ביהמ"ש: אמדוקס לא תשלם מס בסך כ-5 מיליון שקל שדרשה רשות המסים

ביהמ"ש קבע כי חדר האוכל שהוקצה לעובדי אמדוקס לא נחשב כ"הטבה לעובדים", ואין לפרש את המונח "ארוחה" בתקנות מס ערך מוסף ככזה הכולל את התשומות בגין המקום שבו העובד צורך את ארוחתו  • לכן , מותר לחברה לנכות כמס תשומות את המע"מ הכלול בהוצאות שקשורות לחדרי האוכל, המטבחים וחדרי האחסון והקירור

בניין אמדוקס ברעננה / צילום: איל יצהר
בניין אמדוקס ברעננה / צילום: איל יצהר

האם יש לראות בחדר האוכל המשמש את עובדי חברת אמדוקס כ"טובת הנאה" לעובדים, ולפיכך לא להתיר לחברה לנכות כמס תשומות את המע"מ הכלול בדמי השכירות? בעוד שרשות המסים סברה כי התשובה לשאלה זו חיובית ועל אמדוקס לשלם מס מלא, בית המשפט קיבל דווקא את עמדת אמדוקס וקבע כי אין לפרש את המונח "ארוחה" בתקנות מס ערך מוסף ככזה הכולל את התשומות בגין המקום שבו העובד צורך את ארוחתו. זאת, בין אם מדובר בפינות ישיבה ומטבחונים ובין אם מדובר בחדר אוכל גדול המשמש אלפי עובדים כמו בחברת אמדוקס. לצרכי מס ומע"מ נקבע "ארוחה" היא רק ארוחה.

במקומות עבודה רבים - חברות ומפעלים - קיימים מסעדה או חדר אוכל גדול שבהן מספק המעסיק ארוחות מוזלות לעובדים באמצעות חברת הסעדה חיצונית. במקרים רבים ניתנות הארוחות חינם, או תמורת ניכוי חודשי מינימלי משכרו של העובד. על פי פקודת מס הכנסה, ההנחה במחיר הארוחה מהווה "הטבה" שמקבל העובד וחייבת במס כמו הכנסה מעבודה.

תקנה 15א' לתקנות מע"מ מאפשרת למעסיקים לבחור באחת מהחלופות הבאות בנוגע לדיווח על הטבת הארוחה לעובדים - הראשונה: דיווח על אספקת הארוחות לעובדיו כעסקה חייבת במס, ומנגד קיזוז מע"מ תשומות הכלול בחשבונית מס שהוציאה חברת ההסעדה; השנייה - להימנע מקיזוז מע"מ תשומות בגין הארוחות, ומנגד לא תיחשב אספקת הארוחות לעובדים כעסקה חייבת במס אצל המעביד.

בתקנה יש הגדרה למונח "תשומה לעובד", ולפיה מדובר בנכס או שירות כגון ארוחה, דיור, מתנה או בידור, המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בן-משפחתו.

מה הכוונה במונח "ארוחה"?

המחלוקת שהביאה אמדוקס אל כתלי בית המשפט המחוזי בלוד נגעה להוראות חוק אלה, ונסובה סביב השאלה האם זכאית החברה לנכות את החלק היחסי של מס התשומות בקשר עם הוצאות דמי השכירות, החשמל, המים, הארנונה ודמי הניהול שניתן ליחסן לחדרי האוכל, המטבחים וחדרי האחסון והקירור המצויים בבניינים אשר שכרה לצורך משרדיה.

אמדוקס טענה, כי אין לראות בתשומות אלו כ"הטבה לעובד" הבאה בגדרי תקנה 15א' לתקנות מס ערך מוסף, אלא מדובר בתשומות לצרכי העסק המנוהל על ידה, ועל כן תשומות אלו הן בעיקרן לטובת המעביד ולא לצרכי העובדים.

מנגד, טען מנהל מע"מ נתניה, כי המונח "ארוחה" המצוי בתקנה 15א' לתקנות מע"מ, כולל לא רק את המזון שצורכים עובדיה של אמדוקס, או הציוד המשמש להכנתו, אלא גם את כלל התשומות הנדרשות לצורך הכנת הארוחה והמאפשרות את צריכתה על ידי העובד, שכולן נכללות בגדר תקנה 15א' לתקנות מע"מ ואינן ניתנות לניכוי לאור הוראות התקנה.

נקודת הפתיחה של המחלוקת הזאת נמצאת במשרדים הנוחים של אמדוקס. אמדוקס היא חברה פרטית העוסקת ביצור ובפיתוח מוצרי תוכנה ומעסיקה כ-5,000 עובדים, הנמצאים ברובם במשרדיה בצומת רעננה וחלקם בעיר שדרות. אמדוקס שכרה מצדדים שלישיים קומפלקס בניינים המשתרע על שטח של כ-70 אלף מ"ר ברעננה, וכן שכרה בשדרות מבנה ששטחו כ-6,000 מ"ר. בבניינים המשמשים לפעילותה העסקית הקצתה אמדוקס שטחים לטובת חדרי אוכל לעובדים. בנוסף, הוקצו שטחים למטבחים, לרבות למכונות לשטיפת כלים, חדרי אחסון וקירור.

