"שברון היא שחקן גלובלי והכניסה שלה מבצרת את הפוזיציה של ישראל"

לדברי דניאל ירגין, ממומחי האנרגיה הידועים בעולם, ההסכם בין ישראל לבין האמירויות משרטט מפה חדשה למזרח התיכון • בראיון לגלובס הוא מנתח את יחסי הכוח המשתנים בעולם ובמזרח התיכון, מסביר כי העתיד הוא בלכידת פחמן דו-חמצני מהאוויר, ולא, הוא עדיין לא רואה את הנפט נעלם בקרוב

דניאל ירגין / צילום: Reuters, Sergei Karpukhin
דניאל ירגין / צילום: Reuters, Sergei Karpukhin

ב-14 בספטמבר בשנה שעברה התרחשה אחת התקיפות הדרמטיות ביותר שידע המפרץ הפרסי בשנים האחרונות. נחיל של עשרות טילי שיוט וכלי טייס בלתי מאויישים ששוגרו מאיראן הצליח לפגוע בדיוק מרשים בשני מתקני נפט ענקיים במזרח סעודיה, שאחד מהם הוא בית הזיקוק הגדול בעולם. חצי מתפוקת הנפט של הממלכה הושבתה. זו הייתה תקיפה מתוחכמת ומוצלחת, אקט שמתקרב להכרזת מלחמה. אבל לא רק שלא פרצה כל מלחמה, אלא שבגדול, השווקים המשיכו בשלהם. "לפני שש שנים, אם טילים איראניים היו פוגעים במתקן האנרגיה החשוב בעולם, הייתה פאניקה בשווקים", אומר דניאל ירגין. "במקום זאת, מה שראינו היה דומה יותר למשיכת כתפיים".

שבעה חודשים מאוחר יותר, באפריל השנה, הגיעה הכרזה של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ על כך שהושגה עסקה בין רוסיה לסעודיה, שתפסיק את מלחמת מחירי הנפט ביניהן. וגם כאן, אומר ירגין, מדובר בתקדים. "בעבר זה היה דבר שלא יעלה על הדעת - לראות את ארה"ב מתערבת ומתווכת בעסקה בין ערב הסעודית לרוסיה". זו עדות, הוא אומר לגלובס, לכך ששוק האנרגיה העולמי מנוהל בימינו לא על ידי קרטל הנפט ורוסיה, אלא על ידי "שלוש הגדולות" בלבד: ארצות-הברית, ערב הסעודית ורוסיה.

דונלד טראמפ / איור: גיל ג'יבלי
 דונלד טראמפ / איור: גיל ג'יבלי

מפת האנרגיה משתנה, ואיתה גם מפת יחסי הכוח העולמית. זה המסר העיקרי של ספרו החדש של ירגין, "המפה החדשה" (The New Map), שיצא לאור לפני חודשיים (בינתיים באנגלית בלבד). ירגין (73), ד"ר להיסטוריה בינלאומית מאוניברסיטת קיימברידג' בהשכלתו, הוא אחד ממומחי האנרגיה הידועים בעולם. הוא ייעץ לשורה ארוכה של ממשלים אמריקאיים, כולל ממשל אובמה וממשל טראמפ, הקים חברת ייעוץ ומכר אותה (לחברת IHS Markit, שם הוא מכהן כסגן נשיא), וחיבר שורה ארוכה של רבי מכר על תעשיית האנרגיה. המפורסם שבהם, "הפרס" (The Prize), זכה בפרס פוליצר, ועובד לסדרת טלוויזיה מצליחה.

לספר הקודם שלו, "המסע" (The Quest), בו תיאר את הכלים השלובים של הפוליטיקה ושוק האנרגיה המשתנה, יש גם הקשר ישראלי. כך מסתבר בספרו החדש, בו הוא מתאר כיצד מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר החליט להתערב בזמנו בענייני הגז. הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה נסוג בשעתו מהצעת הפשרה מול חברות הגז, ואיים לפתוח נגדן בהליכים משפטיים. לפי ירגין מה שהניע את גרונר לשכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו להורות על ניסוח מתווה הגז, היה קריאת "המסע" ששכנע אותו שישראל תחמיץ את ההזדמנות לפתח את מאגרי הגז שלה.

