כל הסיבות לכך שההצפה הבאה מעבר לכביש

החורף שוב הגיע, ובישראל עדיין אין רגולטור אחד שאמון על מניעת הצפות וזיהומים • כולם מסכימים שלאגירת מי הגשמים ישנה חשיבות כלכלית, סביבתית ובריאותית מכרעת, אבל קשה למצוא מישהו שייקח אחריות לטיפול בנושא • הפוליטיקה של הגשם

הצפה בחיפה בסוף השבוע האחרון. “לכל עיר בישראל צריכה להיות תוכנית חירום להצפות” / צילום: ערן ויצמן, כבאות והצלה
הצפה בחיפה בסוף השבוע האחרון. “לכל עיר בישראל צריכה להיות תוכנית חירום להצפות” / צילום: ערן ויצמן, כבאות והצלה

ליל שישי, כמעט חצות. במוקדי חילוץ והצלה ומד"א התקבל דיווח על שתי נשים שנלכדו במרתף מוצף בעיר ראשון לציון, בזמן שהגשם הכבד ממשיך לרדת. הכוחות דהרו למקום, והצליחו לחלצן, למרבה השמחה, ללא פגע. לאורך סוף השבוע התרוצצו הכוחות בין יותר מ-200 אירועים שנגרמו כתוצאה מהשיטפונות הכבדים, שהציפו את הערים. בנס ציונה הגיעו הכוחות לזוג קשישים שנתקע בדירה שהוצפה, וחילץ אותם רגע לפני שהמאורע הסתיים בטרגדיה.

בסוף השבוע הזה התרחשו הצפות גם בחולון, יהוד, אור יהודה, חיפה, טייבה ועוד. בתחילת השבוע אסר משרד הבריאות על כניסה לים בכל רחבי הארץ, מחשש לזיהום בשל הזרמת מי נגר וניקוז מזוהמים לים כתוצאה מהגשמים העזים.

הצפה באור יהודה בסוף השבוע האחרון. תוכניות הבינוי החדשות יכללו פתרונות לבעיית מי הנגר / צילום: ערן ויצמן, כבאות והצלה
 הצפה באור יהודה בסוף השבוע האחרון. תוכניות הבינוי החדשות יכללו פתרונות לבעיית מי הנגר / צילום: ערן ויצמן, כבאות והצלה

זהו לא מופע ראשון ויחיד של הצפות בראשית החורף השנה. רק לפני כשבועיים גרמו אירועי הגשם לנזקים כבדים, כשבאשדוד, יבנה וחדרה הוצפו מספר שכונות. בתל אביב מערכת הביוב והניקוז לא הצליחה להתמודד עם כמויות הגשם, והביוב הוזרם לים.

בשירות המטאורולוגי מסכמים את אירועי הגשם, ומדווחים על כמויות גדולות במיוחד במישור החוף הצפוני והמרכזי. בחלק מהתחנות נמדדו למעלה מ-200 מ"מ, כמות יממתית הנחשבת חריגה מאוד. במספר מוקדים נמדדו כמויות גשם העולות במאות אחוזים על הממוצע בתקופה המקבילה אשתקד. כך, בכרם מהר"ל ירדו 345% בהשוואה לממוצע בתקופה מקבילה, בבית דגן 289% ובחיפה 223%.

בשירותי כבאות והצלה מעידים שמשנה לשנה עולות הפניות למוקד השירות בחורף,. ד"ר שי לוי, ראש מדור תורת לחימה במערך הכבאות וההצלה ומומחה למשאבי טבע וסביבה, מסביר שבמבט עתידי, אירועים דוגמת אלו צפויים להפוך קבועים. "אירועי מזג אוויר קיצוניים הופכים להיות הרבה יותר תכופים, והרבה יותר קיצוניים, בכל העולם.

