מחירי הדירות לא מעניינים אותו ואת הפקידים הוא דרס גם בתחבורה: ישראל כ"ץ במשרד האוצר, סיכום ביניים

ישראל כ"ץ, שמציין השבוע 150 ימים כשר אוצר, התמנה לתפקיד בשעת המבחן הקשה ביותר של המשק • האם עם נתוני הפתיחה האלו היה יכול להצליח יותר, אולי זו ההתנהלות האישית שלו שלא התאימה, והאם בלהיטות לקחת את התפקיד הוא חיסל לעצמו את הקריירה הפוליטית • ארבע דעות

150 הימים הראשונים של ישראל כ"ץ  /איור: גיל ג'יבלי
150 הימים הראשונים של ישראל כ"ץ /איור: גיל ג'יבלי

כך נראה שר אוצר בלי תקציב | עמירם ברקת

ללא יכולת להעביר תקציב וחוק הסדרים, ללא אפשרות לקבל אישורי ממשלה לאף מהלך משמעותי, ללא אור ירוק אפילו למינוי חשב כללי, מנכ"ל וממונה על תקציבים. כשאין לו פרטנר בהסתדרות לעיסקאות חבילה ולהסכמי מסגרת - מה כבר נשאר לשר האוצר ישראל כ"ץ לעשות בקדנציה שלו? איזה מהלך משמעותי של מדיניות כלכלית הוא יכול לבצע כדי לסייע למשק לצאת מהמיתון, חוץ מצעדים נקודתיים של חלוקת כספים, סיוע ומענקים?

ישראל כ"ץ הגיע לאוצר עם ציפיות גבוהות, שלו ושל הסביבה ממנו. הוא בא אחרי שני שרים שלא הגיעו ממפלגת השלטון ושהתקשו להעביר מהלכים בכנסת. "סופסוף שר מהליכוד עם עוצמה פוליטית, רקורד ותדמית של ביצועיסט", אמרו עליו, אם כי תהו למה לו לקחת את התפקיד בעיצומו של משבר כלכלי כה חריף. כ"ץ הניח כנראה שאין לו הרבה מה להפסיד. שמהמקום שאליו המשק הגיע אפשר רק להתרומם - ושהוא יוכל לקטוף בקלות חלק מהקרדיט בדרכו להתמודדות על ראשות הממשלה.

תחילת כהונתו עמדה בסימן האופוריה של היציאה מהסגר הראשון. אחרי שבוע כבר קיבל החלטות משמעותיות על תוכנית הסיוע למעסיקים והחל לקדם את תקציב המדינה 2020-2021. מסיבת העיתונאים להצגת חוק ההסדרים שערך באוצר, בהשתתפות בכירי אגף התקציבים, שידרה ביטחון עצמי ומומנטום של עשייה וביצועים.

אבל הקפאת הדיונים על התקציב, בשל המחלוקת הפוליטית, שיתקה הכל. בהיעדר תקציב נאלץ שר האוצר כ"ץ לעבור לשיטת הקופסאות וזה חייב להטוטנות משפטית, כלכלית ופוליטית. זה עלה לו באובדן יחסי האמון עם הפקידות הבכירה במשרד, בפיצוץ מכוער עם הממונה על התקציבים ובפרידה כואבת מהמנכ"לית קרן טרנר-אייל שהביא.
הנהלת האוצר עדיין עובדת, אין סימני שבירה והתפרקות, אבל שום אור לא נראה באופק ושום אופק לא נראה לאישור התקציב.

רק עוד התבוססות ושקיעה בשיתוק פוליטי ובמשבר כלכלי הולך ומעמיק.

ערב יום הכיפורים ביקש כ"ץ סליחה על כך שלא פעל יותר למען אחדות השורות. זו הייתה בקשה במקומה. כשר אוצר כ"ץ הוא השר שיש לו הכי הרבה מה להרוויח משיתוף פעולה בין חלקי הקואליציה המסוכסכים. הוא פרגמטי, זהיר, לא מתלהם ושומר על יחסים תקינים עם שכנו מימי הילדות בני גנץ.

בדיעבד, הוא היה צריך לפעול להוצאת תקציב המדינה מהמשחק הפוליטי כתנאי לכניסתו לתפקיד. כעת נותר לו רק לקוות ששותפיו לא יצליחו להפוך אותו לשעיר לעזאזל של הכישלון הממשלתי בטיפול במשבר הכלכלי. 

