בין נציג המזרחי העולמי, אברהם דובדבני (דובדב), שיכהן ראשון כיו"ר קק"ל, ולאחריו מועמד הליכוד, כץ. אם תהיה לחיצת יד, מקווים גורמי ימין בקונגרס להקצות תקציבים לטובת ההתיישבות ביהודה ושומרון, שהתמיכה של קק"ל בה נחלשה בשנים האחרונות.

ליו"ר כחול לבן בני גנץ הייתה אפשרות להשפיע על סדרת המינויים הצפויה ולקבל אחיזה בקק"ל, אך הוא התעכב, עד שהודיע השבוע שיתמוך בעטר בשל לחצים של עמיר פרץ עליו. ביום שני כבר נרקמה קואליציה של הרפורמים, יש עתיד והמזרחי - ואם גנץ היה נותן את אישורו, דובדב ואלעזר שטרן היו מכהנים בראשות קק"ל ברוטציה.

חיים כץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
 חיים כץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

אך בזמן שגנץ חשב, בליכוד מיהרו להתעשת מהמריבות הפנימיות ולתפור דיל אחר. אם אכן הכול ייסגר כמתוכנן, הברכות הן למיקי זוהר שיכהן כיו"ר הליכוד העולמי ויתחזק בליכוד פנימה, לאחר שקשר קשרים בקרב קהלי יעד שלא תמכו בו בעבר. כץ, שצפוי לקבל את ראשות קק"ל בחלקה השני, בכלל היה מעוניין להמשיך ולכהן כשר בממשלה, אך מנוע בשל התיקים העומדים נגדו והחלטת היועץ המשפטי המתעכבת.

3. לאן נעלם המבוגר האחראי במגזר החרדי?

יו"ר ש"ס, אריה דרעי, שהשמיע קול של מתינות ואחריות בהנהגת המגזר החרדי לאורך המלחמה בקורונה, לא עמד בלחץ בוחריו בשבוע האחרון, והתהפך. אפילו הוא, שתחילה ריכז תחתיו את הטיפול במגזר החרדי, ולאחר מכן היה הראשון לקרוא לתפילות מחוץ לבתי הכנסת גם ביום כיפור, נכנע לקולות העולים מהשטח.

הציבור החרדי מרגיש מופלה לרעה, שהוא נדרש לשלם מחיר גבוה יותר ממגזרים אחרים כדי לבלום את המגפה. אבל הנתונים לא משקרים: התחלואה גבוהה יותר בריכוזים חרדיים, וחברי הכנסת של המגזר, במקום לשקף את המצב למצביעים שלהם, נכנעים לביקורת ומיישרים קו. אפילו ההוגנים שבהם.

שר הפנים, אריה דרעי / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות
 שר הפנים, אריה דרעי / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות

מי שנקטו בקו הקיצוני ביותר היו חברי הכנסת של יהדות התורה. המלחמה בקורונה הפכה למלחמה במגזר, השוטרים לקלגסים, ויעדי הורדת התחלואה - לגזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן. ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה צייר את זה השבוע במליאה כרדיפה של המדינה את החרדים במילים בוטות, תוך השוואה לתקופות בהיסטוריה שבהן יהודים נרדפו בשל יהדותם. הוא רק שכח שהוא מדבר על המדינה היהודית, שהוא יושב בקואליציה שמקבלת החלטות כבר עשור, ולא נדרש להסתתר מאימת השלטונות.

חלק מחברי הכנסת של ש"ס, שתקפו השבוע את המשטרה על שנכנסה לחתונה שהתקיימה בניגוד לחוק בגבעת זאב, הודו באוזניי לאחר מכן כי עשו זאת רק בשל ההודעות והטלפונים שהם מקבלים בשבועות האחרונים ממצביעים זועמים. מעוז השפיות האחרון נפל. אם היציאה מהסגר הזו תכלול שוב שיקולים פוליטיים במקום בריאותיים, ונתניהו ייכנע שוב ללחץ שותפיו הוותיקים, אפשר כבר להתחיל לחשב לאחור עד לסגר הבא, של כולנו.