"גם המדענים רואים שהמציאות קיצונית יותר ממה שחזו המודלים. משבר האקלים דורש היערכות מחדש של האנושות. אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במלחמה, ושאנחנו כרגע מפסידים בה. שירותי הכבאות הם קו הטיפול האחרון".

יותר בטון, יותר הצפות

מופעי הגשם הקצרים והעוצמתיים באזורנו השלימו היטב את התמונה שמפניה מזהיר השירות המטאורולוגי: התחזיות העתידיות צופות מגמת ירידה עקבית של עד 25% בכמות המשקעים השנתיות בישראל, והפחתה משמעותית במספר ימי הגשם. למרות זאת, לא צפויה הפחתה בכמות הגשמים, שיגיעו במנות גדושות של גשם חזק בפרק זמן קצר.

בעידן של משבר אקלימי הולך וגובר, גם בעונת הגשם צפוי לגבור היובש. האקלים החם יותר גורם לכמות גדולה יותר של אדים באוויר, ולעננים עם תכולת מים גבוהה יותר, שמייצרים עוצמות גשם גבוהות יותר. במישור החוף, גשמי העונה הראשונים מושפעים מטמפרטורת הים, והמפגש שלהם עם האוויר הקר שבא מכיוון אירופה. ככל שהים חם יותר, כך מערכת הגשם עוצמתית יותר.

דוח חדש של מכון מחקר המשאבים WIR שעובד עם האו"ם, אשר מומן על ידי משרד התשתיות ההולנדי, הבנק העולמי וגופים נוספים, שופך אור על הנזק הכלכלי הנגרם בשל ההצפות. שיטפונות גורמים לאובדן חיים, נזק לרכוש ופגיעה בתוצר ובכלכלה, אך הסיכונים שלהם מוערכים בחסר ברחבי העולם, ולא מנוהלים נכון.

בשל שינויי האקלים ותהליכי האורבניזציה, מספר האנשים בעולם שיושפעו משיטפונות יכפיל את עצמו בעשור הבא. הפגיעה הכלכלית תשלש את עצמה ואף יותר מזה. אם בשנים האחרונות עמד הנזק השנתי מההצפות על 174 מיליארד דולר, אזי שבעשור הבא יאמיר הסכום עד כדי 712 מיליארד דולר בשנה.

עד כמה כלכלית ההיערכות לשיטפונות? הדוח נותן כדוגמה את הודו. כל דולר שמושקע בתשתיות הגנה מפני שיטפונות, חוסך בהודו 248 דולר של נזקים, בטווח של 25 שנים.
הערים שלנו לא ערוכות דיין להתמודד עם אירועי מזג אוויר קיצוניים. אם בראשית המאה רק כ-10% מתושבי העולם התגוררו בערים, באו"ם מעריכים שעד 2050 יתגוררו 67% מתושבי העולם ברחבי הערים, שמכסות שטחים רחבי ידיים בבטון. גם ישראל עברה תהליך עיור אינטנסיבי, ורק בשנה שעברה העיד דוח של המשרד להגנת הסביבה כי אובדן השטחים הפתוחים לטובת שטחים בנויים הוא הגבוה ביותר ב-20 השנים האחרונות, ועומד על כ-75%.

עד שנת 2050 תמנה אוכלוסיית ישראל כ-15 מיליון תושבים, ןהמרחב העירוני הבנוי יגדל. הבנייה הצפופה מובילה לירידה ביכולת חלחול מי הגשמים לאדמה בקרקע העירונית, ולכמות גדולה של מי נגר העולים על גדותיהם. כשהתשתיות והתכנון לא עומדים בהלימה לתנאים האקלימיים, גם המערכות האקולוגיות עומדות בסכנה. אירועי הגשם הקיצוניים מובילים לזיהום הים והטבע, ומסכנים את המערכות הטבעיות.

