איפה הכסף: מיפוי מכשירי החיסכון לטווח ארוך בישראל

בין מוצרי החיסכון לטווח ארוך, זה של קרנות הפנסיה החדשות הוא הצומח ביותר, ואחריו פוליסות הביטוח המשתתפות ברווחים • מה ההבדלים בין המכשירים הפיננסיים – וכיצד משתנה מפת הפנסיה החדשה?

מנורה מבטחים צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
מנורה מבטחים צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

החיסכון הפנסיוני ארוך-הטווח בישראל מורכב מכמה מכשירים פיננסיים, ובהם ארבעה מכשירים מרכזיים: קופות הגמל, שמנהלות יחד כ-254 מיליארד שקל; קרנות ההשתלמות, ששווי נכסיהן מסתכם ל-249 מיליארד שקל; ביטוחי המנהלים לסוגיהם, שנכסיהם שווים כ-92 מיליארד שקל; ומוצר החיסכון הגדול ביותר בהיקף נכסיו, המהווה כחצי מסך הנכסים של החיסכון ארוך-הטווח בישראל - קרנות הפנסיה, עם כ-913 מיליארד שקל - מתוכם כ-469 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה החדשות ו-444 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה הוותיקות, שהן מוצר שלא ניתן להצטרף אליו. סך החיסכון ארוך-הטווח מסתכם ב-1.9 טריליון שקל (נכון לאוגוסט 2020, לפי נתוני בנק ישראל).

מעקב אחרי התפתחות הנכסים של כל אחד ממכשירי החיסכון העיקריים ושיעורם מתוך הנכסים הפיננסיים של הציבור ב-5 השנים האחרונות מצביע על כמה תופעות מעניינות ומתבקשות, בעיקר כתוצאה ממדיניות ממשלתית (ראו טבלה). משקל הפנסיה הוותיקה נמצא בירידה, שכן הן חסומות להצטרפות של חוסכים חדשים וכספים יוצאים מהקרנות האלה לתשלום קצבאות. הן נמצאות בסוג של run off - כלומר, היעלמות הדרגתית מאוד. משקלן של פוליסות הביטוח מבטיחות התשואה יציב. גם אליהן לא ניתן להצטרף, וגם הן יהיו בעתיד בסוג של run off.

משקלן של קופות הגמל נמצא בירידה קלה. אמנם הן מגייסות כספים בנטו, אבל בשל מגבלות שונות, ובשל אפלייתן לרעה מול קרנות הפנסיה החדשות (אין להן אג"ח מיועדות עם תשואה שנתית גבוהה מובטחת מראש), משקלן יורד באיטיות.

שלושה מכשירי חיסכון צומחים

מול כל אלה, ישנם שלושה מכשירי חיסכון שמצויים בצמיחה: פוליסות הביטוח המשתתפות ברווחים, שמשקלן בסוף 2015 עמד על 7.6% וכיום על 9.3%, עם צמיחה מצטברת של כ-22%; קרנות ההשתלמות נהנות מהפקדות כספים שוטפות של מעסיקים ועובדים (בהיקף של 10% מהשכר, בדרך כלל) - ומשקלן גדל מ-4.9% ל-6.0%, צמיחה של כ-22%.

ומי שכובש את הבכורה הן קרנות הפנסיה החדשות, שמשקלן גדל כמעט ב-55%, מ-7.3% ל-11.3%. יתרה מכך, הן מקבלות את הסכומים השנתיים הגדולים ביותר - הרבה יותר משאר מכשירי החיסכון הצומחים, דוגמת ביטוחים משתתפי רווחים וקרנות השתלמות.

מתוך הפלטפורמות האלה שבאמצעותן יכול כל עובד, שכיר או עצמאי לחסוך לעת הפנסיה, בטור זה נתמקד בקרנות הפנסיה החדשות, שהן המוצר עם היקף הנכסים הגדול ביותר שניתן להצטרף אליו, וגם הצומח ביותר בתעשיית החיסכון ארוך-הטווח. משקלן בסך התעשייה מגיע ל-24.6%, ואם מנטרלים את קרנות הפנסיה הוותיקות, משקלן בפלטפורמות "החיות" מגיע ל-32.1%.

במשך הרבה שנים קרנות הפנסיה החדשות היו בשליטה מוחלטת של שתי חברות ביטוח: מנורה עם "מבטחים" ומגדל עם "מקפת". חלקן המצרפי בשוק הזה עמד בסוף 2016 על 56.1%, ואם מצרפים אליהן גם את קרנות הפנסיה של שאר חברות הביטוח - כלל ביטוח, הראל והפניקס - הוא הגיע ל-96.5%.

בשנים האחרונות חל שינוי במפה הזו, שהייתה מקובעת מאוד. השינויים חלו גם בתוך מפת חברות הביטוח, כאשר חלקן של מנורה מבטחים, הראל והפניקס גדל על חשבון מגדל וכלל ביטוח, וגם מחוץ למפת חברות הביטוח.

איך המדינה הובילה לשינויים

המדינה, שביקשה לעודד תחרות בתחום זה, כמו בתחומים פיננסיים אחרים, ערכה בשנים האחרונות מכרזים למה שנקרא תחילה "קרן ברירת מחדל", וכיום "קרן נבחרת", ונתנה עדיפות לגופים קטנים שהציעו דמי ניהול נמוכים מאוד - מה שחברות הביטוח הגדולות לא יכלו להציע, מחשש לקניבליזציה בדמי הניהול הגבוהים מאוד שהן גבו בקרנות הפנסיה הענקיות שלהן.