הארוחות מסופקות לעובדי אמדוקס ברעננה על ידי חברת קייטרינג חיצונית בשם איכות הקייטרינג שולץ 1997 בע"מ ובשדרות מספקת את הארוחות חברה בשם מלכה פלוס (2000) בע"מ. חברות הקייטרינג מספקות מדי יום אלפי ארוחות בחדרי האוכל, הפועלים משעות הבוקר עד השעה 22:00.

ככל שמסופקות על ידי חברת שולץ ארוחות לסועדים חיצוניים, שאינם עובדי אמדוקס, מחירה של ארוחה לסועד חיצוני יקר ב-9 שקלים ממחיר ארוחה לעובד אמדוקס. את ההפרש שבין מחיר ארוחה לעובד לבין מחיר לסועד חיצוני, מקבלת אמדוקס מחברת שולץ.

אמדוקס לא ניכתה את מס התשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו לה על ידי חברת שולץ ועל ידי חברת מלכה פלוס בגין הארוחות שסיפקו לה עבור עובדיה, וזאת בהתאם להוראות תקנה 15א' לתקנות מע"מ. החברה אף לא ניכתה את מס התשומות בגין הציוד שרכשה לצורך המטבחים המשמשים להכנת הארוחות, כגון - תנורים, מקררים ומכונות שטיפת כלים, כמו גם שולחנות וכסאות האוכל. מנגד, ניכתה אמדוקס את מס התשומות הגלום בחשבוניות שהוצאו לה על ידי הצדדים השלישיים שהשכירו לה את הבניינים המשמשים למשרדיה, וכן ניכתה את התשומות הקשורות בהפעלת משרדיה בבניינים האמורים - חשמל, מים, ארנונה ודמי ניהול.

מנהל מע"מ נתניה הוציא לאמדוקס שומת תשומות בסך של מעל 5 מיליון שקל (הקרן ללא ריבית והצמדה) בגין החלק היחסי של התשומות הנ"ל כיחס שטחי חדרי האוכל, המטבחים וחדרי האחסון והקירור (מתחמי ההסעדה) מתוך סך כל ההוצאות המשולמות על ידי אמדוקס בגין בנייני המשרדים ששכרה, וקבע כי תשומות אלו הן בגדר "הטבה לעובד" ונכללות כחלק מ"ארוחה" במשמעות תקנה 15א' לתקנות מע"מ.

השגה שהגישה אמדוקס לרשות המסים על שומת התשומות נדחתה, כאשר נקבע בהחלטה כי התשומות שבמחלוקת אינן ניתנות לניכוי בהיותן תשומות לטובת העובדים. עם זאת, מצא מנהל מע"מ כי ביחס לסועדים חיצוניים, לגביהם משלמת חברת שולץ למערערת סך של 9 שקל עבור כל סועד, קיים רכיב עסקי - העמדת מתקני אמדוקס לטובת חברת שולץ - החייב במס עסקאות. מאחר שכנגד מס העסקאות, התיר מנהל מע"מ קיזוז מס תשומות באותו סכום, הרי שהתוצאה הסופית נותרה בעינה.

על כך ערערה אמדוקס לביהמ"ש המחוזי.

"תקנה 15א' - רק על תשומות הקשורות לארוחה"

השופט שמואל בורנשטין ציין כי לא ראוי להכריע בשאלה העקרונית העומדת על הפרק בהתבסס על מקרה קונקרטי, "שהוא, על פניו, מקרה קיצון שאינו מאפיין מקומות עבודה רבים". במקרה של אמדוקס, ציין השופט, מדובר במתחמי הסעדה נרחבים, שבהם מוכנות ומוגשות ארוחות למספר רב של עובדים מידי יום, והכוללים מטבחים מצוידים, תנורים, חדרי אחסון וקירור, מכונות שטיפת כלים ושאר ציוד שנועד לאפשר הכנת ארוחות לאלפי סועדים, וכן חדרי אוכל המשמשים את העובדים לצורך הארוחות.

עם זאת, ציין השופט בורנשטין, כי "השאלה המצריכה הכרעה היא, אפוא, האם במקומות עבודה שבהם מעמידים לטובת העובדים מתחם ייעודי לשם צריכת מזון ומשקה, לאו דווקא בדרך ובסדרי הגודל המאפיינים את המערערת שלפני, כולל המונח 'ארוחה', גם את דמי השכירות היחסיים שניתן לייחס לאותו מתחם, וכיוצא באלה עלויות נוספות כמו חשמל, מים, דמי ניהול וארנונה".

על שאלה זו השיב השופט בשלילה, תוך שהוא מקבל את הערעור של אמדוקס.

השופט בורנשטין קבע, כי "יש להחיל את תקנה 15א' על תשומות הקשורות באופן מובהק ובלעדי לארוחה. כך, חומרי הגלם והעבודה (ובמקרה דנן - התשלום לחברות הקייטרינג), הציוד והריהוט, הן תשומות בשל העובד ואין לנכות מס תשומות בגינן. לעומת זאת, התשומות היחסיות הקשורות למקום שהוקצה על ידי המעביד, מתוך מבנה המפעל או המשרדים, לשם הכנתה וצריכתה של הארוחה, דהיינו החלק היחסי מתוך דמי השכירות, החשמל, המים, הארנונה ודמי הניהול, אין מקום לראותן כתשומות בשל העובד".