ישראל צריכה יותר ממילים יפות ללא כיסוי

בסוף השבוע האחרון התקיימה ועידת האקלים החמש שנתית, בה נדרשו מנהיגי המדינות להציג את היעדים המעודכנים של מדינתם בהליך הפחתת הפליטות, בהתאם להסכם פריז. בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה הבריטי, אמר בהצהרתו כי "משבר האקלים הוא הרסני הרבה יותר מאשר משבר הקורונה", לאחר שמדינתו הודיעה שאזרחיה לא ייאלצו לממן עוד עוד פרויקטים של פחם, נפט וגז מעבר לים. מנהיגי האיחוד האירופי מצדם, סיכמו על התחייבות היסטורית: הפחתה של גזי החממה ב-55% לעומת רמתם בשנת 1990.

באותה פסגה, נאם ראש הממשלה בנימין נתניהו, והתחייב כי ישראל אף היא תאפס את הפליטות עד 2050, ותסיים את עידן הדלקים המאובנים ההרסניים - מפחם ועד גז טבעי. בחלק מהמדינות, הדיבורים מגובים במעשים. בין אם מדובר בצעד של ג'ונסון, או תוכניות האיחוד האירופי להגנה על המגוון הביולוגי, הפסקת מימון של פרויקטי פחם, או דנמרק, יצרנית הנפט הגדולה ביותר באיחוד, שהודיעה רק לאחרונה כי תפסיק להעניק רישיונות חדשים לחיפוש נפט וגז בים הצפוני, וכי תפסיק לחלוטין את יצורם בשנת 2050.

אך דברי נתניהו, נכון לשעה זו, הם הצהרה בלבד. הצהרה שאיננה מגובה בחקיקה, ואיננה מחייבת צעדים קונקרטיים. דוח ה-OECD המליץ כבר ביוני לישראל לעגן חזון ויעדים לאומיים בחקיקה, לצד תמחור הנזק לאיכות החיים בישראל כתוצאה מפליטות גזי החממה (מס פחמן), ובאופן זה גם לעודד מעבר לאנרגיות מתחדשות.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שהנושא נדון; גם התוכנית ל"התאוששות ירוקה ממשבר הקורונה" - אותה התוותה השרה גמליאל בדומה לנעשה במדינות אחרות - לא הובאה לכדי יישום או דיון בממשלה. בין בחירות לבחירות, הדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה סיים את עבודתו על תוכנית "כלכלה דלת פחמן" ועל חוק אקלים לישראל, אך לא ברור מתי יובאו אלו לממשלה, ובמציאות פוליטית של בחירות חוזרות ונשנות - כלל לא ברור האם באמת יגיעו לכדי יישום בטווח זמן המציב את ישראל לצד המדינות המתקדמות בעולם.

מדינות רבות מבינות שאין להן את הפריבילגיה לשבת בחיבוק ידיים או להסתפק במילים יפות, ושנקיטת צעדים משמעותיים לבלימת משבר האקלים היא בגדר להיות או לחדול. בישראל, אמנם העלו את יעדי האנרגיות המתחדשות ל-30% בשנת 2030, אך קבעו כי ישראל תתבסס בעיקר על גז, ומנגד - חתמו על הסכם לשינוע נפט מול איחוד האמירויות. זאת, לצד המשך חיפושי הנפט והגז במים הכלכליים של ישראל. כעת, לא ברור כיצד המעשים בשטח עומדים בהלימה להצהרות היפות, וישראל נדרשת לקבל החלטות ולפעול, אחרת תישאר מאחור.

לבית הלבן ייכנס בקרוב נשיא חדש; ג'ו ביידן שהצהיר לאורך הדרך כי יחזור באופן מיידי להסכם פריז, ויחל ביישום תוכניתו המפורטת להפחתת הפליטות. בזמן שהעולם זז קדימה, ישראל לא יכולה להמשיך להיכשל ביישום הסכם פריז ולדשדש מאחור כשהעולם מתאים את הכלכלה שלו לפעול מול משבר לו אין ולא יהיה חיסון תוצרת מעבדה בתוך שנה בלבד.

כעת, צריכה ישראל להחליט האם היא מסתפקת במילים יפות, או מבצעת צעדים אמיצים דוגמת מס פחמן, גמילה מדלקים מאובנים ושיקום המערכות האקולוגיות המועטות שלה. הדרג המקצועי כבר שם: בנק ישראל קורא להטיל מס פחמן והמפקח על הבנקים, יאיר אבידן, קורא לבנקים לשים דגש על ניהול סיכונים סביבתיים, והשקעות של חברות במגזר העסקי בתחומי קיימות. אך כל אלו לא יכולים לבדם - הם זקוקים לפוליטיקאים, שלעת עתה, מדברים הרבה, אך לא עושים מספיק.