ד"ר שי לוי, מערך הכבאות וההצלה / צילום: תמונה פרטית
 ד"ר שי לוי, מערך הכבאות וההצלה / צילום: תמונה פרטית

הצעת החוק שנעלמה

מערכות הניקוז מופקדות על סילוק מי הגשם מהערים, אך בעת אירועי הגשם הכבדים הן קורסות, שכן אינן מסוגלות לספוג את כמויות הגשם הגדולות. עם השנים, הבעיה החמירה. לפי פרופ’ דרור אבישר, ראש המרכז לחקר מים באוניברסיטת תל אביב, "תמיד בחורף היו אזורים עירוניים עם הצפות קלות, בעיקר כאלה במקום נמוך שתוכננו לא נכון. ההצפות בסדר הגודל הנוכחי הן חסרות תקדים, ואנחנו רואים את זה יותר ויותר בשנים האחרונות.

"אלו מים שאין להם לאן לחלחל, ומציפים את הרחובות כשלא מאפשרים להם ‘להסתלק’ בצורה מסודרת. לאורך השנים לא חשבו איך משפיע האקלים המשתנה על התכנון העירוני, ומה יהיו הבעיות שנצטרך להתמודד איתן בעוד 15 שנה. אין בישראל חשיבה מערכתית וראייה מערכתית לאורך זמן".

ואכן, במדינת ישראל אין רגולטור אחד שאמון על יצירת חוסן אקלימי, ומתוך כך גם ניהול מי הנגר ומניעת שיטפונות. משק המים מבוזר בין גופים שונים: רשות המים, משרד החקלאות, רשויות מקומיות ורשויות ניקוז. משרד החקלאות אחראי על רשות הניקוז שמתרכזת במי הנגר בשטחים הפתוחים, לרשויות המקומיות יש סמכויות הנוגעות לניהול הנגר העירוני, ובמקביל פועל שר המים עם סמכויות משלו. וכך, אין רגולטור אחד שתחתיו יושב התחום, ושבכוחו להתוות מדיניות אחידה ולייצר פתרונות אזוריים וארציים.

ברנדט באור, מדענית בריאות וסביבה באדם טבע ודין, מסבירה שלאגירת מי הגשמים ישנה חשיבות כלכלית, סביבתית ובריאותית מכרעת, ודאי בזמן שכרבע מבארות השתייה בישראל הוזנחו וזוהמו בעשורים האחרונים ולא שוקמו. "לאורך השנים לא נוהלו מי הנגר כמשאב שבכוחו להזין את מי התהום, אלא כמטרד שיש לסלק באמצעות מערכות הניקוז", היא מסבירה, ומפנה אותנו שש שנים אחורה, להצעת חוק כמעט אוטופית שהניח המשרד החקלאות על שולחן הממשלה, והצליח להעביר בקריאה ראשונה בלבד, למרות שהיה בכוחה לייצר שינוי גדול.

ברנדט באור, אדם טבע ודין / צילום: עומר פרידמן
 ברנדט באור, אדם טבע ודין / צילום: עומר פרידמן

ה"תיקון לחוק הניקוז - הגנה מפני שיטפונות" קבע שיש לנהל את מי הנגר ולראות בהם משאב. לשם כך הוצע להקים את הרשות הארצית לניהול נגר תחת משרד החקלאות, ולהעביר לידיה את מרבית הסמכויות לניהול מי הנגר. באחריותה יהיה לתעדף אזורים לטיפול בהתאם להערכת סיכונים, והיא לא תפעל מתוך שיקולים תקציביים ואזוריים צרים. זאת לאחר שמבקר המדינה קבע שלא הושקעו לאורך השנים תקציבים מספקים כנדרש להסדרת תשתיות הניקוז, ושאלה הוזנחו שנים.

