למען ילדינו: מערכת החינוך חייבת להתקדם מבחינה טכנולוגית

הקורונה שיקפה למערכת החינוך בישראל את מצבה האמיתי, אך המערכת לא שואלת את עצמה איזה מטרה היא משרתת היום. מסתבר שהמטרה היא לשמור על המערכת, ולא משנה שהמערכת לא משרתת כלום.

העיקר שהמערכת תתפקד, הילדים יגיעו בצלצול ויכנסו לכיתה, ימלאו את ראשם במילים, מילים ועוד קצת מילים ושיעורים, יאפשרו למשק להמשיך לפעול ויחזרו הביתה בשעה שנוחה לכולנו. סוג של בייביסיטר לאומי.

תפקידם של בתי הספר שקמו בראשיתה של המהפכה התעשייתית היו להכין את התלמידים לצייתנות ומוכנות לעבודה בתעשייה. בתי הספר המקצועיים נתנו מענה ואפשרו למידה של אוטומציה, בקרה, חשמל, מחשבים וכו'.

היום אנחנו בעידן חדש, עידן שבו הבינה המלאכותית מחליפה את העובד הצייתן ומערכת החינוך נדרשת להכשיר את התלמידים לחייהם הבוגרים, ללמד תוכן רלוונטי שישרת אותם במציאות חייהם הבוגרת, במציאות של 2025 והלאה ולא במציאות של ימי הביניים.

העולם זקוק היום למוחות חושבים, יוצרים, יצירתיים, מאותגרים ויזמים.

העולם צריך היום את המוחות הטריים האלו שחושבים מחוץ לקופסה ומסוגלים לתת פתרונות מתוחכמים שרק דור ה-Z ודור האלפא שנולדו לתוך העולם החדש יוכלו לתת.

מי צריך בית ספר היום? שאלה טובה, שנשאלת לא פעם על ידי מתבגרים וראוי שנחשוב עליה ונבין - למה באמת.

הם נמצאים במערכת 12 שנים תמימות וכל זה בעבור תעודת בגרות שלא מייצגת את הידע שלהם. ההפך, לרוב היא מתייגת אותם בכל מיני רבדים: כיתת מב"ר, אומץ, מדעים, כיתה קטנה ועוד.

כל מה שנלמד ב-12 השנים הללו פרט לקרוא וכתוב ולוח הכפל לא באמת זכיר ולא משרת אותם בחייהם בעידן הנוכחי. בתי הספר הפכו להיות בועה לא רלוונטית בתוך מציאות בועטת ומתקדמת.

מה גם שאופן הלמידה, השיטה של כיתות/שכבות, מסדרונות וכו' לא יעילה בימינו. יותר מ-50% מהתלמידים מאובחנים באיזה שהיא לקות למידה והמערכת עסוקה בהתאמה של התלמיד למערכת במקום בהתאמה של המערכת לתלמיד.

במקום לעסוק בהישרדות של מערכת החינוך שהולכת וטובעת, עדיף היה שנעצור רגע אחד ונבדוק כיצד אפשר להפוך את מוסדות החינוך לרלוונטיים, משמעותיים ונדרשים עבור הלקוחות הפוטנציאלים של המערכת, כיום דור ה-Z והאלפא.

מטרת החינוך של העולם החדש היא לצייד את התלמידים בכלים של ידע רלוונטי, ידע ממוקד ונכון שהוא החוזקה של התלמיד, לא כולם טובים במתמטיקה ופיזיקה, יש תלמידים שהפורטה שלהם זה ספרות, אומנות, ספורט או כל ידע אחר, ידע חדש שאולי אנחנו אפילו לא מכירים.

בנוסף, הם נדרשים למיומנויות חברתיות, הרגלים התנהגותיים כל זאת כדי לאפשר להם להשתלב בחיים, בחברה ולהפוך להיות מבוגרים יכולים, עצמאיים ויצרניים.

המערכת נדרשת להשפיע על התלמידים ברמה הערכית ולאפשר לכל אחד ואחת מהם למשש את עצמם על פי הכישורים והחוזקות שלהם, בלי תיוג וללא מלחמה על החולשות.

לא חייבים לחזק חולשה, סיכויי ההצלחה בחיזוק חוזקה גדולים פי 100, מעבר לזה הם משאירים את הלומד בתחושת הצלחה ומסוגלות אישית. כן צריך לאתגר אותם ולייצר להם התמודדות מצמיחה בתחום החוזקות שלהם ולא במקום בו הם נובלים ומתקשים.

שום מורה לא יכולה להתמודד עם תוכנות הבינה המלכותית ועם הידע הנמצא בגוגל, אין צורך היום לזכור ולשנן ידע, הוא נמצא זמין ומתחדש כל העת, הם צריכים ידע בסיסי ולמידה מאתגרת , חווייתית שפוגשת אותם, הידע חייב לעבוד דרך הלומד להיות מיוחס ללומד, "להפיל לו אסימונים" רק כך הוא ייצרב וייזכר, יהיה משמעותי ויחולל שינוי בקרב הלומדים.

אולי כך נצליח לייצר מוטיבציה פנימית ללמידה, כזו שתשאיר את הלומדים בתוך מסגרות החינוך ותכין אותם למציאות החדשה. מציאות של חוסר וודאות , של שינויים , התפתחות, תזוזה, מציאות של גם וגם, של שונות והתפתחות מתמדת.

בתי הספר של העולם החדש יהיו חייבים לאפשר למידה ב"שטח" יומיים בכיתה וכל השאר בתוך מסגרות התעשייה המתפתחת, בצבא קוראים לזה OJT - on job Training. למידה מעשית מאתגרת ומתקדמת.

בית הספר במתכונתם הנוכחית יהפכו מהר מאוד לחינוך ממשלתי ויתחרו במסגרות החינוך הפרטי, הדמוקרטי וכו' - שוב נייצר פה מעמדות של עשירים ועניים? זאת כבר החלטה שלנו. 

הכותבת היא מדריכת הורים ומתבגרים