במותם ציוו לנו את הבטיחות: מה נלמד מכתב האישום של קריסת חניון הברזל

בספטמבר 2016 קרס חניון תת-קרקעי ברמת החייל והביא למותם של שישה בני אדם • כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נגד מתכנני החניון התמקד בכשלים תכנוניים והנדסיים • מקרים דומים בעבר הסתיימו בעונשי מאסר

החניון שקרס. העלה את נושא הבטיחות לסדר היום הציבורי / צילום: שלומי יוסף
החניון שקרס. העלה את נושא הבטיחות לסדר היום הציבורי / צילום: שלומי יוסף

אם הכול היה עובד כמתוכנן, באוקטובר 2016 היה נחנך ברחוב הברזל ברמת החייל בתל אביב חניון תת-קרקעי ל-540 מכוניות. אלא שב-5 לספטמבר באותה השנה התרחש אחד מאסונות הבנייה הגדולים בישראל, כשהחניון קרס על עובדיו. אולג מישאלוב, אולג יעקובוב, רוסלן איסקוב, איעד מערוף, דאוובשה מוחמד ודניס דיאצ'נקו נהרגו באירוע הקשה, ועוד 23 נפצעו.

יותר מארבע שנים חלפ,ו ורק בימים האחרונים הוגש כתב אישום נגד ארבעה מהמעורבים: חנוך צחר, מבעלי שותפות משרד המהנדסים מילר, שנבל, צחר ושות'; המהנדס הבכיר אריאל בבגנוב ממשרד ירון-שמעוני-שחם מהנדסים ויועצים בע"מ; וכן נגד שתי החברות שבהן הם מועסקים. מה ניתן ללמוד ממנו האישום ומה צפוי לנאשמים?

1. קריסת החניון היא כשל הנדסי

מיד עם קריסת החניון היה ברור שלא מדובר בחקירה פשוטה, משום שהקריסה של המבנה הייתה כמעט מלאה, דבר שאף הקשה על פעולות חילוץ של הנפגעים וההרוגים (גופת ההרוג השישי חולצה מהאתר רק לאחר חמישה ימים). עם זאת, לא ברור מדוע נדרשו למעלה מארבע שנים עד להגשת כתב האישום: כל המעורבים היו מוכרים, והציבור שהזדעזע מהמראות הקשים היה צמא לתשובות, ולא לרסיסי המידע שנשמעו בהקשר לסיבות האפשריות לקריסה יוצאת הדופן.

כמעט מאז הקריסה טוענים גורמים שקשורים בחברת דניה סיבוס, שהייתה אחראית על בניית הפרויקט, ושמנהלה, רונן גינזבורג, אף נחקר באזהרה בפרשה, כי הסיבה לקריסה נעוצה בכשל הנדסי, ואין מדובר בכשל ביצועי. מכתב האישום עולה כי כך סבורים כעת גם אנשי הפרקליטות. במרץ האחרון הודיעה הפרקליטות כי גינזבורג יועמד לדין בפרשה בכפוף לשימוע - וכעת מתברר שבשימוע הצליח גינזבורג לשכנע את הפרקליטות בעמדתו, ולא נכלל בכתב האישום.

בכתב האישום שהוגש בשבוע שעבר צוין כי הסיבה המיידית לאסון הייתה התמוטטות תקרת החניון, וזאת בעומס של שליש מהעומס שבו היא הייתה אמורה לעמוד. בכתב האישום מתוארות כמה פעולות שלא בוצעו על-ידי הנאשמים. כך למשל לצחר מיוחס כשל בחוסר של עיבוי הבנייה סביב עמודי התקרה, דבר שבוצע בסטייה "גסה" מהסטנדרט המקצועי, כך נכתב.

בנוגע לבבגנוב נכתב כי הוא נתן את אישורו בכתב לביצוע תוכניות הקוסטרוקציה של חניון הברזל "מבלי שבדק את יציבות המבנה בעומס הצפוי, שהיה צריך להיות ידוע לו", נכתב. "עקב ההתנהלות המתוארת לעיל, עבר הפרויקט משלב התכנון לשלב הביצוע של דניה סיבוס, על יסוד תוכנית לקויה וכושלת שערך נאשם 1 (צחר) אשר בגינה נגרמה, לבסוף, התמוטטות תקרת החניון".