למבנה הסמכויות יש חלק גדול בכך, שכן חלוקת האחריות והסמכויות בין הרשויות האגניות (שאחראיות להסדרת הטיפול בנגר באזורי הניקוז המוגדרים בחוק) לבין הרשויות המקומיות אינה ברורה דיה, וגורמת לתקלות וויכוחים בשאלת האחריות. עוד קבע החוק כי הרשות הארצית שתוקם תכין תוכנית אב לטיפול בנגר בכל שטחי המדינה. החוק פגש את הכנסת, עבר בקריאה ראשונה, הגיע לוועדת הכלכלה, ולא קודם מאז.

במהלך הדיונים בחוק בוועדת הכלכלה, הובהרה נחיצותו. היו"ר דאז, ח"כ איתן כבל, טען כי "כולם מספרים סיפורים ואף אחד לא לוקח אחריות". יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, הסביר איך נראה הטיפול בתשתיות הלקויות מצד הרשויות: "הרשויות מממנות את הטיפול בנזקים ואח"כ רבות עם המדינה - מי שצועק הכי חזק מקבל את הפיצוי הכי גדול".

בזמן שהפוליטיקאים והפקידים ניהלו ויכוחים, הרשויות עצמן התמודדו עם נזקים שניתן היה למנוע מראש. כך למשל, בעיריית אשקלון סיפרו על נזקים בסך 21 מיליון שקל בשל הצפות, שתוקנו על חשבון העירייה. את הדיון סיכם כבל באומרו: "מדובר באחד הדיונים המביכים שהשתתפתי בהם אי פעם, זה נושא שאין לו אבא ואמא וצריך להסדיר אותו". זה כמעט קרה, אך בין כנסת לכנסת ולאחר מחלוקות בין השלטון המקומי ומשרדי האוצר והחקלאות על שאלת המימון, החוק נזנח, ולאחר שהוחל עליו דין רציפות בין כנסת אחת לאחרת, הוא נזנח ולא הוגש שוב.

אלא שלאחרונה החל משרד החקלאות, תחת השר הנוכחי אלון שוסטר, לקדם הצעה מחודשת שמעקרת במידה רבה את החוק שנזנח על שולחן הכנסת. ההצעה מוותרת על הקמת רשות ארצית והעברת האחריות אליה, וזונחת את השינוי התפיסתי של ניהול המים כמשאב.

"החוק החדש לוקח את כל השינוי התפיסתי שהיה דרוש לניהול נכון של מי הגשמים, ומשמיט אותו", אומרת באור. "במקום זה, הוא מתעסק במי מפקח ומי אחראי. יש בו נקודות שהן אולי התקדמות מסוימת, אבל ניהול תקציבים ברשויות הניקוז וניגודי עניינים מבניים, שהיה ברור לאנשי המקצוע שצריך לטפל בהם בהצעה הקודמת - לא קיימים בפוליטיקה של 2020.

"התוצאה הישירה של זה היא שבמקום שיהיה לנו גשם, יש לנו שיטפונות, ומשק מים שזקוק למדיניות אחידה אבל המון רגולטורים שאחראים על הכול וכלום. אם מדינת ישראל לא תכין תוכנית חוסן מים אקלימי שמתייחסת למשאב המים על כל מקורותיו (מי תהום, מי נגר, נחלים, התפלה וכו’) באופן אחיד, לא נצליח להתמודד עם מה שעתיד לקרות בחורפים שלנו".

למרות שבמשרד החקלאות לא הגישו מחדש את הצעת החוק לכנסת כנדרש לשם קידומה, בתגובתם לגלובס, הם טוענים שהחוק לא נזנח, ומפנים אצבע מאשימה לוועדת הכלכלה ולמשרד האוצר. לדבריהם, "בניגוד מוחלט לעולה מהפנייה, תיקון החוק הנוכחי לא יחליף את התיקון המקיף. מטרתו היא לטפל במספר סוגיות דחופות לנוכח נזקי מזג האוויר שחווינו בחורף האחרון. לצורך קידום הנושא, פנה משרד החקלאות אל משרד האוצר בבקשה לתקצוב בסך 2 מיליארד שקל לשבע השנים הקרובות, אך הפנייה טרם נענתה (במשרד האוצר טוענים כי "במסגרת חוק התקציב תקודם רפורמה בתשתיות הניקוז, כולל הקצאת משאבים תוספתיים", ש"א).

