נסיגת הליברליזם ועליית הפורמליזם מחייבות את החוק למניעת אלימות כלכלית

בשנת 1993 כתב פרופ' מנחם (מני) מאוטנר מאמר שהפך קנוני בשם "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים". מאוטנר טען כי הדבר המשמעותי ביותר שקרה בפסיקת בתי-המשפט של שנות ה-80 הוא ירידה במעמדה של תפיסת עולם של פורמליזם משפטי, ושבמקומה עלתה תפיסת עולם לא פורמליסטית, המדגישה את המדד הערכי של המשפט, ואת התפקיד שהמשפט ממלא במדינה ובחברה.

במרחק הזמן אפשר לומר שהמהלך הזה של בתי המשפט שהציג מאוטנר לא חלחל אל החברה ואל הציבוריות הישראלית. אפילו הביא לתגובת נגד. מחברה ליברלית שמדגישה את המדד הערכי בחייה ושחיה על פי סולם ערכים (ליברלי) משותף, הפכנו לחברה שהערכים אינם משחקים בה תפקיד מהותי ושלמעשה כבר קשה לאתר בה ערכים משותפים. וגם לחברה שחלקים נרחבים בה בזים לבית המשפט העליון.

כל מה שאינו לא חוקי נתפס כלגיטימי

לטעמי אחד הביטויים לירידת הערכים היא שבשיח הציבורי שלנו, כל מה שאינו בלתי חוקי, נתפס כלגיטימי. דוגמה מובהקת לכך היא השיח סביב התנהגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. העיסוק הציבורי אינו בשאלה, האם ראוי ולגיטימי שישראל תונהג על ידי אדם שסוגר במחשכים דילים עם אילי הון, חי על חשבונם, ומקבל מהם אספקה של טובות הנאה בזמן שהוא מקדם לכאורה את ענייניהם, אלא בשאלה האם מה שנתניהו עשה הוא פלילי או שאינו פלילי.

כולם הפכו פתאום מומחים בסעיפים בחוק העונשין. אפילו הקריאות של המפגינים נגד ראש הממשלה לא עוסקות במהות של מעשיו, אלא בעבירות הספציפיות בחוק העונשין שבהן הוא מואשם: שוחד, מירמה והפרת אמונים. את ההצטופפות של ציבור גדול מאחורי נתניהו ונגד היועמ"ש והפרקליטות, אפשר לראות, גם, כחלק מתופעה רחבה של נסיגת הליברליזם בישראל, והידרדרות לקראת משטר אוטוריטרי.

חזרה לפרופ' מאוטנר, בספרו החדש והמרתק, "הליברליזם בישראל" (הוצאה לאור של אונ' ת"א) כותב מאוטנר שאחת הסיבות לנסיגת הליברליזם בעולם ובארץ היא ש"הליברליזם מבוסס על שוויון של בני האדם ועל כבוד האדם. לעומת זאת, בחיי היום יום שלהם חווים בני אדם רבים יחסים היררכיים, ופגיעות והשפלות (במקום העבודה, במשפחה במפגש עם ביורוקרטיות מדינתיות, במפגש עם ביורוקרטיות תאגידיות, בכביש, במגרש החניה, בתו וכו')".

 מני מאוטנר. בחיי היום יום רבים חווים השפלות / צילום: כפיר זיו

הפער בין האידיאל לחיי השגרה גורם לניכור

לפי מאוטנר, "הפער בין האידאלים הליברליים לבין חוויות היום יום של בני האדם גורם לניכור של בני אדם רבים מהליברליזם, ולהיותו נתפס על ידם כעמדה אנינה, מתנשאת, מרוחקת, שאינה רלוונטית למה שקורה בחייהם". בהסבר הזה של מאוטנר לנסיגת הליברליזם, טמון מלכוד, וגם טמונה טרגדיה, שכן קידום ערכים ליברליים בחברה מתיימר לצמצם את אי השוויון שחווים בני אדם בחיי היום יום שלהם.

ומה קורה כאשר ערכים כמו שוויון וכבוד שבתי המשפט והמנהיגים מהמחנה הליברלי הטיפו להם לאורך שנים לא מחלחלים לחיי היום יום של האזרחים, כשהם לא מוטמעים בתרבות ובחינוך? במקרה כזה המחוקקים מהמחנה הליברלי שנכשלו בהטמעת הערכים הללו, מנסים להתערב בדרך של חקיקה פורמלית, כדי לכפות על הציבור את הערכים שהוא סירב להפנים. ומנגד מתייצב המחנה השמרני, האנטי ליברלי, ומנסה למנוע את החקיקה.

