קו המשווה | פרשנות

נשיאות ביידן עדיין לא התחילה, אבל נראה שהיא כבר נמצאת במשבר

לחץ כבד מופעל על ביידן מתוך מפלגתו לייצג מיעוטים אתניים וגזעיים בקבינט שלו • השמאל הדמוקרטי מתנגד למינויי אנשים הקרובים לוול סטריט • רוב הרפובליקאים בקונגרס מסרבים להכיר בנצחון ביידן, ועשויים להקשות על אישור שרי ממשלתו • וקורונה אמרנו? 200 אלף מאומתים ביום

ג'ו ביידן בווילמינגטון, דלאוור בסוף השבוע. המפלגה עשתה מאמץ עליון לאחות קרעים עמוקים, ולהתלכד סביבו. עכשיו הוא חייב להם / צילום: Associated Press, Andrew Harnik
ג'ו ביידן בווילמינגטון, דלאוור בסוף השבוע. המפלגה עשתה מאמץ עליון לאחות קרעים עמוקים, ולהתלכד סביבו. עכשיו הוא חייב להם / צילום: Associated Press, Andrew Harnik

הבדל חשוב אחד בין קבינט אמריקאי לקבינטים במשטרים פרלמנטריים: הוא אינו צריך להיות פוליטי. כל חבריו מכהנים "על פי העונג של הנשיא", כפי שאומרים האמריקאים. שרי הממשלה ברוב המקרים הם טכנוקרטים מדופלמים. הם מוזמנים לקבינט לא כחלק מסידור מפלגתי, אלא בזכות ניסיונם.

הקבינט אינו צריך אפוא "לייצג" איש, ואין בו מפתח קואליציוני. בגלל הפרדת הרשויות, ממילא איש מחבריו אינו יכול להיות חבר קונגרס, ולסור למשמעת סיעתית.

זה מה שג'ו ביידן למד ב־50 שנותיו בפוליטיקה: כדי שנשיא יוכל למשול באופן אפקטיבי ולהאציל סמכויות, עליו להקיף את עצמו באנשי־אמונו, יועצים מנוסים שהוא מכיר ומעריך. בגיל 78, הנשיא המיועד יהיה מסוגל פחות מרוב קודמיו לנהל את הממשלה בסגנון מנכ"לי. נראה שג'ו ביידן יהיה קרוב יותר להיות יושב ראש מועצת המנהלים, בסגנון רונלד רייגן.

קואליציה של טלאים

אבל ביידן חב את נשיאותו למפלגתו. זה אינו מובן מאליו. רבים מקודמיו הגיעו לנשיאות לאחר שמרדו במפלגותיהם. הוא הגיע אליה לאחר שהמפלגה עשתה מאמץ עליון לאחות קרעים עמוקים, ולהתלכד סביבו, חודשים רבים לפני ההצבעה. ממילא, המקרה הקלאסי של קבינט "על פי העונג" אינו יכול לחול על נשיאותו.

ביל קלינטון היה זה שהבטיח, ב־1992, "קבינט אשר ייראה כמו אמריקה". הוא עמד בדיבורו. היו אצלו יותר נשים ויותר שחורים מאשר בכל קבינט קודם. ברק אובמה הלך בדרך קלינטון. שניהם מינו נשים לשתיים מארבע כהונות הקבינט הבכירות ביותר: מחלקת המדינה ומשרד המשפטים. אישה שחורה הייתה שרת המשפטים השנייה של אובמה ואשה שחורה הייתה היועצת השנייה שלו לביטחון לאומי. אבל הם עשו כן באופן וולונטרי בהחלט, לפני תנועת #MeToo ולפני Black Lives Matter. הם עשו כן לפני שהצבעת נשים לבנות בפרוורים ושחורים והיספאנים ואסיאתים־אמריקאים העניקו לביידן את הפרשי הניצחון הקטנים, או הזערוריים, בשש מדינות־מפתח.

הוא זכה במועמדות מפלגתו, ואחר כך בנשיאות עצמה, מכוח הטלאה. קואליציה רופפת העלתה אותו. חלקים של הקואליציה הזו, בייחוד מצד שמאל, עשו כן ללא חשק.

