איך מונעים את ההצפה הבאה?

אולי זה הזמן לחזור ולהסתכל על הטבע ולהשתמש בו על מנת לתקן את מה שהרסנו, וכך במקום לייצר מובלים הנדסיים נוכל לתכנן את העיר כמערכת אחת המחקה ומשחזרת את הטבע שהיה שם קודם

הצפות בתחנת חיפה מרכז השמונה / צילום: רכבת ישראל
הצפות בתחנת חיפה מרכז השמונה / צילום: רכבת ישראל

"יום סוער: בתים וכבישים הוצפו בשרון; חלק ממחלף גלילות נחסם, צוותי כיבוי אש הוזעקו לטפל בהצפה של בתים. הצפות גם ברעננה וברמת אביב... בבני ברק, בהוד השרון, בהרצליה ובמקומות נוספים אירעו הצפות בשל הגשמים העזים... כבישים נחסמו לתנועה בכל רחבי הארץ..."

אלו הן רק חלק מהכותרות שהתרגלנו לראות בחורפים האחרונים. סירטונים ויראליים של סירות הצלה מגומי שעושות את דרכן אל עבר אנשים שממתינים להן על גגות מכוניות וחילוצים הירואים מהבתים הם כבר עניין שבשגרה. אנחנו מתנחמים בכך שהפעם לא היו אבדות בנפש, מעוצבנים מעט מהפקק שעיכב אותנו בדרכינו ליעד וממשיכים הלאה בשגרת יומינו.

מדוע למעשה בחורפים האחרונים אנו עדים לכמויות כה גדלות של מים הזורמים במרחבים הבנויים ובכלל? תופעה זו מתרחשת משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא פיתוח. אזורי מגורים, מסחר תעסוקה ותשתיות המקטינים את שטחי החלחול הטבעיים ומשנים את הזרימה הטבעית בעקבות איטום הקרקע על ידי בטון ואספלט ושינוי ערוצי זרימה טבעיים. איטום הקרקע אינו מאפשר את השהיית המים כמו בטבע, חילחול למי התהום ומגביר את מהירות הזרימה בשל החיכוך הנמוך עם הסביבה הבנויה (המים זורמים במהירויות גבוהות על פני המשטחים האטומים, עד שהם מגיעים ל"שקעים עירוניים" ונעצרים שם, אותם שקעים הינם "אגמי המים העירוניים" שאנו רואים בחדשות).

הסיבה השנייה היא שינויי אקלים, אשר מזמנים אירועי גשם נקודתיים, מרוכזים ועוצמתיים יותר, בהם כמות גדולה של משקעים יורדת בבת אחת, מייצרת רוויה בקרקע, נגר רב ועומס על תשתיות הניקוז והצפתן.

אם נחזור לרגע לבית הספר היסודי נזכר בסיפורה של טיפה, אותה טיפה שיורדת מהשמיים, מתחילה את מסעה בהרים, בגבעות ובשדות, חודרת אל הקרקע ומי התהום או זורמת על פני הקרקע הטבעית אל עבר היובלים והנחלים שמתנקזים אל האגמים והים. הטבע יודע לנהל את אותה טיפה באמצעות הטופוגרפיה, הגיאולוגיה, הגיאומורפולגיה והצומח. לרסן את מהירות הזרימה, לשמר מים באקויפר ולמנוע התחתרויות וסחף קרקע באמצעות שורשי הצמחיה. באזורים מסוימים כמו במדבר, הטבע גם מתנהג אחרת ושיטפונות שמגיעים בעוצמות אדירות, סוחפים קרקע וסלעים ויוצרים לעיתים קניונים מרשימים.

אנחנו נוטים לשכוח שאת הפיתוח שלנו אנו עושים על גבי אזורים שפעם היו טבע. יובלים, נחלים, קרקע , חללים תת קרקעיים, בריכות חורף, שדות, יערות, כל אלה תרמו את חלקם לסיפורה של טיפה. אטמנו את הקרקע , הכנסנו את הנחלים לצינורות הנדסיים, מנענו חידור, פגענו בהשהיית המים, הגברנו את עוצמות הזרימה ובנוסף, שינויי האקלים החריפו עוד יותר את הבעיה. אז למה ציפינו?

אולי זה הזמן לחזור ולהסתכל על הטבע ולהשתמש בו על מנת לתקן את מה שהרסנו. וכך במקום לייצר מובלים הנדסיים נוכל לתכנן את העיר כמערכת אחת המחקה ומשחזרת את הטבע שהיה שם קודם. על גבי המבנים נייצר גגות חיים אשר יספגו את המים וישהו אותם בעזרת צמחיה מקומית שתתפתח עליהם. עודפי המים מהגגות ינוקזו אל עבר גינות לצד המבנים. הכבישים והמדרכות ינוקזו אל עבר איי תנועה נמוכים יותר שיודעים לקלוט, לשמר ולהזרים את המים אל עבר השטחים הציבוריים בתוך השכונות. בשטחים הציבוריים נייצר אזורי השהיה שיוכלו לשמש כבריכות חורף קסומות בעונות הגשומות וכמרחבים פורחים מלאי צמחיה מקומית בעונות היבשות. המים יחלחלו אט אט אל שכבות האקויפר שקיימות מתחת לשכונות וימלאו מחדש את מאגרי מי התהום המדולדלים.

עודפי המים שיוותרו יתחברו אל מובלי הניקוז העירוניים שיתוכננו לא כמתקנים הנדסיים אלא כנחלים משוחזרים המותאמים לבתי הגידול המקומיים. הפארק שיווצר לאורכם יהווה אזור השהיה ואיגום עונתי, ממנו נוכל להנות בימים השמשיים שיגיעו אחרי הסערה. נשוב לראות את הראשנים שהופכים לצפרדעים שראינו כילדים ליד הבית ואת ציפורי השיר שימצאו את ביתם בצמחיה המקומית שנשתול על גדות הנחל על מנת לייצבם.

התיאור הזה הוא לא חלום רחוק. הוא כבר קיים בפארק עמק הצבאים בירושלים, השייך לעיריית ירושלים ומנוהל ע"י החברה להגנת הטבע. הנהנים מהפארק בדרך כלל הם תושבי האזור והמבקרים שמשתמשים במקום לפעילויות חינוך, פנאי, מחקר ונופש בחיק הטבע בקירבה לבית. אבל הרווח המשמעותי הוא לכל תושבי ירושלים שנהגו להתעצבן בפקקים שנוצרו כל שנה "באגם העירוני " בצומת פת בשל עומס יתר על מערכת הניקוז העירונית.

פתרונות מבוססי טבע לטיפול בנגר הם לא המצאה של ארגונים ירוקים. פתרונות מבוססי טבע מיושמים בערים רבות בעולם, בהן גילו שמערכות הנדסיות, גדולות ככל שיהיו, לא מצליחות לתת את המענה לבעיות הניקוז שהולכות ומתעצמות. בנוסף, פתרונות מבוססי טבע הוכיחו עצמם ככלכליים, עמידים ואפקטיביים יותר לאורך זמן.

תפיסה זו של פתרונות מוטי טבע לנגר עירוני מתחילה לחלחל אט אט אל פרויקטי פיתוח המקודמים בערים, באזורי נחל ובפשטי הצפה ואין זמן מתאים יותר מאשר להשתמש בפתרונות מבוססי טבע בכל הארץ, הן בפרויקטים חדשים והן על ידי שיפור של תשתיות קיימות. 

הכותבת היא אדריכלית ומתכננת ערים ואזורים, מרצה בתחום נגר ומנהלת פארק עמק הצבאים בירושלים טעם החברה להגנת הטבע