"תמוהה פנייתו של ארגון אדם טבע ודין, בעניין הצעת החוק האחרונה, לאחר שמשרד החקלאות פנה לקידום הצעת החוק אין ספור פעמים לוועדת הכלכלה בנושא. משראו גורמי המקצוע במשרד כי ההצעה אינה מתקדמת, הוחלט כי עד אשר יוסכם נוסח משותף לכלל הגופים, יש לקדם הצעת חוק ממוקדת שתסייע לטווח הזמן הקצר בנושא השיטפונות".

אלון שוסטר, שר החקלאות / צילום: כחול לבן
 אלון שוסטר, שר החקלאות / צילום: כחול לבן

מודל מים חדש

הרשויות המקומיות נדרשות להתאים את עצמן למשבר האקלים, ולייצר פתרונות להתמודדות משלימה בין הצפות לחום כבד. פעמים רבות, מדובר בפתרונות זהים - ערים שופעות עצים שבכוחם להוריד את הטמפרטורה וגם לספוג מי גשמים, בניינים בבנייה ירוקה ועוד.

אך בזמן ששכונות חדשות נבנות, במינהל התכנון מנסים לייצר כללים שימנעו מראש את הבעיות עוד בשלב הבנייה. היום ישנה חובה לשמור על 15% משטח הבנייה להשהיית וחלחול מי נגר, אך במנהל התכנון מעידים שהנושא נזנח, כאשר מוסדות רבים נתנו פטור ליזמים, או שממש לאחר הבנייה החליטו הדיירים לרצף את הגינה, והכלל הפך לאות מתה.

כעת מנסים במינהל לשנות את המצב בשטח, באמצעות מודל שפותח עם השירות ההידרולוגי והאוניברסיטה העברית. מדובר בכלי מדידה חדש שבוחן כל תוכנית לפי רמת הבינוי שלה, סוג הקרקע, השיפוע הממוצע ועובי הגשם היממתי, וההסתברות לאירוע גשם קיצוני. המודל מגדיר למתכננים מהי כמות המים שנוצרו לאחר שכיסו את הקרקע הטבעית, וכיצד לנהל אותם באמצעות כלים טבעיים שונים. במינהל התכנון שואפים להביא את המסמך לדיון בינואר הקרוב, ולאחר מכן לקדמו לאישור הממשלה, בתקווה שלא ייתקל שם בהתנגדות.

"יש היום תוכניות בינוי שאי אפשר להוציא לפועל, מפני שאין בהן פתרונות לבעיית מי הנגר. למשל, 100 אלף יחידות שאי אפשר לקדם בצפון תל אביב. המדיניות שאנחנו מגבשים היום אומרת שכל תוכנית לוקחת אחריות לנגר שהיא מוסיפה בתחומה, ומתמודדת עם זה באחריות. החלק הסטטוטורי ייכנס לתמ"א 1, ויוחל על כל תוכנית מעל ל-5 דונם", מסבירה רחלי קולסקי, מנהלת אגף המים במינהל התכנון.

"לאחר בדיקה שביצענו כדי לראות האם ההתמודדות תייקר את יחידות הדיור, ראינו שהעלות היא שולית - המקרה שנבחן הוא כ-9,000 יחידות הדיור בתל השומר, שם עשו עבודה יפה בניהול נגר, והתוצאה הייתה התייקרות של כ-4,000 שקל ליחידת דיור. אם לוקחים בחשבון את העלויות האלו בשלבים הראשונים, חוסכים בהמשך עלויות מאוד גבוהות של ניקוז, השבתת רחובות שלמים להקמת תעלות ניקוז נוספות ועוד". 