דרס את הדרג המקצועי גם בתחבורה | דובי בן גדליהו

כל מי שעקב מקרוב אחרי שלוש הקדנציות של השר ישראל כ"ץ במשרד התחבורה לא אמור להיות מופתע מהתנהלות משרד האוצר תחת פיקודו, והאמת שגם לא אנחנו. כבר מימיו הראשונים כשר התחבורה נפוצו פרסומים על כך שאם יש למי מעובדי המשרד השגות כלשהן על ההחלטות או רעיונות משלהם על התנהלות המשרד - עדיף שישמרו אותם לעצמם. אפילו דוחות ביקורת של מבקר המדינה, שצצו מדי פעם, נופנפו בחוסר סבלנות.

הסגנון הזה לא השתנה לאורך כל הדרך למשרד האוצר. במרץ השנה, כשנודע כי כ"ץ עתיד להתמנות לתפקיד, פרסמנו כאן טור תחת הכותרת: "מינוי כ"ץ: לדרג המקצועי באוצר מחכה תקופה לא קלה". השורה התחתונה הייתה כי אפשר להניח שהניח שכ"ץ יפעל לכך שהניהול הריכוזי יגיע למקסימום, יכולתם של אנשי הדרג המקצועי תהיה מוגבלת והחבל להבעת רעיונות חופשיים יהיה קצר".

אחרי פרסום אותו טור קיבלנו טלפון ממכר ותיק באוצר, שכינה אותנו "פרנואידים". אותו מכר ציין גם, שחלק גדול מאנשי הדרג המקצועי הבכיר באוצר כיום נמצאים במשרד עוד מזמן הקדנציה של נתניהו כשר האוצר וזוכרים את תקופתו לטובה בזכות ההערכה ההדדית בין אנשי המקצוע לנתניהו. לפיכך, הוא טען, הסיכוי שראש הממשלה ייתן לכ"ץ לעשות באוצר כבחצרו הפרטית הוא קלוש.

לאנשי משרד האוצר הובהר חיש קל כי "חסל סדר היחסים המיוחדים עם התקשורת" וכי ביקורת פומבית או סמויה, שתגיע מהמשרד למדיה על קבלת ההחלטות בצמרת, תטופל בחומרה.

שבועות בודדים לאחר מינוי כ"ץ ראינו כיצד כל הקולות העצמאיים והדעתנים במשרד דועכים ומשתתקים כאילו נפלה עליהם אימה גדולה.

את השלכות הגישה הזו ניתן לראות גם ברמת המאקרו - "רכבת" של בכירי המשרד שנטשו - וגם ברמת המיקרו. ביולי השנה, למשל, עסקה ועדת הכלכלה בסוגיית ההודעה של נת"ע על דחייה של 13 חודשים (בינתיים) במועד המתוכנן של הפעלת "הקו האדום" של הרכבת בתל אביב. הפרויקט, למותר לציין, הוא אחד מהפרויקטים היקרים והיוקרתיים ביותר של כ"ץ כשר התחבורה (17 מיליארד שקל, בינתיים) ולא אחת הוא הודיע בנחרצות כי הוא יסתיים בזמן (2021) למרות סימני השאלה של המבקרים.

נוכחות האוצר באותו דיון הייתה מרתקת. אחרי שחברי הוועדה שמעו שהמדינה תצטרך לשלם עוד כמיליארד שקל (בינתיים) על החריגה התקציבית בפרויקט, פנה יו"ר הוועדה לנציג אגף החשב הכללי באוצר שנכח בוועדה כדי לשמוע את עמדת האוצר, וזה ענה כי "אין לי מה להוסיף על הדברים שאמרו יו"ר נת"ע והמנכ"ל".

יו"ר הוועדה תהה איך יכול להיות שלחשב הכללי אין מה לומר בקשר לפרויקט כזה ענק עם כאלה עלויות ועיכובים. ועל כך השיב נציג האוצר "אנחנו מלווים את נת"ע, יש לה עבודה מורכבת ואנחנו מנסים לסייע. אנחנו מקיים שהקו האדום יופעל כמה שיותר מהר בעלות כמה שיותר נמוכה". חברי הוועדה נדהמו לשמוע את התשובה ואמרו כי "זה נשמע כמו ראש אגף בנת"ע ולא כמו נציג האוצר".

ומה טורחים כל כך באוצר להשתיק? קשה לדעת. אבל המספרים הרשמיים שאותם האוצר מפרסם מדי חודש הם מבהילים - הגירעון בתוצר נושק לשיעור דו-ספרתי, שאותו סותמת המדינה מדי חודש באמצעות מיליארדים של הלוואות (על חשבון הדורות הבאים), על תקן של ניסיון לכבות שריפת יער באמצעות דלי. ההלוואות הללו עדיין זורמות בקלות יחסית בשל דירוג האשראי הגבוה של ישראל, אבל אף אחד לא מבטיח שהדירוג הזה יישאר ולכמה זמן. אם וכאשר הוא ייפגע, הגלישה במדרון עשויה להפוך לנפילה מצוק.

