עד גיל 40 פנינה עין מור הייתה בצבא. אמנם לא ברצף - באמצע למדה תיאטרון - אך במלחמת יום הכיפורים גויסה למילואים ומאז נשארה בצה"ל - עד שהשתחררה בדרגת סא"ל, כמפקדת לשכת הגיוס. "כשמינו אותי פחדו מה יהיה עם החרדים, איך הם ידברו עם אישה", היא נזכרת.
"כשהשתחררתי, הגשמתי את חלומי להיות מוצ'ילרית - השארתי את בעלי עם הילדים, ונסעתי למזרח לכמה חודשים. כשחזרתי, חשבתי שחיי יעברו בנעימים, אבל אני טיפוס אנרגטי עם ראש שלא מפסיק לחשוב, ונשאבתי לפעילות ציבורית. את כל המדרון מתחת למושב אורה (שנמצא סמוך לשכונת עין הירושלמית) רצו למלא במגדלים, אז חיפשתי דרכים יצירתיות לרתום את הרשויות להילחם בזה.
"אחד הדברים שבהם השתמשתי היה פיתוח תיירות הפנים - תמיד הייתה בעין כרם תיירות נוצרית, אבל לא תיירות פנים. רציתי משהו ייחודי וקראתי לו 'תיירות אנתרופולוגית', כזו שמכניסה אנשים לבתים של תושבי השכונה ומאפשרת להם להכיר את התרבות ואת האוכל. שכנעתי את האמנים בשכונה לפתוח את הבתים שלהם, ושמי שיש לו חדר פנוי יהפוך אותו לצימר, מבלי להוסיף בנייה".
על תרומתה לפיתוח התיירות זכתה עין מור בעיטור הכבוד של יקירת ירושלים. השלב הבא בחייה היה קורס מורי דרך. "ממש נשאבתי אליו - כנראה לימודי התיאטרון תרמו לזה. שילבתי בטיולים שלי קולינריה, מוזיקה ותרבות. זה נהיה מוצר מבוקש, ומבלי שאתכוון נוצרה חברה בשם 'אגדת עין כרם', שעושה אירועים אישיים וימי גיבוש לחברות. היה לי קשה עם זה שזו חברה, כי לא רציתי להתעסק בצד האדמיניסטרטיבי, אז העברתי את הניהול לבת שלי. אני עדיין הבעלים, והחלוקה היא שאני עושה מה שאני אוהבת, והבת שלי חושבת על הצד הכלכלי".
מה קרה לחברה מאז הקורונה?
"בשמונת החודשים האחרונים גם אין פעילות, וגם נאלצנו לשלם הרבה שכירות על המשרדים, כ-9,000 שקל לחודש עלו בתוהו. רק כעבור שלושה חודשים הצלחתי להשתחרר מהחוזה.
"בין הסגרים המצאתי שני דברים. הראשון הוא 'סוף שבוע סודי', שנרשמו אליו 35 איש והתקיים במתחם פרטי על שפת הכנרת עם מוזיקה, טיולים וקולינריה. כולנו היינו באופוריה מזה. הספקנו לעשות עוד אחד בעיר התחתית בחיפה, ואז בא עוד סגר.
"הדבר השני הוא 'חלום ליל קיץ' - פעילות במלונות בוטיק יוקרתיים, שהיו זולים בגלל המצב. הלבשנו לילה באמצע השבוע, עם תכנים ליומיים. זו פעילות שנתנה לנו תחושה שאנחנו עושים משהו, אבל זה לא יכול לפרנס. ב-20 איש יש אותן תשומות של הדרכה, ואי אפשר לקחת יותר מדי כסף, צריך להיות רציונליים גם בעלויות - אז להתפרנס מזה נהיה דבר שולי. ההכנסה העיקרית היא התגובות שאני מקבלת מאנשים כשעושים שיחת סיכום.
"עכשיו הסגר השני נגמר ורצינו לחדש פעילות, לתת תחושה של חו"ל גם כשאתה נשאר בארץ, אבל אין מלונות ואין צימרים".
קיבלת משהו מהמדינה?
"כשכירה בעלת חברה קיבלתי בפעם הראשונה קצת יותר מ-2,000 שקל, ובפעם השנייה בערך 3,000 שקל. בתי קיבלה את החל"ת שלה, ויש לנו עוד שתי מפיקות שיצאו לחל"ת. זו תחושה של חוסר אונים".
ב-2018 פרסמה את הספר "עין כרם לטייל ולבשל", שזכה באוסקר העולמי לספרים בתחום התיירות הקולינרית (תחרות פרסי הגורמנד). בימים אלה מוצג הספר באונסק"ו ובבית אלפרד נובל. "מה שקרה בתיירות פנים זה שיש עכשיו המון מורי דרך שהם חסרי עבודה, המון חברות כמונו שאינן עובדות", היא מספרת. "זה גם המון חברות שמוציאות ישראלים לחו"ל או שמטפלות בתיירים מחו"ל ואין להן עבודה, כי המשק סגור. התחרות על כל ישראלי עכשיו היא מאוד גדולה, כי נכנסו חברות שלא עסקו בעבר בתחום הזה.
"המנוע העיקרי של העבודה שלנו היה מול חברות, ובחודשים האחרונים רק מעטות מהן עשו פעילויות וגם זה בזום, פחדו להוציא את העובדים. כל הרווחה הארגונית שמושתתת על טיולים, נופשים וכנסים לא קיימת".
איך את מתמודדת עם המצב?
"אני כל בוקר עושה 10 ק"מ הליכה וריצה בטבע, מבחינה נפשית זה נותן לי אוויר לנשימה. גם נרשמתי לתואר שני במחשבת ישראל, כדי להפעיל את הנשמה ואת המוח. בתוך כל הכאוס חייבים להיאחז במשהו. בגילי ההתמודדות פחות קשה מאשר כשמדובר במשפחות צעירות עם ילדים ומשכנתא".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
