"אני נמצאת במאבק כפול: מול המתאמנים ומול הרשויות"

לשכנע את הישראלים לעשות אימוני כושר דרך הזום או אפילו באפליקציה, זה לא כל כך פשוט. לרובנו אין את המוטיבציה הדרושה לזה. "כשאתה בבית, נורא קל לאבד את המשמעת", אומרת מאמנת הכושר, מיטל גבאי. "רק ספורטאי עלית קמים כל בוקר ועושים ספורט. אז בימי הקורונה אני נמצאת במאבק כפול - מול המתאמנים ומול הרשויות. הם מחכים שהסטודיו שלי יחזור לפעול, ואני אומרת שאולי לא יחזור לעולם".

גבאי בכלל התחילה את הקריירה שלה כעורכת דין, אבל לא מצאה את עצמה בתחום המשפטי. "באיזשהו שלב הייתה לי הזדמנות להצטרף לקורס מדריכי כושר, אז אחרי העבודה כעורכת דין לימדתי ונתתי שיעורים. ככל שעבר הזמן, הפחתתי את העיסוק המשפטי עד שהכושר הפך לעיקר.

"כדי להתפתח יותר בתחום, נסעתי לספרד לעשר שנים. זו מדינה עם הרבה מודעות לספורט, ויותר קל לקבל שם הכרה מקצועית. עבדתי כמדריכה ברשת הולמס פלייס במדריד, וגם הייתי טריינרית בינלאומית של חברת ספורט ידועה, כלומר מאמנת של מאמנים. כשחזרתי לארץ, השתלבתי מחדש בתחום הכושר. ב-2018 החלטתי להפסיק לעבוד במכונים של אחרים, ולפתוח מקום משלי".

היא פתחה את סטודיו הבוטיק שלה בראשון לציון, שבו הציעה אימונים בקבוצות קטנות. "זה היה מקום אישי ואינטימי, עם ליווי של אחד על אחד עד לתוצאות, וזה עבד יפה במשך שנתיים".

ואז באה הקורונה.

"ב-10 במרץ הייתי אמורה לחתום על חוזה שכירות למקום יותר גדול. למזלי, לא חתמתי, וב-15 התחיל הסגר הראשון. נאלצתי לסגור את דלתות הסטודיו, ומאותו רגע להיאבק על כל מנוי ולקוח שיישארו איתי באימונים אונליין.

"הצטרפתי לקבוצת ווטסאפ של מאמנים שקראנו לה 'חמ"ל קורונה', וכל אחד נתן רעיונות איך לעשות שיעורים אונליין. בהתחלה זה היה בפייסבוק, ואז שכללנו את זה ובנינו מערכת שעות מסודרת בזום, ספריית VOD ורישום באפליקציה.

"האמת היא שעוד לפני הקורונה רציתי להעביר את הפעילות לאונליין במקום או לצד האימונים הפיזיים. העניין הוא שבארץ יש מודעות מאוד נמוכה לזה, קשה לגרום לאנשים לשמור על פעילות ספורטיבית בכל מחיר. אז יש לי קבוצות ווטסאפ שבהן אני דואגת לתזכר אותם, ולשבת להם על הווריד".

איך את מתמודדת עם הסיטואציה שנוצרה?

"בהתחלה הייתי אופטימית, למרות שהרבה מתאמנים עזבו. היום מעט מאוד מתאמנים נשארו. זה לא יכול להחזיק אותי לאורך זמן. אני במצב של חוסר ודאות, כל הזמן משנים את המגבלות, אנחנו לא בטוחים מה מותר ומה אסור, מסתכנים בקנסות. אנחנו מסכנים, כי אין מי שייצג אותנו כמו שצריך. 

"אין שום היגיון בקבלת ההחלטות. למשל, כשאישרו לאמן בחוץ, אבל לא לקחת על זה כסף זה העלה סימני שאלה. רק אם אקח כסף, הקורונה תדביק אנשים? זה תחום שחשוב מאוד לבריאות - גם פיזית, במניעת מחלות וחיזוק המערכת החיסונית, וגם נפשית ומנטלית".

קיבלת עזרה מהמדינה? איך את מתקיימת?

"יש קצת מענקים, אבל הם לא משמעותיים. למזלי, הייתה לי הזדמנות לצאת מהחוזה, היה לי קל למכור את הציוד, וסגרתי את הסטודיו. חלק מהמתאמנים העברתי הלאה, וחלק נשארו אצלי באונליין.

"אני יכולה לעשות אימונים אישיים, אבל אי אפשר להסתמך על זה כלכלית. כרגע אני מתקיימת קצת מהמענקים, ובעיקר מחסכונות. חזרתי לגור אצל ההורים, כי לא הייתה לי יכולת לשלם שכר דירה".

חשבת לוותר על העצמאות?

"אם לא תהיה לי ברירה אני אחזור לעסוק בעריכת דין, באופן עצמאי או במשרה חלקית. זה נכון שאין לי הוצאות על הסטודיו, אבל אני משלמת על הנהלת חשבונות, ביטוח לאומי, על האפליקציה ועל קידום בגוגל, אז ממה שאני מרוויחה לא נשאר משהו שאפשר לבנות עליו.

"יש לי חברים שנמצאים במצב דומה לשלי, והם עוד צריכים לשלם על סטודיו. ככל הנראה, הם לא יצליחו לשרוד. התחום של הכושר נמצא נמוך בסדר העדיפויות של המדינה, אבל אי אפשר לסגור לגמרי את כל הענף לאורך זמן. אם פותחים קניונים, למה אי אפשר לפתוח חדר כושר של 200 מ"ר או קבוצת אאוט דור?".

הייתה תקופה שנתנו לכם לפתוח.

"ביוני-יולי עבדנו עם הרבה מגבלות, וזה לא היה משמעותי. עם הסגר השני, זה הסתיים. אני לא רואה כרגע אופק. אני לא אפתח סטודיו חדש, כי אני לא בונה על תחום הכושר הפרונטלי. אני חושבת להמשיך במתכונת אונליין בלבד, כי אולי זה הכיוון שאליו העולם צועד. זה מבאס נפשית, גופנית וכלכלית. יש לזה השפעות לא טובות. אם לא הייתי מתאמנת בבית כל התקופה הזו, הייתי משתגעת".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il