פתרונות בעולם ובישראל: כיכרות מים ברוטרדם, ערי ספוג בסין

ערים ברחבי העולם מאמצות גישות שונות לניהול מי הנגר, במסגרת תוכניות ההיערכות למשבר האקלים שלהן. בהולנד, בקנדה ובמדינות נוספות ישנם בניינים משובצים 'גגות ירוקים' - גגות שמכילים מצע של צמחייה, ויכולים למתן השפעות סביבתיות שליליות שיוצרות הערים. הם מספקים בידוד תרמי ומפחיתים שימוש באנרגיה, מפחיתים הצטברות פחמן דו חמצני ומזהמים, מגדילים את המגוון הביולוגי העירוני, ומבצעים שימוש במי הנגר, כך שהמים זורמים בכמויות נמוכות יותר כאשר הם פוגשים בבטון.

ברוטרדם יצרה העירייה מאגרי מים תת קרקעיים, ובנתה כיכרות מים שבהן הציבור יכול לשבת בקיץ, ובזמן החורף הן הופכות לאגם ומווסתות את העומס על מערכות הניקוז. בסין הפכו מספר ערים ל'ערי ספוג', שבהן מותקנים ריצוף חדיר מים ובריכות מלאכותיות. תוכנית ההתמודדות עם משבר האקלים של מלבורן כוללת מסמך מדיניות למי נגר, שלפיו ביו-פילטרים (גינות הבנויות כמסנן ביולוגי, ובנויות לספוג כמויות מים גדולות) בעיר אמורים לטפל בכ-90% מסך מי הגשמים המבוזבזים.

נמיר קיסר, מתכנן ערים ב"אדם טבע ודין", מציע לא לטוס למרחקים כדי להבין כיצד לטפל במי הנגר, שכן כל הידע הנדרש נמצא בארץ, ורק היישום הינו בחסר. לפני מספר שנים הוקם בקק"ל המרכז לערים רגישות מים, בניהולו של ד"ר ירון זינגר, במטרה לתת מענה תכנוני וטכנולוגי לאתגרים הרבים, ולקדם פתרונות בערים. המכון כבר ביצע מספר פיילוטים בישראל, במטרה להמחיש את התועלת בהפיכת הערים לרגישות מים.

בכפר סבא, למשל, הוקם מתקן ביו-פילטר ראשון מסוגו בארץ, לצד בריכות שיהוי ובתי גידול לעצים. העיר הזו היא דוגמה חוזרת ליצירת חוסן עירוני ופתרונות למשבר האקלים, ובסוף השבוע היא הצליחה להתמודד עם כמות משקעים גדולה מאוד, ללא הצפות.

"לטיפול נכון במי נגר יש משמעות בחיי אדם. השכבות החלשות הן הראשונות להיפגע, אך גם הרשויות העשירות לא מקדמות מספיק את הפתרונות. נציגים מהמועצות טסו לרוטרדם כדי ללמוד, כל הידע קיים כאן, אבל הביצוע לא מצליח להתקדם. אין תקציבים וחקיקה מתאימה, ואי אפשר לצפות מרשויות לדאוג לבד לחלוטין לתקציבים האלו", אומר קיסר.

"לכל עיר בישראל צריכה להיות תוכנית חירום לשיטפונות והצפות, ובעיקר לערי החוף. אבל גם ברזולוציה של הפרטים הקטנים, ישראל נכשלת. כל הפתרונות להתאמת הערים להתמודדות עם משבר האקלים צריכים לעבוד כמכלול. העץ הבודד ברחוב צריך להיות מושקה באמצעות מי הגשמים. אנחנו רוצים ללכת ברחוב שיש בו צל בקיץ, ולא מוצף בחורף. עיר אמורה לכלול סל של פתרונות למגורים בני קיימא, ולייצר איכות חיים עבור התושבים שלה בראייה אסטרטגית, שנים רבות קדימה".