אלימות בין הורים במשפחה – מה יהא על הילדים?

קריאת השכמה למחוקק: לא ניתן לאפשר שום מציאות שבה נפגעי עבירה וילדים קטינים יינזקו נזקים משניים

צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאטיב
צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאטיב

אירועי הרצח בין בני זוג מעוררים סיטואציות שהמחוקק לא נתן עליהם את דעתו. לא ניתן לאפשר שום מציאות שבה נפגעי עבירה וילדים קטינים יינזקו נזקים משניים. קריאת השכמה למחוקק.

אירועי השבועות החולפים הביאו עמם אכזריות בלתי נתפסת של רצח אישה בידי בעלה. אחת ההשלכות המעשיות של רצח מחריד שכזה היא הותרתם של ילדים קטינים יתומים מאם, כאשר ברירת המחדל של החוק היא כי האפוטרופוסות - האחריות המעשית בכל מה שקשור לילדים - נמסרת להורה שנותר בחיים, קרי: אביהם, שרצח את אמם.

על-פי החוק, האפוטרופוסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות בענייני חינוך, השכלה, קביעת מגורים ואף שמירת נכסיו והסמכות לייצגו.

מקרים חריגים של רצח בין הורים מעוררים השלכות מעשיות שמטבען לוקות בניגוד אינטרסים בולט, מה שבהחלט מעורר מקום לשקול חקיקה משלימה בנושא.

האפשרות כי אדם אשר נטל את חיי אם ילדיו, ובזמן שהוא מרצה עונש מאסר ממושך (כמתבקש) הוא ממשיך להיות זה שאחראי לכל ענייני היתומים - היא מעוותת ואיננה סבירה לא רק מצד ברירת המחדל של החוק כאמור, אלא גם מן הצד המעשי שמאלץ את בני המשפחה להידרש להליכים ובהכרח להיפגש עם הרוצח, שכן שינויים הקשורים לאפוטרופוסות על קטינים מתבצעים באמצעות בית המשפט לענייני משפחה.

המחוקק היה ער לסיטואציות חריגות וקטלניות. כך למשל, בחוק הירושה (שנחקק 3 שנים אחרי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות) נקבע כי אדם אשר הורשע על שניסה או גרם במתכוון למותו של המוריש - לא יירש אותו, אבל חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות שותק לגבי אירועים שכאלה.

כדי להמחיש את גודל הפרדוקס נתאר מצב שבו אב רצח אם, והותיר יתומים בני 16 שיודעים לעמוד על דעתם אך עדיין מוגדרים כ"קטינים" שזקוקים לאפוטרופוס על-פי החוק. אם הילדים יבחרו לנתק את הקשר עם אביהם, הוא עלול שלא לפעול בהכרח על-פי טובתם, כך למשל ובין היתר, ההורה יוכל למנוע תשלומים חיוניים, הוא עלול לנהל את רכושם בדרך שאיננה מיטיבה והוא עלול שלא לאשר טיפולים מקצועיים שנדרשים מכורח הטרגדיה; סיטואציות שכאלה אינן מופרכות והן בהכרח מובילות את הצדדים אל שערי בית המשפט לענייני משפחה. זו התרחשות שצריך למנוע מראש.

למרבה האבסורד, כאשר מדובר בפגיעה שלא הובילה למוות, הקונפליקט מתחדד שכן אז צריכים שני ההורים (הפוגע והקורבן) לתאם ביניהם את ענייני האפוטרופוסות, מה שבוודאות יכביד על קידום טובתם של הילדים.

אחת האפשרויות היא תיקון חקיקה שיקבע כי ברירת המחדל של החוק היא כי במקרה של רצח או ניסיון של פגיעה חמורה בין הורים, האפוטרופוסות תופקע מידי ההורה הרוצח ותעבור לקרובי המשפחה מדרגה ראשונה של ההורה הנרצח. כדי לאזן וכדי למנוע פגיעה בלתי מידתית בזכויות ההורות אפשר לקבוע כי ההורה הרוצח יהא זכאי להיות מיודע בזמן אמת על פעולות האפוטרופוס ותישמר לו הזכות לפנות לבית המשפט במקרה של מחלוקת.

יש בכך גם הרתעה; הורה שיוצא ליטול את חיי ההורה האחר יידע שהסיכון להפסיד את הקשר עם הילדים הוא סיכון מוגבר בחסות החוק, ולא פתוח לדיונים בבית המשפט.

מציאות החיים מזמנת סיטואציות מורכבות שקשה היה להביאן בחשבון, אבל כאשר ההשלכות המעשיות מייצרות פגיעה מהותית בקורבנות עבירה ובילדים קטינים - זוהי קריאת השכמה למחוקק. 

הכותב הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה

צרו איתנו קשר *5988