אבל בניגוד ל־2016, כאשר חשדותיהם של אנשי השמאל החלישו את מחויבותם, הפעם הם נאבקו לטובתו. הם נקשו על דלתות והרימו טלפונים והציפו את המדיה החברתית. הם עשו כן בעיקר מפני שרצו להיפטר מדונלד טראמפ; אבל גם מפני שביידן הבטיח להם נשיאות "פרוגרסיבית". זה האיפיון המקובל לתאר רפורמות חברתיות וכלכליות של השמאל.

עכשיו הם תובעים את ליטרת הבשר. הם רוצים קבינט שייראה לא רק כמו אמריקה, אלא כמו המפלגה הדמוקרטית, אשר עברה תהליך של רדיקליזציה במרוצת נשיאותו של טראמפ.

והיא גם לבנה

כל אחד ממרכיבי הקואליציה הדמוקרטית תובע את חלקו, היחסי והסמלי. המינויים הראשונים לקבינט לא הניחו את דעתם.

שתי הכהונות הבכירות הראשונות, מחלקת המדינה ומשרד האוצר, נמסרו לגבר לבן ולאשה לבנה. האשה, ג'נט ילן, מקובלת על השמאל, אבל היא באה ממעמקי הממסד הפוליטי והאקדמי; והיא גם לבנה. אישה שחורה תהיה היועצת הכלכלית הבכירה של הנשיא, וזה טוב, אבל למרותה יסור רק שלד ביורוקרטי קטנטן. אישה ממוצא הודי נועדה להיות שרת התקציבים, וזה טוב, אבל היא חשודה בנטיות "מרכזיות", והיא ביקרה בעבר את ברני סנדרס, המנהיג הנומינלי של השמאל הדמוקרטי ומועמדו המועדף לנשיאות.

שני הגברים הלבנים שינהיגו את צוות החוץ - מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי - והגבר השחור (יליד ניגריה) שיהיה המשנה לשר האוצר הם אמנם בוגרי ממשל אובמה, אבל את ארבע השנים האחרונות הם בילו בוול סטריט, או בעולם השדולות, או על מושבים של מועצות מנהלים. לשון אחר, הם באים מתוך הממסד הפיננסי, שנוא נפשו של השמאל הפרוגרסיבי.

לבנה, אינדיאנית ואיזה מקסיקאי

הקטגוריות הצריכות ייצוג בקבינט של ביידן הן מורכבות ומסובכות, לפעמים חופפות ורבות ניואנסים - ובעיקר מחייבות הרבה יותר מושבים ממה שקבינט נשיאותי מכיל.

הקטגוריות הלא־אידיאולוגיות כוללות מיעוטים אתניים וגזעיים. מתעצם הלחץ על ביידן למנות שחור או שחורה, היספאני או היספאנית, לאחת משתי הכהונות הבכירות הנותרות, משפטים והגנה.

יש מועמדות, יש מועמדים, מכל הצבעים. נראה שהנשיא מעדיף אישה (לבנה) למשרד ההגנה, הראשונה מאז ומעולם, אבל היא חשודה בעיני השמאל בקשר הדוק עם התעשיה הצבאית ובעודף ניציות. נראה שהשמאל מתנגד לה בתוקף כה רב עד שביידן נאלץ לעכב את ההודעה על מינויה.

האינדיאנים רוצים שביידן ימנה אחד משלהם למשרד הפנים. 'פנים', בשיטה האמריקאית, כולל בעיקר את הטיפול בקרקעות בבעלות הממשלה הפדרלית, כולל שמורות טבע וגנים לאומיים - וגם אחריות מיניסטריאלית לאזורי־המחיה של מאות שבטים אינדיאניים. לרוע המזל, המועמדת המועדפת בעיני רוב האינדיאנים היא צירת קונגרס חדשה ללא כל ניסיון ביצועי.

ומה יהיה על ההיספאנים, המיעוט האמריקאי הגדול ביותר? אמנם השר המיועד לביטחון לאומי הוא יהודי יליד קובה, אבל היספאנים מזכירים מה רב־גונית היא קהילתם, ומצפים שמינויים בכירים יוצעו גם לאמריקאים ממוצא מקסיקאי, או פורטו־ריקאי.

"לבחירות יש תוצאות"

ביידן אנוס לשקול לא רק את התביעות הבאות מצד מבקריו הדמוקרטיים אלא גם את הסכנה הממשית שמינויים שנויים במחלוקת לא יאושרו בסנאט.

