הלחצים מבפנים והפתרון היצירתי: מה גרם למנדלבליט לשנות את דעתו ולהעמיד לדין את בזק וידיעות אחרונות?

לפני כחודשיים פרסם הח"מ כתבה אשר כותרתה הודיעה כי "מנדלבליט הכריע: בזק, "וואלה" ו"ידיעות אחרונות" לא יועמדו לדין בתיקי נתניהו". ובכן מדובר היה ב"אמת לשעתה". היום, בהודעה שהתפרסמה לראשונה על ידי אביעד גליקמן בחדשות 13, הודיע אותו יועמ"ש בדיוק ההפך. מנדלבליט הודיע כי החליט לזמן לשימוע לפני הגשת כתב אישום את בזק, וואלה וידיעות אחרונות (וגם את חברת יורוקום שנמצאת בפירוק).

מה גרם ליועץ המשפטי לממשלה לשנות את דעתו אחרי הדקה ה-90, עמוק בתוך זמן הפציעות?

עד לאחרונה, היועמ"ש החזיק בדעה שיש לסגור את התיק נגד התאגידים. זו הייתה עמדתו העקבית של מנדלבליט (מהשלב שבכלל נזכרו בצלאח א-דין שיש לדון בעניין התאגידים). לאחר שמנדלבליט קיבל את ההחלטה העקרונית לסגור את התיקים נגד התאגידים, הוא נתן הנחיה לפרקליטות מיסוי וכלכלה לנסח עבורו חוות דעת לסגירת התיק. מנדלבליט לא ביקש חוות דעת עם שיקולים בעד ונגד, אלא חוות דעת עם נימוקי הסגירה.

המסמך אכן נכתב לבקשתו. לגבי חברת בזק, נכתב בין היתר כי העובדה שהחברה כבר איננה בשליטת אלוביץ', ולאור העובדה שהחברה סיימה את העסקת האורגנים, שעל-פי החשד פעלו באופן מושחת, וכי לאור העובדה כי מדובר בחברה ציבורית - האינטרס הציבורי הוא שלא להעמידה לדין. לגבי "וואלה", נטען כי הבעלים אלוביץ' פעל בניגוד לאינטרס הכלכלי של האתר, בכך שניסה לשעבד את אתר החדשות לאינטרסים שלו מול משפחת נתניהו. זאת, כדי להשיג הטבות רגולטוריות לחברה האם (בזק) שבשליטתו. הרציונל של מנדלבליט בהחלטה שלא להעמיד לדין את "וואלה" היה שהאתר לא רק שלא הרוויח דבר מעסקת השוחד ולא היה אמור להרוויח דבר, אלא שהמוניטין המקצועי של האתר נפגע בעקבות הטיית הסיקור, דבר שהשפיע בין היתר על הכנסותיו.

לגבי תיק 2000, היועמ"ש מנדלבליט טען עוד בדיונים הפנימיים, בשלב בו נדונה בקשת החסינות של נתניהו, כי אין מדובר במקרה קלאסי של העמדה לדין של התאגיד "ידיעות אחרונות". זאת, מכיוון שמדובר בעבירה של הצעת שוחד והעבירה לא מומשה בפועל על-ידי התאגיד, שגם לא הרוויח דבר מפעולותיו של מוזס. מנדלבליט המשיך והחזיק בעמדה זו עד השבועות האחרונים ממש.

מנדלבליט ספג ביקורת מבית, והנושא נפתח מחדש

כפי שפורסם בגלובס לפני חודשיים, על עמדה זו נמתחה ביקורת חריפה בתוך הפרקליטות, והיו ניסיונות שכנוע להזיז את היועמ"ש מעמדתו המקורית. בתוך הצוות שניהל את התיק היה מי שהזכיר כי הפרקליטות בהחלט העמידה לדין תאגידים גם בעבירות שלא הפיקו רווח לתאגיד. עוד טענו בצוות כי אין שום מקור חוקי המצריך שתגיע הטבה בפועל כדי להעמיד לדין את התאגיד, וכי לעניין זה אין שום הבדל בין תאגיד לבין האורגן (בעל התפקיד) לעניין זה.

מנדלבליט ספג ביקורת מבית על ההחלטה, והנושא נפתח לדיון מחדש. גם לאחר הסבב הזה, מנדלבליט נותר איתן בדעתו שלא להעמיד לדין את התאגידים. לאחר דיון אצל היועמ"ש, החליט מנדלבליט שלא להעמיד לדין את התאגידים חרף ההתנגדויות. עמדת מנדלבליט היא כי התיק נגד האורגנים (בעלי התפקיד), "בשר ודם", בעל אינטרס ראשון במעלה, ולא נכון לעכבו במידה ניכרת על-ידי הוספת נאשמים (התאגידים), שהם לא העבריינים המרכזיים אלא יציר קונסטרוקציה משפטית. שליחת מכתבי שימוע לתאגידים צפויה הייתה כמובן לעכב את ניהול ההליך הפלילי בחודשים ארוכים.