המשך הסיפור הזה ידוע: נתניהו אכן נכנס לעובי הקורה, מתווה הגז עבר, ובחודש שעבר נרשם עוד פרק בסיפור, כשענקית האנרגיה שברון רכשה את נובל אנרג'י. להבדיל מנובל, שהיא חברה עצמאית וקטנה יחסית, שברון היא אחת מה"סופר מייג'ורס", הענקיות השולטות בתעשייה העולמית. "אני חושב שזה סיפור גדול ששברון מחליטה להיות בישראל", אומר ירגין. "באופן מסורתי, חברות ענק כאלה נזהרו מאד לעשות כזה צעד. זו הכרה בכך שישראל היא חלק חשוב משוק הגז. שברון פעילה גם במצרים, והיא חברה מאד זהירה וממושמעת מבחינה פיננסית. זה מהלך שהם בוודאי שקלו היטב. כשחברה בסדר גודל כזה נמצאת בישראל, יש לכך משמעות גיאופוליטית. שברון היא שחקן גלובלי והם מקבלים החלטה שהם רוצים להיות בישראל - זה בוודאי מבצר את הפוזיציה של ישראל".

יש האומרים שהיכולת של ישראל להתמודד מול שברון תהיה שונה מהיכולת שלה להתמודד מול נובל.

"שברון חברה הרבה יותר גדולה, והכניסה שלה מביאה הרבה משאבים, ומחזקת את אפשרויות הפיתוח של הפרויקטים. זה מרחיב את האפשרויות של ישראל ומעניק לה גישה לשווקים חדשים. להיות חלק מפלטפורמה עוצמתית כמו זו של שברון יכול לעזור לישראל להתמודד טוב יותר בשוק גלובלי תחרותי, למשל על חוזים למכירת גז בשוק האירופי. אני זוקף לזכותה של נובל את העובדה שהם התעקשו ולא ויתרו".

למעשה, ירגין מזהה כאן דפוס. "מה שקרה במזרח הים התיכון מאד אופייני להיסטוריה של תגליות הנפט והגז. אני מכנה את זה 'הדינמיקה של הבאר האחרונה'. זה קורה ממש כשכבר עומדים להתייאש - מאלסקה או מהים הצפוני או מישראל - ואנשים אומרים 'אין שם כלום'. ואז מגיעה קבוצה של אנשים עקשנים שרואים משהו שאחרים לא רואים, ומגלים תגליות ענקיות וזה משנה את התודעה של התעשייה הבינלאומית. פתאום יש היום אזור שלם חדש שנקרא 'מזרח הים התיכון' שלא הופיע בכלל על המפה ועכשיו הוא גורם חדש בשוק".

השינויים בארה"ב והקשר להסכם עם האמירויות   

ביוני 2013, ירגין ישב בקהל בפורום הכלכלי שנערך בסנט פטרסבורג. על הבמה ישבו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. "אני קיבלתי את השאלה הראשונה והתחלתי לשאול את פוטין שאלה לגבי הצורך לגוון את הכלכלה הרוסית. כשהשמעתי את המילה 'פצלי שמן' הוא הגיב בצורה מאד חזקה, ממש צעק", ירגין נזכר עכשיו. "מבחינת רוסיה ארה"ב הפכה בזכות פצלי השמן למתחרה על אספקת גז לשוק האירופי. זה נתן לארה"ב גמישות מדינית שלא הייתה לה. כל נשיא משנות ה-70 של המאה ה-20 דיבר על הצורך של ארה"ב להגיע לעצמאות אנרגטית - וזה נחשב לבדיחה. עכשיו זו המציאות".

ולדימיר פוטין / איור: גיל ג'יבלי
 ולדימיר פוטין / איור: גיל ג'יבלי

המציאות החדשה, זו שבה ארה"ב הפכה למעצמת אנרגיה בזכות טכנולוגיה להפקת נפט וגז טבעי מפצלים, שולחת את ירגין גם לאזורנו. הוא מוצא קשר, למשל, בין ההתפתחויות בתחום האנרגיה בארה"ב ובין הסכם הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות.

