לישראלים יש מה ללמוד מהתקשורת האמריקאית

כדי לעמוד מול שלטון שיודע לנצל היטב את נקודות העיוורון הציבוריות במצבי לחץ, צריך גופי תקשורת בעלי עמוד שדרה, שלא מפחדים מהציוץ הבא בטוויטר או מטלפון זועם מלשכת הנשיא

אולפן CNN עוקב אחרי ההצבעות בבחירות בארה"ב / צילום: צילום מסך
אולפן CNN עוקב אחרי ההצבעות בבחירות בארה"ב / צילום: צילום מסך

לא מעט נכתב, דווקא בבחירות 2016, על תפקידה של התקשורת במגש שהוענק לדונלד טראמפ לכיבוש הבית הלבן. אפילו בזמן אמת, היו מי שתהו כיצד הודות לסנסציות מוזרות, פייק ניוז ולא מעט פרובוקציות מכוונות נגדה - התקשורת התמסרה לכוכב הריאליטי, ונתנה לו סיקור ובמה כמעט נטולת תנאים כדי להפיץ את הארס נגד הדיפ סטייט, היריבים, הסינים וכמובן התקשורת עצמה.

הקמפיין האינטנסיבי, שהתבסס על המטרת מידע, היה כל-כך עוצמתי, עד שקשה היה להבין בזמן אמת את גודל הטראומה באולפני הטלוויזיה. בהרבה מובנים, נראה כי התקשורת האמריקאית למדה את הלקח וניסתה לעשות דווקא בישורת האחרונה של טראמפ מודל 2020 מסע תיקון קטן. מעט מדי, קל מדי - כשגופתו הפוליטית של טראמפ כבר מפרפרת על הרצפה - אך עשתה.

ברוב הערוצים הרציניים בארה"ב קטעו את נאום הכרזת הניצחון של טראמפ, שניתן הרבה לפני שהקולות נספרו במלואם - וגם בדיעבד הוכח כשקרי לגמרי. הם הסבירו לצופים שהדברים שאמר אינם נכונים, ועשו זאת במבחן הקשה ביותר - בזמן אמת.

"אנחנו מאזינים לנשיא מדבר בבית הלבן, אבל אנחנו נאלצים להתערב מכיוון שחלק מההצהרות שלו פשוט אינן נכונות", אמרה מגישת החדשות סוואנה גאטרי ב־"NBC". גם ב־"MSNBC" אמר המגיש בריאן ויליאמס: "מחובתנו לומר שבעוד שטראמפ אמר שהוא ניצח, הרי שהדבר לא מבוסס על עובדות בשום צורה". כך עשו גם ב-"CNN" וב־"ABC", ואפילו ב"פוקס ניוז", ערוץ הבית של טראמפ, שהיה גם הראשון לסמן את ג'ו ביידן כנשיא הבא.

גופי השידור המסורתיים אינם לבד. טוויטר סימנה כבר את הציוץ הראשון של טראמפ על ניצחונו כציוץ מטעה, ומשם המשיכה הרשת החברתית בקו אחיד של סימון כל ציוצי הנשיא היוצא כלא נכונים - תוך אזהרה ברורה לבעייתיות שבתוכן הדברים.

אפשר להתווכח, כמובן, על כך שגופי השידור מונעים מנקמנות, ושעבור טוויטר מדובר בהליך טקטי במלחמה שהיא מנהלת, או שנכון יותר מנהל נגדה (ונגד פייסבוק) טראמפ. אבל אפשר גם לדבר על התהליך שהתקשורת עוברת, לא רק בארה"ב, בניסיונה למצוא את שביל הזהב בין אובדן האמון הציבורי בה כתוצאה מהטיות פוליטיות, לבין דיווח אמת הנשען על עובדות.

אגב, התקשורת איננה היחידה שצריכה להתמודד עם הדיאלוג הפנימי שמנהיגים פופוליסטיים ורשתות חברתיות גועשות כופים עליה. גם המערכת המשפטית בישראל, כמו גם במדינות אחרות, מוצאת עצמה באותה דילמת אסיר בדיוק.

חברות החדשות הישראליות התחילו לצאת מההלם

לתוך אותו כאוס נכנסה גם הקורונה, שהכניסה להלם מערכתי מדינות שלמות - וגם את מרבית כלי התקשורת. לא צריך ללכת ארבע שנים אחורה, מספיק שמונה חודשים, כדי לזכור כיצד במשך שבועות שלושת הערוצים המרכזיים בישראל למעשה הפקיעו מדי ערב את המסך לרשות ראש הממשלה נתניהו, לנשיאת נאומים, בחלקם פוליטיים, תחת כסות של טיפול במגפה. בזמן שבמדינות אחרות התפתח די בהתחלה נוהג של שאלות עיתונאים, בישראל לקח זמן עד שראש הממשלה אפשר זאת.

גם מאוחר יותר המשיך נתניהו לנצל את הבמה שניתנה לו לנשיאת נאומים פוליטיים, ולא תמיד דייק. גם אז התקשורת, רוב הזמן, צייתה. רק בשבועות האחרונים נראה כי חברות החדשות, לפחות בטלוויזיה, יצאו מההלם, והחלו לתקן את העובדות תוך כדי תנועה. ערב הסגר השני יונית לוי תיקנה לא פעם את ההכרזות של נתניהו כי ישראל איננה המדינה הראשונה שנכנסת לסגר, וגם הכתבת הכלכלית קרן מרציאנו תיקנה לא אחת את דבריו, אשר האירו באור רחוק מהאמת את מצבה הטוב של ישראל במדדים כלכליים.

כדי לעמוד מול שלטון שיודע לנצל היטב את נקודות העיוורון הציבוריות במצבי לחץ או בכלל, צריך גופי תקשורת בעלי עמוד שדרה, שלא מפחדים מהציוץ הבא בטוויטר או מטלפון זועם מלשכת הנשיא או ראש הממשלה. צריך גם כיסים עמוקים שיוכלו להכיל את הסיכון שבאובדן הרייטינג, אם עורך מהדורה יחליט לחתוך נאום של ראש הממשלה בשל אמירות שקריות על הפרקליטות או המשטרה. למרות התקדים האמריקאי, כלל לא בטוח שכדאי להיות אופטימיים. 

הכותב הוא עורך מדור "נתח שוק" ב"גלובס"