אמנם יש סיכוי כלשהו שהדמוקרטים ישלטו בסנאט, אם ינצחו בסיבוב השני של הבחירות במדינת ג'ורג'יה, ב־5 בינואר. באופן לא שגרתי שני מושבי הסנאט של ג'ורג'יה עומדים לבחירה בו־זמנית. המדינה הדרומית השמרנית הזו התחילה פתאום להתנדנד. ביידן ניצח בה בהפרש של קצת יותר מ־11 אלף קולות.

שני מושבים מג'ורג'יה יעניקו לדמוקרטים שוויון בסנאט, ובמקרה כזה קולו של סגן הנשיא הוא המכריע. מ־20 בינואר, הקול יהיה שייך לקמלה האריס. אבל הדעת נותנת שהדמוקרטים לא יזכו בשני המושבים, והקבינט של ביידן יהיה אפוא נתון לחסדי הרפובליקאים.

הכללים הלא־כתובים של התנהגות פוליטית באמריקה מחייבים מידה של דרך ארץ כלפי נשיא חדש. "לבחירות יש תוצאות", גורסת מימרה פוליטית רבת ימים. גם אם מפלגתו של נשיא אינה נהנית מרוב בסנאט, מקובל שהסנאט מאשר את מינויי הנשיא לקבינט, עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל. אבל הימים האלה בפוליטיקה האמריקאית חרגו זה כבר מכל מה שמקובל.

ה"וושינגטון פוסט" שאל את 249 הרפובליקאים בקונגרס, בסנאט ובבית הנבחרים, מי לדעתם ניצח בבחירות? 220 סירבו להשיב, שניים אמרו שטראמפ ניצח, רק 27 נקבו בשמו של ביידן.

קצת קשה לנהוג דרך ארץ בנשיא, אם נוהגי הדרך אינם מכירים בנשיאותו. יתכן כמובן שהכול יבוא על מקומו בשלום בדיוק בעוד שבוע, כאשר חבר־האלקטורים יאשר את ניצחון ביידן. אבל מדבר בעדו הסירוב להכיר בתוצאות, גם לאחר שדי מדינות אישרו אותן רשמית והעניקו בזה לביידן רוב בחבר האלקטורים.

הזדמנות לנקמה?

יהיו הסיבות לסירוב אשר יהיו, עננה כבדה עומדת להעיב על יחסי הנשיא עם הרפובליקאים בקונגרס. לפחות חלקם ינהגו בו כנשיא דה־פאקטו, החסר לגיטימיות, ואינו ראוי לשיתוף פעולה רחב. כבר מסתמנת אצלם חזית סירוב כלכלית: הם עומדים לחזור ולגלות את חומרת החוב הלאומי והגירעון בתקציב, לרעת יוזמות חקיקה והעדפות תקציב של הנשיא המיועד. בינתיים הם מוסיפים לעכב הסכמה על חבילת תמריצים חדשה, כדי לתמוך בנפגעי הקורונה.

בעיני רפובליקאים רבים, השבעת ביידן תהיה גם טרגדיה לאומית וגם הזדמנות לנקמה. הם ינסו להטעים את הנשיא החדש מאותו הנזיד שהדמוקרטים הגישו לטראמפ לפני ארבע שנים. הם לא העניקו לו בשעתם אשראי מחמת הספק, וממילא גם ביידן אינו ראוי לו.

ההבדל הוא שלפני ארבע שנים הרפובליקאים שלטו בשני בתי הקונגרס, והנשיא לא היה זקוק לעזרת האופוזיציה. עכשיו, בלי עזרה רפובליקאית עגלת ביידן עלולה להיתקע בבוץ כבר ביום הפתיחה של נשיאותו. אל חולשתו מול הרפובליקאים בסנאט אפשר להוסיף את חולשתו מול השמאל הדמוקרטי, אם ביידן לא יצליח להניח את דעתו.

לא כללנו בזה את הסיכוי של "חורף קודר", שמפניו ביידן חזר והזהיר במערכת הבחירות שלו. בסוף השבוע שעבר מספר הידבקויות הקורונה היומי שבר את מחסום 200,000, עם 2,500 מתים ביום, ועם תפוסה כמעט מלאה בבתי חולים. החיסון אמנם מתקרב והולך, אבל יידרשו כנראה שבועות לפני שהשפעתו תורגש. 42 יום לפני השבעתו, הממשל המיועד כבר נמצא במשבר.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988