תעלומת השיטור: האם תחנות חדשות ביישובים ערביים מגבירות פשיעה?

הטענה של ח"כ אימאן ח'טיב יאסין מהרשימה המשותפת נשמעת כמו פרדוקס. "אומרים כעובדה מוגמרת שהפתרון לפשיעה ולאלימות הוא מרכזי משטרה בתוך היישובים הערביים", היא אמרה לאחרונה בנאום בכנסת, אבל "אנחנו יודעים על הקורלציה החיובית שנמצאת בין הימצאות תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים לבין העלייה בפשיעה בתוך החברה הערבית". ח'טיב יאסין רומזת לתוכנית שאישרה הממשלה ב-2016 "לשיפור הביטחון האישי במגזר הערבי". נדבך חשוב בה היה הוספה של תחנות משטרה. תחנה ראשונה נחנכה ביוני 2017, ומאז הוקמו שבע תחנות וארבע "נקודות", בין השאר בכפר כנא, במע'אר ובטמרה.

השאלה אם הן השיגו את מטרתן מעסיקה את ה"משרוקית" עוד מלפני שנה. השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן התפאר שהתחנות הורידו את הפשיעה ביישובים שבהם הן קמו. ח"כ עאידה תומא-סלימאן טענה שהן דווקא החריפו את מצב. אבל שום גורם לא ידע לספק נתונים שיכריעו ביניהם. ח'טיב יאסין ידעה הפעם להפנות אותנו לנתונים שתומכים, לכאורה, במסקנה הפרדוקסלית: דוח חדש של מרכז המחקר של הכנסת (ממ"מ), שסוקר מגוון מדדי פשיעה בחברה הערבית. ואמנם, בכמה תחומים, ובפרט עבירות נשק ואלימות במשפחה, העלייה שניכרה לפני שנת 2017 האיצה אחריה. מגמה דומה נרשמה ברצח באמצעות נשק ובעבירות כלפי גוף (אף שב-2019 היא האטה). לכאורה, המספרים מתיישבים עם הטענה.

המספרים מתיישבים, אבל לצערנו לא מספיקים. כדי לבדוק איך השפיעו התחנות צריך לבחון מה קרה לפשיעה בסביבתן בלבד. אלא שבממ"מ, כמו במשטרה בשעתו, לא יודעים לספק פילוח כזה. הדוח מתבונן מקרוב בשלושה יישובים, רהט, כפר קאסם ונצרת; אבל כפר קאסם הוא היחיד שהוקמה בו תחנה חדשה, וזה קרה רק ב-2019.

ויש עוד קושי. סטטיסטיקת האלימות מתבססת על תלונות וחקירות, כלומר על הפשיעה שידועה למשטרה. אבל מה אם הקמת תחנת משטרה ביישוב מאפשרת לתעד יותר עבירות שהיו נעשות ממילא?

בשורה התחתונה: חסר מידע לביסוס דברי ח'טיב יאסין. בכמה ממדדי הפשיעה האלימה בחברה הערבית נרשם גידול מואץ מאז שהוחל בהוספת תחנות משטרה ב-2017, אבל הנתונים לא מבהירים אם הוא התמקד ביישובים שבהם הוקמו התחנות.

לקריאה נוספת:

"נתונים על פשיעה בחברה הערבית: עדכון" - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

"העבריינות נדדה מיישובים יהודיים לתוך יישובים ערביים", המשרוקית של גלובס

תחקיר: אוריה בר־מאיר