כשנתניהו וגנץ משאירים ואקום מנהיגותי, המפלגות החרדיות רושמות לעצמן הישגים

בלי שאף אחד כמעט שם לב, הצליח יו"ר ועדת חוקה, ח"כ יעקב אשר, לדחוף לתוך חוק האיים הירוקים את "תעודת המחלים" מקורונה אשר מאפשרת הקלות שייטיבו עם בוחריו • וגם: לאן נעלמה יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא-ביטון, והמלכוד של דני דנון בתוך הליכוד

יעקב אשר, יו"ר ועדת החוקה / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן
יעקב אשר, יו"ר ועדת החוקה / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן

כבר חודשים ארוכים מנסה יו"ר ועדת חוקה, ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה), לקדם מתווה ממשלתי שיאפשר למחלימים מקורונה לשאת "תעודת מחלים" שתפטור אותם מהגבלות שונות. גם אחרי שפנה בנושא לנתניהו ולשר הבריאות אדלשטיין, דבר לא נעשה.

אשר לא התייאש. כיו"ר הוועדה שהכינה את חוק איים ירוקים (לפתיחת אילת וים המלח לתיירות) לאישור הכנסת, מצא את ההזדמנות והכניס סעיף נוסף ובו קידום מתווה להענקת תעודת המחלים. מה הקשר? אין קשר.

חברי הוועדה העידו שהדוחף לתעודה היה היו"ר בכבודו ובעצמו, להערכתם במטרה להיטיב עם הציבור החרדי שכבר רבים ממנו חלו בקורונה ויוכלו ליהנות משחרור מסוים מההנחיות המגבילות. בין היתר, הם מעריכים כי תעודת המחלים תאפשר כניסה לבית כנסת של יותר מתפללים, מעבר לעשרה המותרים כיום בחוק.

כזכור, ברגע האמת, כשהגיע החוק להצבעה בכנסת יחד עם השינויים שהכניסו בו חברי ועדת חוקה (פתיחת מסעדות, האפשרות להכריז על ערים נוספות וכן תעודת המחלים), משך שר הבריאות את החוק - ובאילת נאלצו להשאיר את בתי המלון סגורים גם בסוף השבוע הזה.

את האשמה תולים בקואליציה לא רק ביו"ר ועדת חוקה שעשה בחוק כבשלו, ובלי תיאום עם משרד הבריאות, אלא גם ביו"ר הקואליציה שלא זיהה את המשבר בזמן, עוד בוועדה - והביא את החוק להצבעה אחרי שכל הצדדים מסכימים עליו.

בתחילת השבוע ניסתה ח"כ איילת שקד להציע במליאה לשר הבריאות הזועם להצביע בכל זאת על החוק, ולשדל את אשר להוציא את העז הגדולה ביותר (אישור ערים נוספות) מהחוק. אם הייתה מצליחה בכך כבר ביום שני - היו נחסכים שלושה ימים נוספים שבהם בתי המלון נותרו סגורים גם באילת וגם בים המלח, ועשרות מיליוני שקלים של היערכות לפתיחה, החזרת העובדים למלון, רכישת מזון ותפעול, לא היו נזרקים לפח.

באותו זמן בערך נשלח השר דודי אמסלם לניסיונות תיווך, והוא שהוביל לפשרה בין אדלשטיין לאשר ולאישור החוק לבסוף במליאה - בלי פתיחת אזורים נוספים לתיירות, עם אפשרות מוגבלת לפתוח מסעדות, אבל עם תעודת מחלים.

אחרי שהחוק עבר לבסוף במליאה ביום רביעי, יצא ח"כ אשר במליאה נגד האשמתו במריחת חקיקת החוק, וטען שתעודת המחלים תשרת את כולם. בפועל, קיבלנו השבוע הצצה נוספת לקואליציה לא מתפקדת בזמן המשבר החמור בתולדות המדינה, ולכוחם העולה של מי שבכל זאת מצליחים לפעול בתוך הוואקום המנהיגותי שהשאירו נתניהו וגנץ: המפלגות החרדיות.

אשר, אגב יכול לנצל את המאבק וההצלחה לטובת מהלך אישי חשוב לא פחות: המרוץ הפנימי בתוך הנהגת מפלגת דגל התורה נפתח ביום שבו עבר יו"ר המפלגה גפני צינתור, ונעלם קצרות מהכנסת.

היו"ר הנעלמת

עם שמונה מנדטים בסקרים והופעות יומיות במהדורות החדשות, היה צפוי שיו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא-ביטון תישאר איתנו עוד תקופה ארוכה בפריים טיים, כחברת הכנסת חסרת הפניות שנלחמת במגפה בלי פוליטיקה. אבל בסקרים האחרונים כבר לא מודדים את ההצלחה שלה במנדטים, וההודעות לעיתונות שמשוגרות בשמה לעיתונאים לא עוברות את הרף הנדרש כדי להפוך לכותרת מרכזית.

יפעת שאשא ביטון / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן
 יפעת שאשא ביטון / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן

בליכוד הבינו באיחור את הטעות שלהם בהתנהלות מול שאשא-ביטון, ובמקום לאיים עליה שוב ושוב ובכך רק להפוך אותה לדמות מרכזית במאבק בקורונה - רוקנו את הוועדה שקיבלה לידיה מתוכן. את הסמכויות והכוח שהיו לה לאשר את תקנות הממשלה העבירו בשקט בשקט לידי ועדת חוקה, וכך למרות שוועדת הקורונה מתכנסת בכל שבוע מספר פעמים לישיבות חשובות, אין לכך זכר תקשורתי.

