דרוש חיסון נגד מתאבדים במכרזי בנייה ציבורית

כל המערכת המתכננת והבונה בישראל חוסכת היכן שאפשר על מנת שלא להגיע לפשיטת רגל ולעיתים, כדי להבטיח שהעבודות ימשיכו מציעים נותני השירותים הללו הצעות במחיר שהוא מתחת למחיר העלות • זהו מתכון שיכול להביא לאסון

דירות בבנייה / צילום: רפי קוץ, גלובס
דירות בבנייה / צילום: רפי קוץ, גלובס

בימים אלה, ארבע שנים לאחר אסון קריסת החניון ברחוב הברזל בתל אביב, הוגש כתב אישום כנגד מתכנן הפרויקט וכנגד המפקח שהיה אמור לבדוק את התכנון.

הבעיה הרבה יותר רחבה מסיפור נקודתי זה. הבעיה היא כישלון של מערכת שלמה שקובעת מי צריך לבצע תכנון ובנייה בישראל ושל שיטת מכרזים מעוותת. אצטט את האדריכל הוותיק ורב הניסיון בתכנון בנייה של מבני ציבור, עופר קולקר שמעיד בעניין זה: "הקריטריון הכמעט יחיד לזכייה במכרזי בנייה ציבורית הוא העלות - הזול ביותר זוכה". מעט מאוד גופים ציבוריים בישראל מפרסמים מכרזים לפרויקטים הנדסיים ולבנייה ציבורית מכל הסוגים עם קריטריונים שכוללים בחינה של איכות הקבלן ונותנים להם ביטוי בניקוד המתחרים. לכן, המערכות המעורבות בפרויקטים מפחיתות את החשיבות שניתנת לאיכות כבר בשלב התכנון, עובר לאיכות הביצוע ועד להורדת רמת הבטיחות.

כל המערכת המתכננת והבונה בישראל חוסכת היכן שאפשר על מנת שלא להגיע לפשיטת רגל. לעיתים, כדי להבטיח שהעבודות ימשיכו מציעים נותני השירותים הללו הצעות במחיר שהוא מתחת למחיר העלות. זהו מתכון שיכול להביא לאסון.

חוק חובת המכרזים שנחקק בשנת 1981 מחייב את מזמין העבודה ההנדסית למסור את העבודה למציע הזול ביותר. אומנם החוק מאפשר לא למסור את העבודה לזול ביותר בסייגים מסוימים, אך מזמיני העבודה לא משתמשים בהם ולאור הפסיקה המשפטית בנושא, אין כמעט תקדימים בבתי המשפט שבהם ההצעה הזולה נפסלת גם אם ההצעה לא הגיונית ורחוקה מהאומדן. התוצאה יכולה להיות: פשיטת רגל של הקבלן, תביעות של הקבלנים כנגד מזמין העבודה (לעתים מוצדקות) ובמקרה הגרוע גם אסון. זוכרים את אסונות ורסאי ורמת החיל, נכון?

לפי דוח זיילר שעסק בתחום ושאותו אימצה הממשלה בשנת 2007, על המדינה לקבוע קריטריונים, כך שבמכרזים בנייה ציבורית הזול ביותר לא יזכה. אבל כמו החלטות רבות של ממשלות ישראל - גם החלטה זו לא יצאה לפועל.

לאורך עשור בו מילאתי את תפקיד יו"ר האגף לבניה חוזית בהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, יצאתי בקריאה לרגולטורים ולמזמיני עבודות הבנייה הציבורית שפועלים על פי חוק חובת המכרזים, לכלול בכל מכרז פרק העוסק בבטיחות בעבודה בפרויקט. דרשתי מהם לכתוב בכל מכרז כתב כמויות וסעיפים שעוסקים בבטיחות, כך שמהנדס בטיחות מומחה ינקוב בעלות סעיפי הבטיחות וכי על הסעיפים האלו לא יתחרו הקבלנים. זה לא קרה, ויכול היה להתקיים מזמן להבטיח שקבלנים לא ייחסכו סעיפים שעוסקים בבטיחות.

אם לא די בכך, מזמיני עבודות ציבוריות "חכמים" נוקטים בשיטה נוספת על מנת לנסות ולנפות קבלנים "מתאבדים". הם מפרסמים מכרזי בנייה ציבורית עם דרישת סף שמאפשרת רק לקבלנים בעלי סיווג קבלני גבוה (שנותן רשם הקבלנים הממשלתי לקבלנים גדולים) גם כשמדובר בעבודות שקבלנים עם סיווג נמוך יכולים לבצע. בכך מקפחת המערכת הציבורית את הקבלנים הקטנים, מחסלת את התחרות, מייקרת את המחיר שמשלם הציבור על הבנייה ולא באמת מחסנת עצמה מאפשרות שקבלנים לא יעמדו בתנאי החוזה הלא סבירים.

הגיע הזמן לשנות את שיטת המכרזים בענף הבנייה הציבורית לטובת כולנו. שנו את השיטה והפסיקו למסור עבודות למציעים את הזול ביותר. 

הכותב הוא מבעלי חברת בנייה המתמחה בבנייה ציבורית וסגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ לשעבר