תוכנית בנט לשילוב חרדים בתעסוקה: חכמי חלם היו מתגאים

לנפתלי בנט הזקוק לכאורה לקולותיהם של החרדים, לא נותר אלא למחזר את מסקנות הוועדה לבחינת גיוס החרדים, לעטוף אותן בצלופן צבעוני ומרשרש, ולקוות שהציבור יקנה את הלוקש

נפתלי בנט / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
נפתלי בנט / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בתחילת השבוע הציג נפתלי בנט תוכנית לשילוב חרדים בתעסוקה: הורדת גיל הפטור מגיוס לצה"ל. "חרדי שלומד בישיבה ומגיע לגיל 21 יוכל לצאת, ללמוד מקצוע, ולעבוד באופן חוקי", כתב בעמוד הפייסבוק שלו.

"המון צעירים חרדים שנטייתם, ורצונם אינם ללמוד בישיבה או שאינם מתאימים לכך, גם נשארים בישיבה, רק מכיוון שאין להם ברירה אחרת" כתב בנט. "אם "נשחרר" את הצעירים כבר בגיל 21 הם יהפכו להיות יצרניים למשך 50 השנים הבאות שלהם. בגיל 21 מרביתם ילמדו מקצוע, ואז יצאו לעבוד בצורה שוויונית ואיכותית וישלמו מסים לקופת המדינה".

לא ברור על מה בנט מסתמך, כאשר כל הנתונים הקיימים מצביעים על מגמה שונה לגמרי. ראשית, מספר החרדים בגילאי 20-24 עומד על מעט יותר מ-100 אלף, חלקם גברים, חלקם בני ישיבות. לא מדובר ב"המון" צעירים, לא ברור כמה מבני הישיבות בקבוצת הגיל הזו מעוניינים להצטרף לשוק התעסוקה, אם בכלל, וודאי שלא ניתן לתלות דווקא בהם את הבשורה לשינוי. האתוס החרדי של "חברת הלומדים" לא תלוי בחוק הגיוס ולא סביר שישתנה בעקבותיו, וקשיים רבים אחרים מלבד סוגיית הגיל עומדים בפני הגברים חרדים בדרך להשתלבותם בשוק התעסוקה.

על אף האופטימיות המופרזת שקיימת בקרב פוליטיקאים ומעצבי מדיניות ציבורית שאינם בקיאים בפרטים, יציאה של חרדי מצוי לשוק התעסוקה היא חוויה טראומטית ומטלטלת. התקווה לראות חרדים רבים צובאים על שערי האקדמיה ומקומות העבודה אם רק יתנו להם פטור מגיוס, מלגות מימון, או הקלות במבחנים - מתנפצת שוב ושוב אל המציאות.

חרדי שיוצא לשוק התעסוקה ולא מוצא את מקומו במשלחי היד האופייניים (כ-30% מהגברים החרדים עוסקים בחינוך) נאלץ לחפש תעסוקה בתחומים מצומצמים ביותר, בעלי הכנסה נמוכה, בהיעדר השכלה או תעודות נחוצות. אם יבחר לרכוש השכלה אקדמית, יצא החרדי לדרך חתחתים חדשה. היעדר לימודי הליבה מעמיד בפני הגברים החרדים קשיים רבים בשערי האקדמיה - רובם נושרים כבר מהמכינה הקדם-אקדמית, ורבים אחרים עושים זאת בשנת הלימודים הראשונה.

גם באקדמיה החרדית מרובים הקשיים, רוב הסטודנטים החרדים בוחרים במקצועות בהם תנאי הסף לקבלה קלים יותר, ובהתאם גם אינם מתאפיינים בהכנסה גבוהה - כ-30% מהסטודנטים החרדים לומדים חינוך וכ-20% נוספים מתמקדים במדעי החברה. רק 6% מהסטודנטים החרדים באקדמיה לומדים במסלולי הכשרה טכנולוגית. מבקר המדינה מתח כבר ביקורת על המועצה להשכלה גבוהה והועדה לתכנון ולתקצוב על היעדר מתאם בין דרישות התעסוקה במשק ובין מסלולי הלימודים באקדמיה החרדית.