במקרה של שאשא-ביטון, זה לא היה רק מהלך כוחני של הליכוד שטשטש את דמותה. נדמה היה שהיא הלכה רחוק מדי עם הביטוי שנתנה בוועדה לפרקים גם לגורמים מכחישי קורונה, שהובילו עם הזמן לזלזול ציבורי בוועדה. כמעט בן לילה ואל תוך הסגר השני נעלמה הפוליטיקאית המבטיחה שהובילה את המאבק הציבורי לפתיחת חדרי הכושר והמסעדות.

העלייה בתחלואה וסגירת המשק מחדש הובילו לתחושה רווחת יותר בציבור שנדרשת הנהגה אחראית ומרוסנת, ושהדברים לא עובדים בקיצורי דרך. גם השבוע הזהירה שאשא-ביטון מצעדי הממשלה, אבל הפעם זה עבר מתחת לשולחן. אם בעבר כל משפט שלה פתח מהדורה, השבוע כבר לא שמעתם את דבריה בוועדה כי "יהיה סגר שלישי - כי מישהו למעלה החליט שיהיה סגר שלישי, והוא מכוון לשם. ההפחדה שלכם לא משרתת אף אחד".

שאשא-ביטון שהובילה לא מעט מאבקים וחוקים גם בתקופת הקורונה, תידרש להמציא את עצמה בקרוב מחדש ולפנות למחוזות הריסון והניהול המתון, או שתמשיך להיעלם.

הוא חזר

אחרי שנבחר ברוב קולות לראשות הליכוד העולמי, בתרגיל פוליטי מחוכם שנרקם מאחורי גבו של המועמד המוסכם לתפקיד ח"כ מיקי זוהר, עשה השבוע דני דנון צעד נוסף בדרך חזרה לרשימת הליכוד לכנסת.

דנון שלח מכתב לתקשורת ולראש הממשלה, והודיע כי הוא דורש שיתקיימו פריימריז כנדרש לרשימה ב"תנועה המפוארת". אחרי למעלה מחמש שנים של גלות פוליטית לטובת תפקיד שגרירנו באו"ם, הוא ממשיך מאותה נקודה שבה עצר בפעם האחרונה כמתנגד קולני לנתניהו - תחילה עם סילוק המועמד שלו מראשות הליכוד העולמי, ושנית עם ההכרזה על בחירות פנימיות כמהלך שלא ניתן לבלום.

דני דנון / צילום: שלומי יוסף
 דני דנון / צילום: שלומי יוסף

דנון, יש לזכור, הוא היחיד שההיסטוריה הליכודית זוכרת כמי שנתניהו פיטר אותו מתפקידו, בזמן שהיה סגן שר ביטחון והביע ביקורת על ההתנהלות הביטחונית של הממשלה והעומד בראשה. נראה שהוא לא ראה מה עשו השנים האחרונות למי שהלכו כמותו בקו לעומתי לעומד בראשות הליכוד, או את המחויבות של קהלים גדולים בליכוד לנתניהו עצמו כפרסונה. "הוא משתמש בכלים של 2014, כשאנחנו בליכוד 2020", אמר שר במפלגה השבוע.

אבל דנון במלכוד, הוא לא קיבל מנתניהו כמובטח את תפקיד שגרירנו באוסטרליה, וכדי להישאר רלוונטי הוא חייב שני דברים: כוח פוליטי (דרך ההשתלטות על הליכוד העולמי), ולהיכנס לרשימת הליכוד לפני הבחירות המתקרבות. כך, בזמן שחברי הרשימה עצמה פועלים בכל דרך כדי לדחות את הפריימריז, וחלקם אף מחתימים בימים אלו ממש מכתב ליו"ר מרכז הליכוד חיים כץ כדי למנוע פריימריז - הוא דוחף לכיוון השני, כשהוא נעדר כוח גבי פנימי.

אגב, יש מי שמעריכים בליכוד כי דנון פותח במתקפה חזיתית כדי לתרץ בדיעבד החלטה אפשרית של בית הדין של התנועה לסלק אותו מתפקידו כיו"ר הליכוד העולמי, או גרוע מכך מהליכוד, משום שלא נענה לצו המונע שהוצא נגד קיום אותן בחירות. מדובר בצעד מרחיק לכת, אך במאבק היצרי שמתנהל מאחורי הקלעים על השליטה במוסדות הלאומיים בין דנון לכץ וזוהר - נראה שהכול עוד פתוח.

במקביל למאבק על הליכוד העולמי, דנון כאמור מריח את הבחירות כמו נתניהו עצמו וחזרה לליכוד למקום ריאלי בהקדם הוא מאבק על עתידו הפוליטי - להיות או לחדול. הוא לא יכול להרשות לעצמו להישאר מחוץ לרשימה לארבע שנים נוספות, גם לא לשנתיים. אחרת את מעט ההון הפוליטי שעשה בחו"ל יאבד במרוצת השנים והזכרון הקצר של הפעילים שעוד ירגישו מחוייבים אליו.