אווירת מלחמה וצעקות: כך מתארים באוצר את חודשי המשבר הראשונים

מעקב אחר החומרים שהציג משרד האוצר לממשלה ולקבינט הקורונה מגלה הבדל דרמטי בהיקף החומרים שהוצגו בין הסגר השני והסגר הראשון. 

● לכל המצגות שהוצגו לקבינט הקורונה ולממשלה לחצו כאן

המצגות של הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג מתחילות לזרום לממשלה מסוף מאי ובקצב הולך וגובר לאורך השנה. הן כוללות פירוט של המחיר הכלכלי שייגבו מהמשק סגרים בעוצמות שונות: החל מסגר מלא-מלא (עובדים חיוניים בלבד), דרך סגר מרץ-אפריל (30% מהעובדים בענפים הלא-חיוניים) ועד לסגר מתון (מתווה דומה לזה שהוחלט בסגר השלישי).

מעבר ל"תגי מחיר" של מתווים שונים כוללות המצגות של האוצר גם נתוני מקרו, השוואות בינ"ל בין ישראל למדינות מפותחות אחרות, ניתוחים בדיעבד של השפעות הסגר הראשון על שוק העבודה ודיווח על קצב הביצוע של תוכניות הסיוע הממשלתיות. אחד הניתוחים המעניינים שהציג האוצר לשרים היה של עלות כלכלית למשק מול השפעה בריאותית של הצעדים שננקטו.

"מצב מלחמה"

העבודה הסדורה של האוצר מול קבינט הקורונה והממשלה בדיונים שלקראת הסגר השני מחדדים את השאלה מה הוצג לממשלה ערב קבלת ההחלטה על הסגר הראשון באמצע מרץ. התמונה העולה משיחות עם הגורמים באוצר שהיו מעורבים באותם דיונים היא של "מצב מלחמה". ישיבות הממשלה התנהלו בשיחות ועידה טלפוניות ונמשכו אל תוך הלילה. ללא מצגות או מסמכים מסודרים, וכנראה שגם ללא פרוטוקולים מסודרים. "הרבה פעמים לא הצלחנו להבין מה הוחלט בישיבה, גם בגלל הצעקות וגם בגלל שההחלטות השתנו כמה פעמים במהלך הלילה", אמר אדם שהיה מעורב.

מי שמילא תפקיד מרכזי באותן ישיבות היה מנכ"ל האוצר שי באב"ד, שעמד בקשר רצוף עם נציגי הסקטורים השונים במשק, בניסונות לרכך את המגבלות, למשל באמצעות הגדלה ניכרת של רשימת העסקים המוגדרים שירותים חיוניים. התחושה שההחלטות על מגבלות הסגר הראשון התקבלו בלי שלנוכחים יהיה מושג מה המשמעות הכלכלית שלהם - נכונה רק באופן חלקי.

מאחורי הקלעים של הישיבות ניהלו הכלכלנים עבודה מדוקדקת של תמחור הפגיעה במשק.

צריך לזכור כי גם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון התעקש להשתתף בכל הדיונים ואף אירח בלשכתו את הדרגים המקצועיים לדיונים שנמשכו אל תוך הלילה. מחלקת המחקר של הבנק סיפקה תחזיות על היקף הפגיעה בסגר במקביל לתחזיות האוצר. התחזיות האלה הוכנו ממש ערב ישיבת הממשלה המכרעת על הסגר.

באוצר יודעים לספר על דיון ממושך שנערך אצל יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון ובו הציגו אנשי אגף הכלכלנית הראשית באוצר את רשימת הענפים במשק ואת תרומתו של כל ענף לתוצר. באותה ישיבה עברו שמחון ופרופ' אמנון שעשוע יחד עם סגן הכלכלנית הראשית לב דרוקר סעיף סעיף, בניסיון למצוא מתווה שימזער את הפגיעה הכלכלית - ישיבה שהולידה את מה שכונה באוצר מתווה ש"ש (שמחון-שעשוע), שהועדף בסופו של דבר על-ידי ראש הממשלה על פני "מתווה ברסי", שגילם את המחיר הכלכלי של הצעת מנכ"ל משרד הבריאות משה בר-סימנטוב.

בשורה התחתונה הגיעו באוצר למסקנה שמתווה ש"ש יעלה למשק באובדן של 5.5 מיליארד שקל לשבוע, לעומת מחיר כפול כמעט שיעלה מתווה ברסי.

האומדנים של האוצר הוכחו כמדוייקים למדי על-פני השנה, אלא שהם היו תלויים במשתנה משמעותי אחד שבאוצר התקשו לחזות מראש: מידת הציות של הציבור למגבלות. בסגר הראשון הציות היה מלא ולכן האומדנים הוכחו כמדויקים, אך בסגר השני רמת הציות הייתה כבר נמוכה משמעותית - מה שהוביל את האוצר לפרסם תחזיות שהתגלו בדיעבד כפסימיות מדי לעומת הפגיעה בפועל.