גזרת המרכז שמאל החזירה לעצמה מעט צבע ללחיים, לאחר שנדמה היה כי הזירה מופקרת כולה לימין על ארבע סיעותיו, שבסקרים האחרונים גרפו בלי החרדים קרוב לשישים מנדטים. עת עיקר התקווה למחנה הזה סיפק רון חולדאי, שב-1996 היה במקום ה-38 ברשימת העבודה, והיום מבקש להחליף את גנץ בתפקיד המדיח הרשמי של נתניהו.
ספרתי לפחות שבעה צירופי מילים שהיו גם בנאומי גנץ הראשונים מחורף 2019 בטרם מערכת הבחירות הראשונה. גם ניסנקורן היה שם לידו כמו אז עם גנץ, רק רמטכ"לים (לשעבר) חסרים לו, והוא לוחץ חזק שאחד כזה, גדי אייזנקוט שמו, יצטרף. העובדה שעד אמש זה לא קרה, מראה שאייזנקוט לא שש בכלל לקפוץ לבריכה העכורה, על רקע ניסיונם של שלושה מעמיתיו בשנים האחרונות. חולדאי, ראש עיר הנחשב מוצלח, הצליח להציג לצידו בשלב הראשון רק את אבי ניסנקורן, שזכה לשבחים רבים בשל עמידתו נגד נתניהו והמתקפות על מערכת המשפט, אבל בכחול לבן לא ישכחו לו את המקלות שתקע בגלגלי ההתדיינות עם הליכוד, ומתן התירוצים לנתניהו להביא לפירוק החבילה.
חולדאי נכנס למירוץ בעקבות האכזבה של רבים ממצביעי כחול לבן מכניסתה של זו לממשלה, ולמרות הישגיה הלא מבוטלים בבלימת מהלכים לשינוי מערכת המשפט אלה נזקפו בעיקר לזכות ניסנקורן. הוא זה שהיה אחראי מצד כחול לבן גם לאי קבלת הפשרה עם נתניהו, אף שלנתניהו עצמו חלק עיקרי גם בכך, לאחר שדרש לשנות את תנאי הרוטציה.
חולדאי לקח אם כן את מי שסימל את המחסום העיקרי מפני נתניהו בכחול לבן וניכס אותו למפלגה החדשה שלו, כמו אומר - אני באמת אלחם בנתניהו ויש לי את האביר המשוריין שכבר נאבק בו.
זה לא הפריע לבני גנץ בנאום שלו להגיד כי ניסנקורן היה "רק" המבצע של המדיניות שהוא התווה. ניסנקורן היה הפוליטיקאי המנוסה יותר בכחול לבן וזה ניכר, אבל עדיין, אין מדובר במגנט מנדטים זוהר, שיביא לחולדאי ומפלגת "הישראלים" שהקים, את ההובלה בקרב הצמוד על ראשות מחנה המרכז-שמאל ומחנה הרל"ב - רק לא ביבי. חולדאי יצטרך להראות רשימה איכותית במיוחד ולא אנונימית כפי שהיו רוב חברי כחול לבן. הוא ינסה להקים כחול לבן משודרגת, עם תדמית אמינה יותר.
מהצד השני השקיפו בעניין שניים: בנימין נתניהו וגדעון סער
גנץ, שהשתדל להפגין תקיפות בנאומו כדי לחפות על ההתפוררות מבית, היה זה שהצביע בפומבי על המהלך המתהווה במחנה מתנגדי נתניהו. קובץ מפלגות שבסופו של יום, אחרי הבחירות תתאחד לקואליציה שתדיח את נתניהו. חולדאי ולפיד יתמודדו כנראה על הבכורה מהמרכז שמאלה, מתוך תקווה שיחד עם סער וליברמן ואולי עם משיכה של החרדיות או ימינה יצליחו להקים קואליציה בלי נתניהו והליכוד.
ומה עם איחוד בטרם בחירות בצד הזה של המפה? יהיה בכך קושי רב שכן יאיר לפיד נכווה ברותחין עם גנץ וכחול לבן והוא לא יהיה מוכן לוותר על חלומו להיות ראש ממשלה. עם זה הברכות המנומסות ששיגר לחולדאי/ניסנקורן בטוויטר מראות כי יש סיכוי לפחות קרבות בוץ בתוך הנגמ"ש הזה. איחוד סביר יותר עשוי להיות בין חולדאי לעבודה, זו שלא תוכל לעבור כנראה את אחוז החסימה לבדה, אבל יש לה נכסים פוליטיים בדמות מנגנון, סניפים וניסיון שיכולים לסייע לחולדאי - חבר העבודה בעברו. הוא כבר קיבל שליחים שכמעט והתחננו שלא יאפשר למפלגה ההיסטורית להימחק.
ומהצד השני השקיפו בעניין שניים: בנימין נתניהו וגדעון סער. נתניהו כבר מתכנן את הקמפיין המבוסס על הרדיפה האישית כנגדו, והפסילה שלו, "כל העולם נגדנו ליכודניקים - גוואעלד", קמפיין אפקטיבי בדרך כלל. הוא מקווה מנגד כי חולדאי ואנשיו יצליחו לשנמך את סער יריבו מבית שהצלחתו (על נייר הסקרים) הפתיעה רבים. סער אכן מודאג במידת מה, שכן חולדאי מיקד את הביקורת עליו באופן ישיר כשאמר "אתם כל כך מיואשים שאתם חושבים שסער ואלקין ייצגו את הערכים שלכם?". אבל דווקא הימצאותו של ניסנקורן אצל חולדאי עשויה להותיר אצל סער את תומכי הימין כלכלי, ואת מי שלא משתגעים אחרי הדרך שניסנקורן ייצג.
ולאחר הערב הזה, מתחזק הרושם כי הבחירות הללו יסובו שוב, לא על אידאולוגיה, או הישגים, לא על מדיניות או כשלונות, אלא על סוגיית בנימין נתניהו וסוגיית כשרותו לכהן כראש ממשלה על אף כתבי האישום נגדו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