"ההסכם הזה מבוסס על אינטרסים משותפים (בין ישראל ואיחוד האמירויות) מול איראן וטורקיה וגם על אינטרסים כלכליים. אבל הוא גם נובע מחשש מכך שארה"ב תתרחק מהמזרח התיכון בגלל היעדר התלות שלה בנפט. זה אינטרס של איחוד האמירויות להדק קשרים עם מעצמה אזורית חזקה כמו ישראל. ולדעתי, גם אם זה לא היה השיקול המכריע זה היה בהחלט שיקול בולט בהחלטה של איחוד האמירויות לחתום על ההסכם".

איך ניצחונו של ביידן משנה את מפת האנרגיה האזורית?

"ממשל ביידן לא היה נכנס לתמונה כשמחירי הנפט קרסו באפריל השנה, כמו שממשל טראמפ עשה. הוא היה נשאר מהצד. ולנסות להתניע מחדש את עסקת הגרעין עם איראן יכלול, בשלב מסוים, הקלה של הסנקציות על נפט איראני, מה שאומר יותר נפט בשוק. וזו תהיה התפתחות שמדינות המפרץ, במיוחד, לא יקבלו בברכה. מישהו יצטרך לפנות מקום לנפט הזה, או שהשוק עצמו עשוי לחוות בעיות אמיתיות (כי עוד היצע יגרום לצניחה במחירי הנפט, ע"ב וא"פ).

ג'ו ביידן / איור: גיל ג'יבלי
 ג'ו ביידן / איור: גיל ג'יבלי

ואם להתמקד בערב הסעודית: היו לממלכה יחסים קרובים עם טראמפ וקושנר. איך ישפיעו עליה תוצאות הבחירות?

"הסעודים וממשל טראמפ ראו באותו אופן את עסקת הגרעין - הם לא אהבו אותה ורצו שהיא תבוטל. וראוי לציין שהביקור הזר הראשון של טראמפ כשהוא נבחר לנשיא היה לערב הסעודית, לא לקנדה או לאירופה כמקובל. זו בהחלט לא תהיה הנסיעה הראשונה של ג'ו ביידן. באופן בלתי נמנע, יהיה יותר מתח ביחסים מאשר עם ממשל טראמפ, סביב מגוון נושאים. עם זאת, הריאל-פוליטיק תשחק תפקיד בשתי המדינות. ערב הסעודית היא מערכת יחסים מאוד חשוב לארה"ב באזור ובכלכלה העולמית, וריאד תעבוד קשה למסד מערכת יחסים עם הממשל החדש.

"אבל יש כאן גם הקשר רחב יותר. ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות הוא ציון דרך. אפשר לומר שהוא משרטט מפה חדשה למזרח התיכון, במובנים אסטרטגיים וגם צבאיים. המפה הזאת עשויה להוביל בכיוון מאוד חשוב ומועיל", ירגין מסיים ברמז עבה.

אבל אם לקחת צעד אחורה מאזורנו, ולהסתכל בעדשה רחבה יותר, על מאזן הכוחות העולמי, הרי שירגין מזהה מאבק משולש, ששולח אותו עשרות שנים אחורה. "הספר הראשון שלי היה על שורשי המלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה", הוא נזכר. "כשהתחלתי לעבוד על הספר הנוכחי, לא ציפיתי שאכתוב על מלחמה קרה חדשה, אבל אפשר לבטח לומר שהיחסים בין ארה"ב, רוסיה וסין הופכים ליותר ויותר מורכבים. ארה"ב היא ספקית אנרגיה לסין כחלק מעסקה פוליטית, ומנגד סין ורוסיה מתקרבות. המשמעות היא שיש תהליך של מציאת נקודת איזון חדשה ביחסים הגיאופוליטיים.

"היחסים הכי משמעותיים בעולם הם בין ארה"ב לבין סין, שתי הכלכלות הגדולות בעולם. והיחסים האלה שונים מאד מכפי שהיו לפני חמש שנים, ממה שהיה נהוג אז לכנות 'יחסים קונסטרוקטיביים עם סין משתנה'. כרגע יש מעט מאד נקודות הסכמה בין דמוקרטים ורפובליקאים, אבל אחת מהן היא התפיסה שרואה בסין יריב אסטרטגי של ארה"ב. ומהצד השני, גם סין תופסת את ארה"ב באותו אופן".