מכרזים אלה הביאו לשתי תוצאות: האחת - כניסת גופים חדשים לתחום ו/או חיזוק גופים פרטיים שכבר פעלו אבל היו קטנים בתחום הזה - פסגות, מיטב דש, הלמן אלדובי ואלטשולר שחם.

תוצאה שנייה הייתה לחץ כלפי מטה על דמי הניהול של חברות הביטוח הגדולות, שעכשיו מצאו עצמן מול מתחרים. כתוצאה מכך, דמי הניהול הממוצעים בתעשייה כולה ירדו בעשור האחרון מ-0.37% על הצבירה ל-0.21%, ירידה ממוצעת של 43%, ומ-4.05% על ההפקדות ל-2.12%, ירידה בשיעור ממוצע של כ-52%. אגב, זו אינה תופעה ייחודית, שכן תופעה דומה התרחשה גם בתחומי הגמל, ההשתלמות, קרנות הנאמנות וניהול תיקי השקעה בישראל, וגם בעולם הגדול.

כל זה בא לידי ביטוי במפת הפנסיה החדשה שהשתנתה, וכיום חברות הביטוח שולטות ב-92.3% מהשוק לעומת כ-96.5% לפני כארבע שנים, ואילו הגופים הפרטיים, בתי ההשקעות, מנהלים ומחזיקים בנתח שוק של 7.7%. בתוך ה"עוגה" של חברות הביטוח חלו שינויים פנימיים בנתח השוק שלהן, כאשר מנורה מבטחים התחזקה וביססה את מעמדה כמובילה. לעומת זאת, מגדל מקפת נחלשה, ואת המקום השני במקומה תפסה ממש באחרונה הראל.

קרנות הפנסיה זוכות לצבירה שנתית אוטומטית של כ-40 מיליארד שקל, שנפגעה אמנם באחרונה בשל משבר הקורונה, עם הוצאת עובדים לחל"ת ופיטורים, אבל היא הרבה יותר גדולה מכל סגמנט אחר בתעשייה. העובדה שבתי ההשקעות הציבו תחרות ראויה לחברות הביטוח, הן בהקשר של המחיר (דמי ניהול) והן בהיבט של האיכות (תשואות, שירות), מביאה לכך שהחלק שהם מקבלים בזרימת הכספים לתעשייה, גדול מנתח השוק הנוכחי שלהם - מה שמביא לעלייה הדרגתית בנתח השוק של בתי ההשקעות.

ביטוחי המנהלים שונים מקרנות הפנסיה

המתחרים של קרנות הפנסיה החדשות הם ביטוחי המנהלים, שמבחינת כניסת כספים אליהם הם גדלים, אבל בשיעור נמוך משמעותית מקרנות הפנסיה החדשות; וקופות הגמל וההשתלמות, שנהנות מכניסת כספים הרבה פחות מקרנות הפנסיה.

יש הבדלים רבים בין ביטוחי המנהלים המשתתפים ברווחים ושלא מקבלים אג"ח מיועדות, לבין קרנות הפנסיה שמקבלות אג"ח מיועדות. אחד מהם הוא מנגנון הקצבה.

ביטוח מנהלים הוא חוזה פרטני בין המבוטח לחברת הביטוח, כאשר תנאי החוזה נקבעים מראש ואינם ניתנים לשינוי. במקרה זה, המבוטח יכול לבחור בין כמה מסלולים (למשל, מסלול עם או בלי ביטוח שאירים, או לקבוע מראש את גובה החיסכון). מקדם ההמרה (מספר שבעזרתו מתרגמים סכומים שנצברו בחיסכון פנסיוני לקצבה חודשית לשארית החיים. ככל שהמקדם נמוך יותר, קצבת הפנסיה החודשית שצפויה למבוטח תהיה גדולה יותר) במקרה זה נקבע מראש לפי הנתונים האישיים. הקצבה המתקבלת עשויה להשתנות בהתאם לשינויים בתשואת ההשקעות בלבד, אבל לא תהיה מושפעת מגורמים אחרים - למשל, התארכות תוחלת החיים.

לעומת זאת, קרן פנסיה חדשה מבוססת על תקנון זהה לכל החוסכים - "ערבות הדדית", ולא פרטנית. במקרה זה קיים תקנון (להבדיל מחוזה) שאינו קבוע ועשוי להשתנות. מקדם ההמרה במקרה זה נקבע רק בגיל פרישה. הקצבה במקרה זה עשויה להשתנות בהתאם לשינויים כמו התארכות תוחלת החיים ועוד. כלומר, הקצבה החודשית לא מושפעת רק מתשואת ההשקעות, כפי שזה קיים בביטוח המנהלים, אלא מגורמים נוספים שקשורים לכלל המבוטחים.

קופות הגמל וקרנות ההשתלמות אינן נהנות מהסבסוד של המדינה במקטע של אג"ח מיועדות ואינן מקבלות אותן. לכן, 100% מהשקעותיהן (ולא 70%) חופשיות, כמובן, תחת מגבלות המסלול שלהן - זה יכול להיות מסלול כללי, שבו חופש הפעולה הוא הנרחב ביותר, וזה יכול להיות מסלול מתמחה, כמו למשל, מסלול מתמחה מניות או מתמחה אג"ח. 

הכותבים הם צבי סטפק, מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, ואבי ברקוביץ, משנה למנהל השקעות ראשי גמל ופנסיה במיטב דש. אין לראות בטור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק

צרו איתנו קשר *5988