התפטרות הפקידים היא תסמין לממשלה לא מתפקדת

אמש היה זה תורו של פרופ' איתמר גרוטו להתפטר מתפקידו כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות. לפניו עשו את זה משה בר סימן טוב, פרופ' סיגל סדצקי ואפילו שר הבריאות הקודם יעקב ליצמן, שוויתר על האפשרות להמשיך לקדנציה נוספת במשרד. שמונה חודשי מגפה ורשימה הולכת ומתארכת של פקידים בכירים, במשרדים האמונים על הטיפול במשבר הקורונה, שהגיעו לנקודת השחיקה ועזבו את תפקידם.

אם נשים לרגע קט את הממשלה המקרטעת בצד והליך קבלת ההחלטות המסורבל, היינו יכולים לומר שזה היה קורה ממילא, לא קל לנהל מגפה לא מוכרת. אבל אי אפשר לפטור את השרים וראש הממשלה מהגברת השחיקה של הפקידים העובדים תחתם ומוציאים לפועל את מדיניות הזיגזג לטיפול במשבר המתמשך.

פרופ' סדצקי כבר הזהירה לפני מספר חודשים כשהתפטרה מכך ש"הפוליטיקה של המגפה נהייתה מורכבת ומסובכת" והוסיפה כי "החלטות במצב חירום צריך לקבל בקבינט של שבעה אנשים בלבד". כמעט בכל שבוע ניתן לראות איך זה קורה בפועל, כיצד נציגי משרד הבריאות מביאים את המלצותיהם בפני קבינט הקורונה, ושם מתקבלות החלטות שונות בתכלית. מתוכנית הרמזור שנדחית פעם אחר פעם, דרך דחיית העלאת הקנסות בכפוף ללחצים הפוליטיים של המפלגות החרדיות וכלה בפתיחה מואצת של המשק בכפוף ללחצים של בעלי אינטרסים ונגד המתווה המדורג שביקש להנהיג משרד הבריאות.

הפקידים מצאו את עצמם בקדמת הבמה

גורמים במשרד הבריאות העידו אמש כי גרוטו התעייף מהלחצים שהופעלו עליו, בין היתר בכנסת - שם ייצג את עמדת משרד הבריאות בדיונים השונים ולא מעט פעמים עמד במוקד הביקורת מצד חברי הכנסת. במכתב הפרידה לעובדים הקפיד להתנסח בזהירות ולא מתח ביקורת על הנעשה במשרד, אבל השורה התחתונה של כל מי שלא צלחו את המערכה היא שנמאס להם להיות שק החבטות של הממשלה מצד אחד שמתקשה לקבל החלטות ומנגד של הציבור, שרואה בהם "מבוגר אחראי" ולא תמיד מבין את אילוצי הסגרים וההנחיות הבריאותיות. בעולם תקין, מי שהיו עומדים בחזית וחוטפים את ההדף הכפול היו נבחרי הציבור שנשלחו למשימה, אך בעולם שבו יש קורונה לצד ממשלת אחדות מתפוררת - הלחץ עובר לאלה שלא יכולים לשאת אותו ולא "נבחרו" לשם כך.

המשבר הזה, שתוקף את ישראל כמו את העולם בריאותית וכלכלית, משפיע על צמרת המשרדים הרלוונטיים ומה שקורה בבריאות, קורה גם באוצר - מנכ"לית המשרד קרן טרנר, חשב כללי ורשימה ארוכה של מנהלי אגפים שעזבו את תפקידיהם בחודשים האחרונים. לא סתם המשבר מכה דווקא בפקידים שיושבים במשרדים האלו - הם קיבלו מקום ראשון ביציע ממנו רואים את כל מערומיה של הממשלה הנוכחית והתפקוד הלקוי בטיפול במגפה.

בדמוקרטיה הישראלית כמובן שנטל ההכרעה יושב על נבחרי הציבור, הפקידים מגבשים המלצות ומגישים לשרים והדרג הנבחר אמור להנחות את מה להוציא לפועל. אבל בחודשים האחרונים השתנה פה מרכיב חשוב במשוואה - במקום שהשרים וראש הממשלה יהיו אלה שבקדמת הבמה - מקבלים החלטות אבל גם נושאים בנטל הביקורת או הכשלונות כשיש, הם הופכים כל קבלת החלטות לאירוע מורכב ופוליטי ולבסוף מעמידים אל מול הציבור את הפקידים שישאו בנטל. ככה זה לא אמור לעבוד.

נוסיף על זה שהממשלה עמוסה בשרים מיותרים וכך קבלת ההחלטות מסורבלת יותר. לשם כך נוצר קבינט הקורונה, אך גם שם כל החלטה נגועה בשיקולים פופוליסטיים. ולראיה ההדלפות החוזרות מהקבינט, שנועדו להוכיח לציבור הבוחרים הפוטנציאלי מי נלחם עבור מה, במקום להשאיר את קבלת ההחלטות בחדר סגור וממניעים ענייניים. אף אחד לא רוצה להצטייר כמי שסגר את הכלכלה, ראש הממשלה לא רוצה להסתכסך עם החרדים ומי שמקבלים הצצה להתנהלות הזו הם הפקידים שגם ככה קורסים תחת הנטל. כשהשרים עוד נאחזים בכסאותיהם למרות חוסר התפקוד הרוחבי, התפטרות הפקידים הבכירים היא התסמין למחלה שלא ניתן עוד להסתיר אותה.