ובתוך התמונה הזאת, אומר ירגין, דווקא תחום האנרגיה הפך לגורם מייצב. "בעבר, היחסים הכלכליים בין ארה"ב לבין סין נחשבו לאורך תקופה ארוכה לגורם מייצב. עכשיו הם הפכו לחלק מהבעיה. אבל דווקא תחום האנרגיה הוא תחום אחד שבו חלה ביניהן התקרבות. סין היא שוק מרכזי היום לגז נוזלי ונפט מארה"ב".

סין והודו לא הולכות לכבות מנועי צמיחה

אחד הדיונים שהעסיקו את מומחי האנרגיה לפני כעשור היה בשאלה האם אנחנו מתקרבים למציאות שבה אספקת הנפט תגיע לשיא - ואז תתחיל להצטמצם. התרחיש הזה, שנקרא Peak Oil, אמר בעצם שייתכן שאנחנו מתקרבים לרגע שבו מאגרי האנרגיה המאובנים העומדים לרשות האנושות יחלו לאזול. ירגין, בזמנו, לא קנה את התרחיש הזה, והיה אחד הקולות הבולטים שהסבירו שאנחנו לא קרובים ל-Peak Oil. היום, כך זה נראה, הדיון עבר למקום אחר. כבר די ברור שיש בעולם מספיק נפט וגז והשאלה התהפכה - האם האנושות תמשיך להזדקק לאותן כמויות של דלקים מאובנים.

לאור המעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות מתי להערכתך נגיע לנקודת "שיא הביקושים", שממנה הביקוש לנפט וגז יתחיל לרדת?

"יש כאן הרבה שאלות, שחלקן עולות על רקע המצב הנוכחי: האם למשל מגפת הקורונה תגרום לכך שתהליכי דיגיטליזציה שהיו אמורים לקחת שבע שנים יתקצרו לשבעה חודשים? (מה שיפחית את הצורך בנסיעות וטיסות, ע"ב וא"פ). מנגד, המצב הנוכחי כל כך חסר תקדים, שהייתי נזהר מלעשות הכללות. במקום זאת, הייתי מסתכל על נתונים כמו הגידול באוכלוסייה והצמיחה הכלכלית, שתהיה סבירה לדעתי בשווקים המתעוררים. לכן לדעתי שיא הביקוש יגיע מתישהו באמצע שנות ה-30 של המאה הנוכחית - ומשם הוא לא יצנח אלא יירד בצורה מאד מתונה. אני מכבד את הניתוח שמגיע למסקנה שזה יקרה קודם, אבל דעתי היא שנפט וגז עדיין כאן, ולזמן ארוך יותר מכפי שנהוג אולי לחשוב".

וזה בעצם אומר שגם החזון של אפס פליטות פחמן לא יתממש בקרוב?

"היעדים שנקבעו מאוד מאתגרים", כך מגדיר זאת ירגין - ומסביר שהמפתח לדעתו הוא בפיתוח של טכנולוגיה שתאפשר לכידת פחמן דו-חמצני מהאוויר. "צריך להתמודד עם המציאות. יש 280 מיליון מכוניות בארה"ב וכמעט כולן מונעות על בנזין. מכונית ממוצעת נוסעת 12 שנה. סין, שאחראית ל-29% מפליטות הפחמן, לא הולכת לכבות את מנועי הצמיחה הכלכלית שלה וגם הודו לא. יש אנשים שמופתעים מכך שגם בתקופת טראמפ משרד האנרגיה הפדראלי השקיע מעל 6 מיליארד דולר במחקר בסיסי. תחומי האנרגיה הסולארית והרוח נמצאים איתנו כבר 50 שנה, ורק בשנים האחרונות הם הפכו לתחרותיים. אפשר לתמרץ מעבר לאנרגיות חדשות בכל מיני דרכים, יש רגולציה תומכת, יש תמריצי מס ויש סבסוד, אבל הפיתרון האמיתי יגיע מהטכנולוגיה".

ירגין עצמו, אגב, כתב לאחרונה דוח מחקר, שהוזמן בין היתר על ידי קרן גייטס, בנוגע לחדשנות טכנולוגית בהתמודדות עם משבר האקלים. מהאופן בו הוא מתאר את הממצאים בספר עולה כי קשה בינתיים לזהות טכנולוגיה מהפכנית אחת - וכאמור, הוא שם דגש גדול על רעיון "לכידת" פחמן דו-חמצני, ומספר גם על השקעות של חברות האנרגיה עצמן בתחום.

