בית המשפט: שטח בבעלות הכנסייה האנגליקנית העולמית ביפו נמכר פעמיים ללא אישורה

שש שנים לאחר שהוגשה התביעה, קבע בית המשפט כי שטח בבעלות הכנסייה האנגליקנית העולמית ביפו נמכר פעמיים ללא אישורה תוך שימוש במסמכים מזויפים, ומכירתו בוטלה. עוד נקבע כי הערת האזהרה נרשמה במרשם המקרקעין על בסיס מסמך מזויף.

החקירה המשטרתית שנפתחה בשנת 2014 הסתיימה ללא הגשת כתב אישום ונראה שרב הנסתר על הגלוי בפרשה זו. מפסק הדין עולות שאלות רבות, בית המשפט לא הכריע בכל הראיות והתהיות שעלו בפניו - ביניהן מי אחראי לזיוף המסמכים ומי הגה את התוכנית למכור את השטח מאחורי גבה של הכנסייה.

מדובר במגרש בשטח של 2.5 דונם ברחוב יפת 55 ביפו. שווי המגרש הוערך בשנת 2014 ב-48 מיליון שקל. על המגרש עומד מבנה ששימש בעבר הרחוק כבית ספר לבנות של הכנסייה אך מזה שנים הוא עומד שומם ומוגדר כמבנה היסטורי.

המקרקעין שייך לכנסייה האנגליקנית העולמית בראשה עומדים מלכת אנגליה והארכיבישוף מקנטרברי. נכסי הכנסייה מוחזקים על-ידי חברת נאמנות המאוגדת באנגליה ומטופלים על-ידי הקהילה הנוצרית-אנגליקנית של ירושלים והמזרח התיכון. בראש הכנסייה במזרח התיכון עומד בישוף וכשהתחילה הפרשה היה זה הבישוף ריאח אבו אלעסל, שהוחלף בשנת 2007.

בשנת 2014 התגלה לתדהמת חברת הנאמנות הבריטית כי על המקרקעין נרשמה הערת אזהרה לטובת יזם הנדל"ן הנתנייתי מנשה זוארץ. בירור העלה כי נעשו שתי עסקאות מכר של הקרקע, ללא ידיעת הכנסייה תוך שימוש במסמכים מזויפים.

המכירה הראשונה נעשתה בשנת 2007 לאזרח אמריקאי בשם מוחמד סעד בתמורה ל- 700 אלף דולר, כך לטענת סעד. נביל זועמוט, דמות מפתח בפרשה, שעבד בכנסייה בישראל כפקיד שטיפל בהתקשרויות לגבי נכסיה עד שפוטר בשנת 2009. זועמוט חתם מטעם הכנסייה על מכירת הנכס לסעד.

בשנת 2014 מכר סעד את השטח ליזם הנדל"ן הנתנייתי מנשה זוארץ בסכום של מיליון וחצי דולר. את זוארץ ייצג עו"ד אימן דהוד מירושלים. לטענת זוארץ ודהוד, המכירה הסתמכה על ייפוי-כוח משנת 2007 לפיו המכירה לסעד אושרה על-ידי הבישוף דאז אלעסל.

לפני שש שנים הגישה הכנסייה תלונה במשטרה ובמקביל הגישו עורכי הדין אריה דנציגר וניסן צפריר תביעה, מטעם החברה הבריטית, לבית המשפט המחוזי בתל אביב לביטול מכירת המקרקעין. בין הנתבעים - זועמוט, סעד, זוארץ, עו"ד דהוד והבישוף אלעסל.

שש שנים נמשכו ההליכים המשפטיים שכללו עדויות של עובדי הכנסייה העולמית בווידאו קונפרנס וניסיונות להביא את סעד המסתורי לעדות. הניסיונות לא צלחו, ובמשפט הוגש תצהיר מטעמו ללא חקירה נגדית.

השבוע הגיעה הפרשה לסיומה בהכרעה מהדהדת לפיה הוכח כי בעלת המקרקעין - הכנסייה האנגליקנית העולמית - לא נתנה את הסכמתה למכירה ושתי עסקאות המכר בוטלו.

השופט גייפמן קבע כי לזועמוט לא הייתה כל סמכות למכור את השטח וכי ייפוי-הכוח מטעם הכנסייה משנת 2007 - זויף. ההחלטה נסמכה על עדותו של הבישוף אלעסל בתצהיר לפיה לא אישר את מכירת הנכס ועל עדותם של שני דירקטורים בהנהלת הכנסייה באנגליה שהעידו בווידאו קונפרנס ומסרו כי חתימתם על ייפוי-הכוח זויפה. עדות נוספת שתמכה בכך הייתה של הבישוף הנוכחי סוהייל דואני לפיה החותמות שבהן נעשה שימוש הן לא החותמות בהן עושה הכנסייה שימוש.

במהלך המשפט אף הוצגו ראיות לפיהם סעד לא היה בישראל בכל אחד מהמועדים בהם נחתמו המסמכים - בקנייה ובמכירה.

לכנסייה המקומית לא היה אישור למכור את הנכס

במשפט טען זועמוט כי פעל לפי הוראות הממונים עליו ולא ראה את ייפוי הכוח. בית המשפט דחה את עדותו וקבע כי לא הייתה לו כל סמכות למכור את הנכס וכי לא קיבל הוראה מהבישוף. גייפמן קבע כי "מתן רשות לשימוש במקרקעין לכנסייה המקומית אינו שקול למתן הרשאה למכור את המקרקעין", וכי לכנסייה המקומית לא היה אישור למכור את הנכס.

באשר למכירה לזוארץ נקבע כי המקרקעין לא היה רשום בבעלות סעד, גם לא הערת אזהרה וזוארץ ועו"ד דהוד ידעו זאת. לכן היה עליהם לבדוק עם הבעלים הרשום של הנכס - חברת הנאמנות הבריטית. עו"ד דהוד אף הודה במשפט כי עוד בטרם החתימה על הסכם המכר ב-2014, ידע שהכנסייה לא מכירה במכירה בשנת 2007 לסעד.

בית המשפט ייחס חשיבות רבה גם לכך שייפוי-הכוח לא כלל אימות חתימה, אישור נוטריוני ואישור אפוסטיל וקבע כי היעדרם מעורר חשד שהצדיק בדיקה על-ידי הקונים.

הערת האזהרה ברשם המקרקעין נרשמה על בסיס פרוטוקול מזויף לפיו החברה הבריטית אישרה את המכירה. בפרוטוקול המזויף נרשם כי סעד הוא יו"ר הדירקטוריון של חברת הנאמנות הבריטית, אף שנקבע בפסק הדין שבין סעד לבין החברה לא היה מעולם קשר.

זועמוט הוזמן למשרדו של עו"ד דהוד לחתום על הפרוטוקול ארבע שנים לאחר שפוטר מהכנסייה. בנוסף, במשפט הוצגו ראיות לפיהן עורך הדין שאימת את הפרוטוקול היה נכה 100% כתוצאה מאירוע מוחי ומרותק למיטתו במועד החתימה.

זוארץ חויב בהוצאות משפט בסכום של 90 אלף שקל, ובכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט העליון.