כלומר, מנדלבליט סבר שגם אם טענות הפרקליטות נכונות שהיה נכון להעמיד לדין את התאגידים, הרכבת כבר נסעה מהתחנה, ומאוחר מדי לעשות "אחורה פנה".

לפני שבועיים וחצי במהלך דיון בטענות המקדמיות של סנגורי נתניהו ואלוביץ, שאלה ראש ההרכב השופטת רבקה פרידמן-פלדמן את התובעת מתי צפויה להתקבל החלטה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. עו״ד יהודית תירוש השיבה: "אנחנו יודעים שההחלטה קרובה מאוד". המשנה לפרקליט המדינה עו"ד ליאת בן ארי הבהירה גם היא: "ממש בימים הקרובים". עו״ד תירוש הוסיפה: "ממש בימים הקרובים או בשבוע הבא".

אולם חרף ההבטחה לבית המשפט ההחלטה בוששה לבוא, זאת למרות שהפור כבר נפל על ידי היועץ המשפטי לממשלה. אני מעריך כי בשלב זה התובעות בן ארי ותירוש הוציאו שפן מהכובע כדי לשכנע את מנדלבליט: ינוהל הליך פלילי נגד האורגנים - בנימין נתניהו ובני הזוג אלוביץ' - והליך פלילי נוסף נגד התאגידים - בזק, וואלה ויורקום - ובכך לא ייסגר התיק נגד התאגידים מסיבות אקסוגניות לשאלה העיקרית - האם נעברה על ידם עבירה.

בסופו של דבר התקבלה ההחלטה הנכונה

בסופו של דבר, ולאחר ההחלטה כי ההליכים ינוהלו בנפרד ועל כן לא ייגרם עיכוב להליך המרכזי - ההחלטה להעמיד לדין את התאגידים התקבלה השבוע פה אחד על ידי בכירי הפרקליטות ואנשי הייעוץ המשפטי לממשלה. מה גרם ליועמ"ש בסופו של דבר לשנות את דעתו? האם הפתרון המסורבל לנהל שני הליכים פליליים בנפרד הוא שגרם לשינוי התהומי? אולי חשש מטענות סנגורי נתניהו ואלוביץ' לאכיפה בררנית? אולי העובדה שבית המשפט הורה לפרקליטות לתקן את כתב האישום ערערה במידת מה את ההחלטיות שלו בנוגע לקבלת ההחלטות שלו בתיק? כל אחד יכריע בשאלות אלו כהבנתו ועל פי הערכתו (ומן הסתם גם על פי נטייתו הפוליטית).

יש לציין כי ייתכן ההליך המשפטי נגד ידיעות אחרונות לא ייאלץ להתנהל במקביל ובנפרד, זאת כיוון שמשפט האלפים יחל קודם כל בשמיעת פרשת 4000, ורק לאחר מכן יעבור לפרשות 1000 ו-2000.

אמנם הדרך הייתה דרך חתחתים, אמנם הסחבת הייתה מיותרת ומזיקה, אמנם שיקול הדעת הראשוני היה תמוה ומשונה, אבל בסופו של דבר התקבלה ההחלטה הנכונה להעמיד לדין את התאגידים, וזו נקודת זכות עבור מנדלבליט שהיה קשוב והודה בסופו של דבר בטעותו.

לא מן הנמנע כי בזק, וואלה ויורוקום יסגרו בהקדם הסדר טיעון עם הפרקליטות. זהו אינטרס של החברות, אך לא פחות מכך אינטרס של הפרקליטות שאין באמת ברצונה לנהל הליך הוכחות כה ארוך ומתיש בזה אחר זה. עובדה זו תשחק לטובת התאגידים שאם יתאמצו קלות, להערכתי יצליחו לקבל הסדרים מקלים וקנס לא משמעותי יחסית להיקף העבירות הנטען.

לגבי ידיעות אחרונות העניין יותר מורכב. הפרקליטות לא תהיה "לחוצה" להגיע להסדר כדי למנוע משפט מקביל, כי יש בהחלט אפשרות לצרף את ידיעות אחרונות למשפט העיקרי נגד נתניהו ומוזס. גם לתאגיד עצמו יש אינטרס שלא להגיע להסדר הטיעון. נוני מוזס והתאגיד הם גוף ונשמה. הודאה באשמה על ידי התאגיד, תיצור אווירה ציבורית קשה במיוחד, גם עבור מוזס אישית וגם עבור העיתון. קשה להניח שבכירי מערכת אכיפת החוק יוכלו להתראיין, כפי שהורגלו עד כה, לעיתון שמודה שביצע עבירת שחיתות שלטונית כה חמורה. מה שבטוח - יהיה מעניין.

***חזקת החפות: ההליך הפלילי בתיקים נגד ידיעות אחרונות ובזק בעיצומם, הנאשמים מכחישים את המיוחס להם, ועמדת להם חזקת החפות