גם בהסכמי שלום אסור לשכוח את קורבנות הטרור הישראליים

הסכם הנורמליזציה עם סודאן בהחלט מבורך, אך אינו יכול לשמש כלי למחיקת פשעי העבר

יו"ר מועצת המעבר הצבאית בסודאן, עבד אל-פתאח עבד א-רחמן אל-בורהאן / צילום: Marwan Ali, AP
יו"ר מועצת המעבר הצבאית בסודאן, עבד אל-פתאח עבד א-רחמן אל-בורהאן / צילום: Marwan Ali, AP

כתנאי להסכם הנורמליזציה בין ישראל לסודאן, הכריזה ארה"ב כי היא נענית לדרישת סודאן ומסירה אותה מרשימת המדינות תומכות טרור. "רשימה שחורה" זו, בה נותרו כיום רק סוריה, איראן וצפון קוריאה, מהווה את אחד הכלים המרכזיים עבור מדינות דמוקרטיות בהפעלת לחץ כלכלי על מדינות שאחראיות לפעולות טרור רצחניות המערערות את היציבות האזורית.

סודאן זכתה בצדק למקום של כבוד ברשימה זו, לאור הטרור שהפעילה לאורך שנים נגד ישראל וארה"ב. פיוס עם ארה"ב הינה הדרך היחידה של סודאן להפוך למדינה לגיטימית להשקעות זרות, ולהורדת חרב הסנקציות נגדה, דבר שיאפשר לה להתאושש לאחר שנים רבות של הרס כלכלי. להורדת סודאן מהרשימה השחורה יש מחיר: תשלום פיצויים לקורבנות הטרור שניהלו הליכים משפטים נגדה בגין אחריותה למעשי הטרור.

אך בניגוד לארה"ב, שכופה על סודאן תשלום כזה, בישראל הס מלהזכיר את סוגיית הפיצויים. איך ייתכן הסכם ללא חרטה על פשעיה הרצחניים נגד קורבנות הטרור הישראלים?

לאורך עשרות שנים, אחראית סודאן לפגיעה בחיי אלפי ישראלים. עד לאחרונה, מצבורי הנשק של חיזבאללה וחמאס עשו דרכם דרך סודאן, בעידוד ובסיוע המשטר הסודאני, שלא חדל לסייע גם לאחר שחיל האוויר הישראלי הפציץ מחסני נשק בשטחם.

לאורך 30 שנות שלטונו של עומאר אל באשיר, הידק המשטר הסודאני את הקשרים עם איראן, והפך את סודאן לבסיס טרור, אימונים, והברחות נשק. את ‘תהילתה’ העולמית כמחוללת טרור קטפה דרך שותפותה בפיגועים בקניה ובטנזניה, בהם נרצחו כ-220 בני אדם, ובפיגועי 11 בספטמבר 2001, בהם נרצחו כ-3,000 בני אדם.

אין ספק, שהסנקציות על סודאן תרמו לסיום תקופתה האפלה, ולהסתלקות אל באשיר. בניגוד לדעת הספקנים, היעילות שבהטלת חרמות וסנקציות כלכליות אינה מוטלת בספק, כשהיא מגובה בשיתוף פעולה של המדינות החזקות בעולם.

ארה"ב יודעת להפעיל מכבש לחצים ולתבוע את עלבונה, גם כשמתגבשים הסכמי נורמליזציה. שכן, בניגוד אלינו, הקונגרס האמריקאי אינו סלחן. הוא התנה את הסרת החרם בכך שסואדן תפצה את קורבנות הטרור האמריקאים בסכום מצטבר של 335 מיליון דולר עבור קורבנות העבר, ובסכום שעדיין נתון למשא-ומתן של 850 מיליון דולר עבור קורבנות 11 בספטמבר.

שלא כמו בארה"ב, החוק הישראלי אינו מאפשר לקורבנות טרור לנהל תביעות נגד מדינות תומכות טרור. סודאן נהנתה איפוא עד תום מהחסינות המשפטית הזו. אבל אין זה הגיוני, שממשלת ישראל תגבה את החסינות ותפטור את סודאן מתשלום בגין פשעיה.

אין זו הפעם הראשונה בה דווקא ישראל, למודת המלחמה בטרור ושולחיו, שוגה ומוותרת על גביית מחיר בגין פעולות דמים, ובדרך מאבדת גם את כבודה הלאומי. רק לאחרונה העברנו כספי מסים בשווי 3.7 מיליארד שקל לרשות הפלסטינית, והזרמנו מאה מיליון דולר במזוודות מקטאר לחמאס כשאנו מוותרים על הדרישה הבסיסית ביותר כתנאי להעברת כספים - עצירת הטרור, הפסקת תשלום למשפחות מחבלים מתאבדים, והפסקת ההסתה לטרור ועידודו, לאן אנו מצפים שהכסף אותו אנו מעבירים יגיע?

למעשה, אנו מממנים במו ידינו את הפיגועים שיצאו נגדנו. ההסכם עם סודאן מבורך, אך אינו יכול לעבור ללא דרישה חד משמעית להבעת חרטה על פשעי עבר, ומבלי לטשטש או למחוק אותם. לשם כך, יש לדרוש מסודאן הקמת מנגנון פיצוי שיסייע לעשיית צדק כלפי נפגעי הטרור ומשפחותיהם. גם תמורת נורמליזציה - חובתנו המוסרית לא לשכוח אותם.

הכותבת היא נשיאת ארגון "‘שורת הדין" הפועל בזירה המשפטית להגנה על ישראל