בסופו של דבר ראוי לזכור גם כי האקדמיה החרדית, לה אמנם נקשרים כתרים רבים, היא למעשה מצומצמת מאד. בשנה"ל תשע"ט למדו רק כ-8,500 סטודנטים וסטודנטיות חרדיים לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ועוד כ-2,000 לתארים מתקדמים, לעומת כמעט 40 אלף תלמידי ישיבות ויותר מ-90 אלף אברכים נכון לשנת 2019.

אף אם הגיע החרדי המצוי עד כה והצליח להשתלב בשוק התעסוקה כפי שעשו 53% מהגברים החרדים בישראל, לא תמו בזאת צרותיו. ההכנסה החודשית הממוצעת של גברים חרדים מהווה כ-56% בלבד מההכנסה החודשית הממוצעת בקרב יהודים שאינם חרדים. אפשר להסביר זאת בכך ש-44% מהחרדים עובדים במשרה חלקית, או אולי בשל היעדר ההשכלה, או בסוג התעסוקה - משלחי היד של החרדים העובדים גם הם, כאמור, אינם מתאפיינים במשכורות גבוהות במיוחד.

כדי להשלים את תמונת המצב כדאי לבחון גם את תמהיל ההכנסה החודשית הממוצעת למשק בית חרדי, הנמוכה בכ-60% מההכנסה למשק בית יהודי לא חרדי, ולגלות סוגיה קריטית נוספת. כמעט רבע מהכנסת משק בית חרדי מצוי (לעומת 9% בלבד בקרב יהודים לא-חרדים) מבוססת על קצבאות ותמיכות. לפני כשנה פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מסמך הסוקר את חשיבות התמריצים הכספיים לשיעור תעסוקת הגברים החרדים בישראל. המסקנות היו חד משמעיות: לחרדי המצוי לא משתלם לצאת לעבודה בשל איבוד קצבאות ותמיכות.

צירוף הנתונים הידועים לנו על תעסוקת גברים חרדים בישראל מראה כי מדובר בסוגיה סבוכה, התלויה במשתנים רבים ואין לה הרבה קשר, אם בכלל, לגיל הפטור מגיוס. מלבד היוקרה החברתית השמורה לאברכים, והעובדה כי החברה החרדית בהכללה מורגלת לדרך חיים של צמצום והסתפקות במועט, גם היציאה לשוק התעסוקה בקרב חרדים מתאפיינת בתופעות ייחודיות. הגברים החרדים מגיעים לשוק התעסוקה עם ידע כללי מועט במיוחד, מתקשים מאד באקדמיה ובוחרים במשלחי יד בעלי הכנסה נמוכה, בהם הם עובדים במשרה חלקית. "תוכנית בנט", מלבד שאינה מבוססת על נתונים ממשיים, גם אינה מציעה פתרון של ממש לבעיות התעסוקה האמיתיות בקרב הגברים החרדיים.

כל זאת בלי להתייחס למציאות הפוליטית הקיימת בה פועל בנט בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה. המפלגות החרדיות הן מצרך מבוקש לצורך הקמת קואליציה לקראת הבחירות לכנסת ה-24, וחיזור אחריהן לא מאפשר נקיטת צעדים דרסטיים לשם שינוי עמוק ומהותי בדפוסי התעסוקה בחברה החרדית. לנפתלי בנט הזקוק, לכאורה, לקולותיהם של החרדים, לא נותר אלא למחזר את מסקנות הוועדה לבחינת גיוס החרדים שמינה אשתקד הרמטכ"ל כוכבי, לעטוף אותן בצלופן צבעוני ומרשרש, ולקוות שהציבור יקנה את הלוקש. 

הכותבת היא חוקרת מדיניות ציבורית בחברה החרדית בישראל