הקדנציה הקצרה באוצר תועיל לו פוליטית? | שירית אביטן כהן

לישראל כ"ץ יש תכונה שכמעט נדיר למצוא בקרב דור הפוליטיקאים החדש והנמרץ - יש לו סבלנות. מאז שנכנס לזירה הפוליטית ב-1998 הוא מהלך בה באופן מחושב, תחילה כח"כ, לאחר מכן כשר תחבורה במשך עשור ובהמשך כשר חוץ ושר אוצר. הוא עקבי בטיפוס בסולם הדרגות, ולמרות שהודיע מספר פעמים על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד והממשלה, הוא עושה זאת בלי לנסות לדחוק את רגליו של נתניהו, אלא על ידי פעילות לצדו.

לעומתו, גדעון סער שהודיע על כוונותיו ואף ניסה לממש אותן - הורחק ונדחק. ימים יגידו איזו מהשיטות מנצחת במבחן התוצאה.

הגעתו אל משרד האוצר בקדנציה הזו הייתה מתבקשת, אחרי שניהל עבור נתניהו את מטה הפעולה בפריימריז ובבחירות הכלליות וזכה לשבחים, ולא נותר תפקיד בכיר אחר שיכול היה למלא לאחר שמשרד החוץ הועבר לידי כחול לבן. מה שאמור היה להיות מסומן כהישג נוסף לכ"ץ, ייבחן במבחן תוצאה קצר משהו אחרי פחות משנה נוכח הבחירות המתקרבות, וכן בצלו של הטיפול במשבר הקורונה שמרכז משאבים לכאן ועכשיו ולא למדיניות כלכלית ארוכת טווח.

כ"ץ, שבמשרד התחבורה הזמן עבד לטובתו, יידרש עכשיו בתקופה קצרה ובוערת לקצור הישגים - משימה לא פשוטה גם למוכשר שבפוליטיקאים.

לישראל כ"ץ יש גם "חליפי" משלו מתוך הבית - ניר ברקת. בתחילת כהונתו באוצר, ההתנגחויות החוזרות ונשנות עם מי שחשק בתפקיד אך לא קיבל אותו, עשו לכ"ץ צרות ורעשי רקע בהשוואות חוזרות בין מה שהיה יכול להיות לבין הקיים. כ"ץ הציע תוכנית כלכלית, ברקת הגיע לבלפור עם תוכנית חליפית. כשנאלצו לצמצם את המשק בשל התחלואה העולה, ברקת הודיע שאפשר גם אחרת ועשה לכ"ץ את מה שבנט עושה לנתניהו. באופן מוזר היריבות הזו גוועה מאליה בשבועות האחרונים, מה שמאפשר לכ"ץ מרווח פעולה גדול יותר.

מאז שרעשי הרקע האלה פסקו, החלו ההדלפות על מלחמותיו של כ"ץ בנתניהו על פתיחת העסקים, שעשויים לשרת אותו ולצייר אותו כמי שדוחף כלכלית בכיוון הנכון.

היעלמות הצמרת הבכירה באוצר, בחלקה בשל ביקורת על התנהלותו של כ"ץ מתקבלת גם היא בברכה על ידי מצביעי הליכוד שרואים בפקידות דרג שחרג ממקומו, אך כאן גם נשאלת שאלת המינון: כל עוד היה זה שאול מרידור, כ"ץ הצטייר כגיבור על "שלטון הפקידים", עם עזיבת אשת אמונו המנכ"לית טרנר זה התחיל מעט להחמיץ.

כ"ץ החליט לבחור בדרך של סיוע כלכלי כאן ועכשיו, מענקים ודמי אבטלה נרחבים, הוא בטוח שברגע האמת הדברים האלו יזקפו לזכותו. אך הוא, כמו כל צמרת הממשלה הנוכחית ובראשם נתניהו, זקוקים לרחמי הקורונה ותלויים בה - אם ייצאו לבחירות ללא חיסון, הורדת התחלואה והתייצבות הכלכלה - כל אחד מהם עשוי לשלם מחיר פוליטי.