וזה מה שקורה היום עם החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה שמקדמים ח"כ קרן ברק (ליכוד) ושר המשפטים, ח"כ אבי ניסנקורן.

האלימות המתרחשת במסגרת יחסים בין בני זוג אינה מתמצה אך ורק בביטויים התנהגותיים אלימים ברמה הפיזית. אלימות יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות נוספות, בין היתר, בפן הכלכלי. אלימות הנושאת אופי כלכלי כלפי בן זוג עלולה להיות קשה לא פחות מסוגי אלימות אחרים, והיא מתקיימת לעתים לצד התנהגויות אלימות נוספות ואף יכולה להתקיים במסגרת יחסי בני הזוג באופן עצמאי.

לפי דברי ההסבר לחוק למניעת אלימות כלכלית, המטרה העיקרית שלו היא לתת מענה לבן זוג שננקטת כלפיו "אלימות כלכלית" בתוך מערכת היחסים הזוגית.

לפי ההצעה, החוק למניעת אלימות במשפחה הקיים יתוקן כך שיובהר בו מהי אלימות כלכלית ובמה היא מתבטאת, וכן כך שהוא ייתן מענה ייחודי למי שננקטה כלפיו או כלפיה אלימות כלכלית, "באופן שיקבע בו כי בית המשפט יהיה רשאי לתת צו למניעת אלימות כלכלית המורה על הפסקת האלימות הכלכלית.

עוד מוצע לקבוע שנקיטת אלימות כלכלית תהווה עוולה אזרחית אשר יהיה ניתן לתבוע בגינה בנזיקין, ובכך החוק המוצע ייתן מענה נוסף למי שננקטה כלפיו או כלפיה אלימות כלכלית.

במהלך הדיון בוועדת החוקה של הכנסת השבוע, התפתח ויכוח סוער בין חברי הכנסת אריאל קלנר, שלמה קרעי ובצלאל סמוטריץ' לבין חברי הכנסת של כחול לבן והאופוזיציה על הצורך בחקיקת החוק.

ניסנקורן, אמר "שהגיע הזמן לצעוד קדימה ולהבין שאלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר, וכך יש להתייחס אליה". לדבריו, "החוק שיסייע לנשים ולקשישים להיחלץ משליטה כפויה של בן משפחה על כרטיס האשראי ועל חשבון הבנק הוא לא 'פגיעה בערכי המשפחה' ובטח לא 'ערעור של זכויות הגבר'. לעומת זאת, החוק בהחלט יגן על זכויות הנשים החוות טרור כלכלי במשפחה".

 אבי ניסנקורן / צילום: כדיה לוי

מנגד, אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ: "נניח שיש בעיה, למה הפתרון הוא תמיד בימ"ש? יש חינוך, הסברה, מערכות תומכות. המערכת המשפטית עושה דה לגיטימציה לכל המערכות הללו. זה יהפוך לכלי שיחנך אותך ואותי כי אנחנו חשוכים ופטריארכליים. מהר מאוד יבואו השופטים השמאלנים הנאורים לחנך אותנו. בית המשפט יקבע מה נכון ומה נאור ובכל פעם שיענישו ילד בדמי כיס כי לא למד, הוא יתערב. זה יפרק משפחות והחוק הזה צריך לרדת מהשולחן".

גם ח"כ שלמה קרעי יצא נגד ניסנקורן ואמר כי "אחרי שהמשפטיזציה השתלטה על הדמוקרטיה, ניסנקורן מעוניין להחדיר אותה עמוק לתוך התא המשפחתי ולהפר את האיזון הטבעי והעדין שבבסיס חיי המשפחה. זאב בעור של כבש. מדובר בטרלול משפטי שישגע ויהרוס משפחות ויגרום להפיכת כל מערכת יחסים אוהבת ומשפחתית למערכת יחסים נוקשה ומשפטית. לצורך העניין, גם ויכוח על דמי כיס יכול להגיע לבית המשפט".

הוויכוח הזה סביב החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה הוא לא רק פרדוקסלי, שכן בכפייה של ערכים ליברלים כגון שוויון במשפחה באמצעות חוק יש אלמנט פטרנליסטי, אנטי ליברלי, אלא גם מדגים היטב את החוליים של החברה הישראלית. את ירידת הערכים ועליית הפורמליזם.