2. כשלי הבנייה שהובילו להרשעות

מה הלאה? כתב האישום שהוגש כעת נגד ארבעת המעורבים כולל שני סעיפי אישום: גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. "במעשיהם ובמחדליהם, גרמו הנאשמים ברשלנותם למותם של ששת המנוחים וגרמו חבלות לעשרים ושלושה בני אדם". גם באירועי קריסה של פרויקטים גדולים בעבר, שזכורים לרבים מאיתנו, הובילה החקירה המשטרתית להגשת כתבי אישום נגד גורמי המקצוע ואחרים בסעיפים הללו, ובמקרים רבים אף להרשעות.

במרץ 1994 קרס גשר שפירים ומחץ שלושה אנשים למוות. חקירה שנפתחה הובילה כשש שנים לאחר מכן להרשעתם של שישה מהנדסים שהיו מעורבים בפרויקט בגרימת מוות ברשלנות.

אסון ורסאי. עד היום נסקרו 1,400 מבנים / צילום: רויטרס
 אסון ורסאי. עד היום נסקרו 1,400 מבנים / צילום: רויטרס

ביולי 1997 התמוטט גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה ה-15, אירוע שמוכר מאז כאסון המכביה. כתוצאה מהקריסה נהרגו ארבעה ספורטאים חברי המשלחת האוסטרלית, ונפצעו עשרות. הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד חמישה מהמעורבים, בהם מהנדס וגורמי הביצוע. כעבור שלוש שנים הם הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ובגרימת חבלה ברשלנות, ומרביתם נשלחו לתקופות של חמישה עד 21 חודשי מאסר.
במאי 2001 קרסה רצפת אולם האירועים ורסאי בירושלים, בעת שהתקיימה במקום חתונה. התוצאה הייתה טרגית: 23 נהרגו ו-380 נפצעו. כשנה לאחר מכן הוגשו כתבי אישום נגד ממציא שיטת ה"פל-קל" שבאמצעותה נבנה הבניין, ונגד אחרים. גם כאן ההליך המשפטי הסתיים תוך הרשעות בסעיפי גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות.

3. במותם ציוו לנו את הבטיחות

כתב האישום שהוגש כעת מלמד כאמור כי קריסת חניון הברזל הייתה אירוע הנדסי. למרות שלא מדובר באירוע בטיחות, הוא הפך מאז לנקודת ציון במאבק בתאונות התכופות באתרי הבנייה. עד 5 לספטמבר 2016 תאונות עבודה קטלניות באתרי בנייה התקשו להגיע לסדר היום התקשורתי. גם מרבית נבחרי הציבור מיעטו לעסוק בנושא.

באופן אירוני, דווקא בתחילתה של אותה שנה החלו לפעול שתי קבוצות פייסבוק עצמאיות בתחום הבטיחות באתרי הבנייה, וגם כמה כלי תקשורת הגבירו את קצב הפרסומים בנושא. גלובס עצמו החל לפרסם בדיוק שבועיים לפני התאונה כרוניקה שוטפת של הנפגעים בתאונות בנייה. אלא שהיו אלה מותם של שישה עובדים, ופציעתם של רבים אחרים בחניון הברזל, שמיקדו את תשומת הלב לכאוס הבטיחותי באתרי הבנייה המדממים בישראל. בזה אחר זה החלו להתברר עוד ועוד כשלים שאף אחד לא התעניין בהם - העסקת כוח עבודה לא מיומן באתרי הבנייה, לרבות קטינים. החקירות הלא מקצועיות של תאונות שהובילו להרשעות ספורות של עברייני בטיחות. היעדר אכיפה מעבר לקו הירוק ועוד ועוד.

קריסת גשר המכביה / צילום: Reuters, Natalie Behring
 קריסת גשר המכביה / צילום: Reuters, Natalie Behring

ארבע שנים חלפו, ומספר ההרוגים באתרי בנייה (למעלה מ-30 בני אדם בשנה) מוסיף להיות גבוה, אלא שבחברות רבות - בעיקר הגדולות - מתייחסים לבטיחות בצורה אחרת, וגם לאוזן הציבורית הנושא כבר לא זר.

מי שלא הוזכרה כלל בטיוטת כתב האישום וגם לא בכתב האישום הסופי שהוגש היא מזמינת העבודה - עיריית תל אביב. בתקנות הבטיחות החדשות שמקדם מינהל הבטיחות העבודה, האחריות למקרה של תאונה תהיה גם על היזם - מה שישים על הכוונת בחקירות גם את מזמיני העבודה, שלא יוכלו לצאת כל כך בקלות מתאונות וכשלים.

*** חזקת החפות. ארבעת הנאשמים מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בכל עבירה, ועומדת להם חזקת החפות. 

צרו איתנו קשר *5988