אם הדילוג לצמרת רשימת הליכוד התאפשר באמצעות ההשקעות הנכונות במשרד התחבורה בעשור האחרון, בין היתר במעוזי ליכוד, הישארותו שם בפריימריז הקרובים תימדד דרך הכיס של האזרחים נפגעי הקורונה ורווחתם הכלכלית של מתפקדי הליכוד.

הבנייה מעניינת את כ"ץ, לא מי שיגור בדירות | אריק מירובסקי

בחודשי כהונתו המועטים, ישראל כ"ץ נתקל פעמים ספורות בלבד בענף הדיור ונראה כי בניגוד לקודמו בתפקיד משה כחלון, שהקדיש רבות לנושא, השאלה היחידה שעמדה לנגד עיניו של כ"ץ הייתה באיזו דרך הבנייה יכולה לשרת את קופת המדינה המתרוקנת. ענף הדיור, שהוא רחב בהרבה וכולל גם את צרכני הקצה, לא זכה לשום התייחסות רצינית.

הפעם הראשונה שבה ניכרה התייחסות לענף הבנייה הייתה בתזכיר חוק ההסדרים בסוף יוני, שכללה מספר צעדים כבדים בתחום: הבולט שבהם הוא פרויקט המטרו המגלומני שעלותו צפויה להגיע ל-150 מיליארד שקל. תזכיר החוק כולל בין היתר מימון רבע רבע מהפרויקט באמצעות היטל השבחה מוגדל שיישאו בעלי נכסים בסביבת תוואי המטרו, ורבע נוסף באמצעות מיסוי. עוד כלל התזכיר הוראת שעה להמרת שטחי משרדים למגורים, וזאת על רקע התרוקנות שטחי המשרדים בתקופת הקורונה. ולבסוף: תימרוץ התחדשות עירונית, באמצעות גיבוש נוסחאות חדשות להיטלי השבחה.

הכל טוב ויפה אבל מה עם רוכשי הדירות? מה עם מחירי דירות?

התשובה לשאלות הללו ניתנה בחודש יולי: הם לא מעניינים. זה החל במסיבת עיתונאים שארגן כ"ץ בתחילת אותו חודש, שבו דיבר על האני מאמין הכלכלי שלו, ושם בלט נושא הדיור בהעדרו. "אנחנו מתכוונים להפוך את הבנייה, התשתיות וההייטק למנועי צמיחה", אמר אז. "מתוך כספי הקרנות המוסדיות שמחזיקות 1.9 טריליון שקל שהושקעו בחו"ל, 100 מיליארד שקל יושקעו בתשתיות ו-50 מיליארד שקל בהייטק. נהפוך את תחום ההתחדשות העירונית והבנייה למנופי צמיחה, ונשקיע בהכשרה מקצועית לאותם עובדים שיפוטרו".

כן, אבל מה עם דיור? מה עם זוגות צעירים ואחרים שמתקשים לשלם את מחירי הדירות הגבוהים ושכר הדירה שעולה? כ"ץ ענה באותה מסיבת עיתונאים, כי "אנחנו רוצים לעודד בנייה בכל מקום, וכמה שיותר. הבעיה של התייקרות מחירי הדירות פחות רלוונטית היום". ואם לתרגם - מבחינתו אין מקום לתוכניות דיור ולניסיונות לווסת את מחירי הדירות. להערכתו, אם יעלו את היצע הדירות - המחירים ירדו.

השלים את התמונה הזו שר השיכון דאז יעקב ליצמן, שפרסם לראשונה בקווים כלליים את מתווה תוכנית הדיור שלו, "דיור במחיר מופחת", שאמורה להחליף את מחיר למשתכן. כ"ץ ואנשי האוצר לא טרחו להתייחס לתוכנית הזו עד היום, אפילו לא לציטוט. כ"ץ גם אמר באותה מסיבת עיתונאים, כי הוא תומך בהחזרת משקיעי נדל"ן לשוק, ובכך רמז כי במצב של מיתון, חל"ת ופיטורים ומחירי דירות גבוהים - המזור צריך להגיע משוק השכירות, באמצעות עידוד משקיעים לחזור ולהשקיע בנדל"ן הישראלי. ואכן, בסוף יולי הפחית השר את מס הרכישה על דירות למשקיעים.

ואולם גם צעד זה נעשה על רקע הירידה הגדולה בתקבולי מס רכישה ממשקיעים, שבשנים האחרונות העדיפו להשקיע בנדל"ן בחו"ל. כלומר, גם צעד זה נעשה מתוך מטרה להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ולא כחלק ממדיניות דיור.

אז כ"ץ רוצה שיבנו כאן והרבה. אבל מה שיקרה עם רוכשי הדירות פחות מעניין אותו.