הממשלה הנוכחית הוקמה כדי לטפל במשבר הקורונה ולאחות שסעים בחברה הישראלית, כך לפחות טענו מקימיה. בפועל, על פי נייר שהכין ד"ר עמיר פוקס, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הממשלה והכנסת טיפלו כמעט אך ורק בעניינים הקשורים לקורונה, ולא מילאו את תפקידיהן בתחומים האחרים.
מאז הוקמה הממשלה בחודש מאי, אושרו כ-70 דברי חקיקה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. זה לא מספר חריג, אלא שרוב מוחלט של החוקים ותיקוני החקיקה נוגעים לאשרור תקנות שעת החירום, בחקיקה המסמיכה את הממשלה לטפל במגפת הקורונה, ובסוגיות תקציביות (מענקים, התאמות שונות) ספציפיות הקשורות בקורונה גם כן. למעשה, קשה למצוא דבר חקיקה מהותי אחד שלא נובע מהקורונה או מהשלכותיה הכלכליות או מכאלה שנבעו מתיקוני חוקי היסוד שמאפשרים את קיומה של הממשלה כגון החוק הנורבגי ותיקונים נוספים.
ד"ר פוקס מסיק את מה שבלט לעין בלא מעט נושאים - הממשלה לוקה בחוסר היכולת של שני הגושים החברים בה להניע את מנגנוני קבלת ההחלטות הבסיסיים של ממשלה בישראל. לדבריו, הכשל הזה מוביל למחדל שלטוני מתמשך בקבלת החלטות. משמע ממשלת האחדות הביאה לשיתוק ולא לפעולה משותפת, והמסקנה שלו בסיום נדמית דווקא כאנטי-דמוקרטית - התערבות של בית המשפט לפי דיני המשפט המנהלי כדי לכפות על הגופים הנבחרים למלא את תפקידיהם.
המנעות כמעט מוחלטת מטיפול בכל נושא שאינו קשור לקורונה
הוא מצביע על כך שהממשלה והכנסת כמעט לא פועלות בתחום סמכותן, סמכות החקיקה וסמכות הממשלה להתכנס, ולקבל החלטות סטטוטוריות ואחרות. למעט בנושאים הקשורים לנגיף הקורונה, הכנסת כמעט אינה מחוקקת והממשלה כמעט שאינה מתכנסת. ברורה וידועה חשיבות הטיפול במגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שמתהווה בעקבות אתגר הקורונה, שחייבים להיות בראש סדר היום הציבורי. אין ספק שזהו הנושא שראוי שיקבל קדימות ואת מירב תשומת הלב. עם זאת, הימנעות כמעט מוחלטת מטיפול בכל נושא אחר ברמת החקיקה או ברמת דיון בישיבות הממשלה, הוא מחדל חמור החורג ממתחם הסבירות ובוודאי שאינו תואם את החובה, החלה גם על הממשלה, לפעול 'במהירות הראויה'. יש לציין כי שני הנושאים קשורים זה בזה: הכנסת מנועה מלחוקק משום שוועדת השרים לענייני חקיקה אינה מתכנסת כמעט ומכאן שישנו רוב כנגד כל חוק. בכך, שיתוקה של הממשלה כופה גם שיתוק בכנסת.
התקופה הזו הגיעה לאחר שנה וחצי של ממשלת מעבר, שגם היא מנועה מלקדם החלטות מכריעות וחקיקה. עניינים רבים, הקשורים להחלטות בממשלה עוכבו. חקיקה כמעט שלא קודמה, בזמן מערכות הבחירות ואחריהן. מינויים בכירים רבים בשירות המדינה לא קודמו על ידי הממשלה ולא אושרו במליאתה, באופן שהותיר - גם כאן בצורה חסרת תקדים - משרות בכירות רבות כולל בתפקידים רגישים של מערכות שלטוניות מובילות במדינה לאיוש על ידי ממלאי וממלאות מקום. הנזק שנגרם כיום רק מתווסף לנזק המצטבר, ולכמות המשימות הגדולה שהצטברה בזמן ההמתנה בממשלת המעבר. מכאן שמחדלה של הממשלה (ושל הכנסת) מלפעול בימים אלה, מתעצם עוד יותר.