הנשיא הנבחר ביידן שם דגש על משבר האקלים, לפני הבחירות ואחריהן. תוצאות הבחירות מסמנות שינוי בחזית האנרגיה?

"יהיה שינוי גדול. ביידן הפך את 'האקלים' לאחד מארבעה סדרי העדיפויות הבסיסיים שלו. זה יהיה באג'נדה של כל השרים בקבינט שלו. המינוי של ג'ון קרי בתור שליח האקלים מצביע על מדיניות בינלאומית מאוד אקטיביסטית. הרגולציות המקומיות יהפכו למאוד מוכוונות-אקלים, ויהיו גם צעדי מדיניות אחרים, שכולם מוכוונים לפליטות פחמן נמוכות יותר. במקביל, ביידן, בתור איש מדיניות חוץ, מכיר בכך שהמעמד החדש של אמריקה בתחומי הנפט והגז הוא משמעותי למעמדה של אמריקה בעולם. והוא יודע מה החשיבות שלה לכלכלה, ולהתאוששות מהקורונה".

ג'ון קרי / איור: גיל ג'יבלי
 ג'ון קרי / איור: גיל ג'יבלי

בהנחה שהדמוקרטים לא ישיגו שליטה בסנאט בינואר, אנחנו יכולים לצפות לפעולה משמעותית בתחום האקלים?

"התוצאה של הבחירות המיוחדות בג'ורג'יה תהיה קריטית למדיניות האנרגיה והאקלים, כמו בהרבה נושאים אחרים. סנאט רפובליקאי ישים מעצורים או יימתן את המעבר לאנרגיה ירוקה, למרות שביידן יוכל לפעול באמצעות צווים נשיאותיים. סנאט דמוקרטי, לעומת זאת, יאיץ את הנושא. ארצות-הברית היא בבירור מדינה מאוד מפולגת, וביידן הדגיש שהוא רוצה להיות נשיא של כל המדינה, לא רק חלק ממנה. וזה יטה אותו כלפי המרכז".

אגב, נראה שהבחירות חשפו התנגדות בקרב הבוחרים במערב התיכון של ארה"ב לרעיון של הפקת אנרגיה מפצלי גז ונפט. איך המציאות הפוליטית הזאת תשפיע?

"ביידן מבין את זה. בפנסילבניה, שבה פצלים הם תעשייה משמעותית, הוא אמר שהוא לא 'יאסור' על הפקה מפצלים. הוא יודע שאיסור כזה הוא למעשה מדיניות של 'לייבא עוד נפט'. זו תעשייה גדולה, של 12.3 מיליון עובדים, לפני הקורונה, והיא חיובית מאוד למשק בכללו. אבל יהיו יותר רגולציה, ויותר מגבלות".

אבל עם כל הכבוד לפוליטיקה, ירגין מזכיר שיש תהליכים שמתקדמים בלי כל קשר לזהות היושב בבית הלבן. הוא מספר למשל על תובנותיו בפגישה השנתית של מנהיגות יצרני החשמל האמריקאיים, בה נשא דברים. "הם בדרך להיות נייטרליים מבחינת פליטות פחמן, בין 2035 ל-2050. הם עדיין לא יודעים איך יגיעו לשם, אבל הרבה דברים יקרו בכל מקרה. אלון מאסק יהיה אלון מאסק לא משנה מי הנשיא, ותראו איך הוא שינה את סדר היום של תעשיית הרכב". 

דניאל ירגין

בן 73, מומחה לאנרגיה ויועץ בתחום, היסטוריון כלכלי, וסגן נשיא חברת המחקר והמידע IHS Markit ● ירגין חיבר שורת רבי מכר על תעשיית האנרגיה, המפורסם שבהם, "הפרס" ( The Prize ), זכה בפרס פוליצר, ועובד לסדרת טלוויזיה מצליחה ● הוא ד"ר להיסטוריה בינלאומית מאוניברסיטת קיימברידג', וייעץ לשורה ארוכה של ממשלים אמריקאיים, כולל ממשלי בוש האב, קלינטון, אובמה וטראמפ

צרו איתנו קשר *5988