ד"ר פוקס קובע כי הכנסת, למעשה, התפרקה מסמכותה לחוקק בכל נושא אחר למעט הקורונה, ובכך גם סוגיית חוק התקציב, הקריטית, שהכנסת נמנעת מלהעביר (ואף תיקנה את חוק יסוד הממשלה בכדי למנוע את התפזרות הכנסת כתוצאה מכך שלא עבר תקציב. דווקא בשל העובדה שהקורונה היא תופעה שאיתנו כדי להישאר, נכון להציף את הצורך לקיים פעילות ממשלתית ופרלמנטרית כדי לשמר ולהגשים את תפקיד החקיקה גם בתחומי החיים הנוספים שמתהווים ושדרושים פעולה של הממשלה או הכנסת.
ד"ר עמיר פוקס / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
בין הרפורמות החקיקתיות התקועות ניתן למצוא את חוק הגנת הפרטיות, פריסת סיבי התקשורת, סיום הרפורמה בעבירות ההמתה, חוקים חברתיים הקשורים לזכויות בעלי מגבלות, לקשישים, תכניות החומש למגזרי המיעוטים, התוכנית למאבק באלימות החברה הערבית ועוד. יש כאן מחדל קשה מאין כמוהו, שיש עמו מחיר יקר, לציבור ולדמוקרטיה הישראלית.
הממשלה למעשה לא מתפקדת
גם הממשלה אינה פועלת באופן הדומה לשגרה. בין אם בגלל הקורונה ובין אם בגלל חוסר יכולת לפעול הנובע ממבנה הממשלה. כפי שכתב לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה, באשר לסוגיית עיכוב המינויים, ישנם הקשרים בהם סמכות של הממשלה לפעול יכולה להפוך גם לחובה. אך מעבר לקושי המשפטי הרב העולה ממחדלה של הממשלה לפעול בסוגיית המינויים השונים, מדובר במחדל רחב הרבה יותר: הממשלה למעשה לא מתפקדת. גם כאן, למעט סוגיית הקורונה וקבינט הקורונה, הממשלה מקיימת מעט מאד דיונים בנושאים אחרים.
באשר ל"קופסאות" התקציב - בניגוד למצב של תקציב מדינה רגיל, המצב הקיים איננו נתון לפיקוח קבוע של ועדת הכספים. כספים רבים שהוקצו לפי חוקי "קופסאות התקציב" לא הגיעו כלל ליעדם, ואין דרך אמיתית לפקח בשקיפות על ביצוע ויעדי הכספים. כך לדוגמה, מהעדכון שפרסם האוצר באמצע אוקטובר, הסתבר כי הממשלה הוציאה לפועל רק 57% מהכספים שיועדו לסיוע לשנת 2020.
פוקס טוען כי הממשלה יכולה היתה לייצר מנגנון של הסכמיות או חלוקת עוצמה (power sharing), המוכר מדמוקרטיות שונות בעולם (כיום, למשל, צפון אירלנד). מנגנון כזה יכול, במיטבו, לסייע למתן שסעים בחברה, לעודד את הצדדים השונים להתפשר (ומצד שני לאפשר להם לשמור על העקרונות הכי חשובים שלהם), ובאופן כללי לאפשר קיום סביר למרות שסעים עמוקים. אלא שבמקרה הישראלי מנגנון זה יצר שיתוק. שיתוק הממשלה, הגורר בעקבותיו גם את שיתוק הכנסת, גורם לנזקים חמורים לאינטרס הציבור בישראל. הנזק בא לידי ביטוי באי יכולת של ממש של המדינה להתמודד עם משברים - בריאותיים, כלכליים וחוקתיים. ממשלה שאינה מקיימת את חובותיה מזיקה לציבור, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
