טראמפ וטוויטר: מוטב מאוחר מאף פעם

בכלל לא בטוח שרפרטואר הציוצים "המפואר" של הנשיא היה צולח אצלנו את מבחן פסיקת בג"ץ, המגן האחרון של הדמוקרטיה

טוויטר / צילום: שאטרסטוק
טוויטר / צילום: שאטרסטוק

החלטתה של טוויטר למחוק את החשבון של מי שבעוד ימים ספורים יסיים את כהונתו כנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, היא צעד מתבקש ולמען האמת, מדובר בצעד כל-כך מתבקש כבר למעלה מארבע שנים, אבל כנראה שאת האומץ להוציאו לפועל אזרו בטוויטר רק כשברור שכוחו של טראמפ אזל, ובהשראת החברים מ"פייסבוק" שהודיעה על חסימת חשבונו של הנשיא עד מינויו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן בהמשך החודש.

כל סטודנט טרי למשפטים יודע לדקלם כי חופש הביטוי היא אחת מזכויות היסוד המהותיות ביותר בכל משטר דמוקרטי, וכי בלעדיה אין שוק חופשי של רעיונות, ולכן גם לא תיתכן דמוקרטיה מהותית.

לצד זאת, צריך שידע גם כל סטודנט כזה לסייג את גבולותיה של הזכות לחופש הביטוי וכי חופש הביטוי אינו חופש הביזוי. מושכלות יסוד הן שגם חופש הביטוי - כמו כל זכות יסוד אחרת שיש לנו, מוגבלת ומגודרת וגם במקרה של זכות כה מהותית וחשובה, יש קווים אדומים שאסור לחצות.

ובאמת, אחרי שנים רבות במהלכן באופן מפורש ושאינו משתמע לשני פנים, העניק הנשיא היוצא טראמפ בציוציו הקפריזיים לגיטימציה להתנהלות אלימה, עודד להסתה, הרבה בפילוג ובשנאה והפיץ חדשות כזב בקנה מידה עצום - אפשר בהחלט לקבוע כי הגיעו מים עד נפש.

ציוציו הקיצוניים, רווי השנאה, המבזים, האלימים, צויצו אין ספור פעמים במהלך ארבע שנות כהונתו של הנשיא, והשיא לטעמי היה בכלל בתחילת כהונתו, כאשר העניק טרמאפ לגיטימציה למתפרעים ניאו נאצים שתקפו מפגינים אפרו אמריקאיים, שמחו על עוד מוות מיותר של צעיר שחור שנהרג מירי שוטרים על לא עוול בכפו, אבל כנראה שמוטב מאוחר מאשר מעולם לא.

מי שבכל זאת מבקש להצדיק את העיתוי של טוויטר, נתלה כנראה באותן תמונות מחרידות שהגיעו אלינו במהלך השבוע שעבר מגבעת הקפיטול. הם מוכיחות כי כל מי שניסה לפרש את ציוציו של הנשיא באופן מקל - התעלם מחומרתם ושיקר לעצמו. אירועי האלימות שעל גבעת הקפיטול הם תוצאה ישירה של הסתה מתמשכת לאלימות, והם מעידים עד כמה דברי בלע, שיסוי והסתה שיוצאים מפיו של מנהיג שאחריו שובל גדול של עדת מעריצים, עלולים להיות מסוכנים.

מבחינה מסוימת, האירועים האלימים שארעו בבית הנבחרים הם תוצאה לא רק של הבקשה המפורשת של טראמפ לתומכיו להיאבק במינויו של ביידן (ועל ידי כך לא לקבל הכרעה דמוקרטית), אלא גם של הטון והסגנון המשתלחים והאלימים בהם נקט הנשיא היוצא במהלך מספר שנים, והגיעו לשיא בשבוע שעבר.

ומעבר לכל אלה, האם נכון היה לטוויטר לנקוט בצעד כזה? כדאי לזכור שטוויטר היא חברה פרטית, שרשאית לעצב את גבולות השיח שמתנהל בפלטפורמה שלה כראות עיניה. אזהרות, הגבלות ומחיקות שקדמו למחיקת החשבון, התפרשו בעיני טראמפ כהיתר להמשיך בציוציו המסוכנים, הוא שמתח את גבולות השיח ודרדר אותו עד לתוצאה החריפה והבלתי נסבלת. באמריקה, יימשך הדיון הציבורי בשאלה - האם חסימת חשבונו של הנשיא היוצא היא "סתימת פיות" שאינה לגיטימית והיא תיבחן במימד הזמן.

אך אלפי קילומטרים משם, בעולם דמיוני בו טראמפ הוא בכלל פוליטיקאי ניצי אחר, "טראמפיהו" למשל, ציוצים מסוג זה היו מאלצים אותו להתמודד עם סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, הפוסל אדם מהתמודדות בבחירות לכנסת אם בהתבטאויותיו קיימת הסתה לגזענות או שלילת המדינה כישות דמוקרטית. לכן, בכלל לא בטוח שרפרטואר הציוצים "המפואר" של הנשיא היה צולח אצלנו את מבחן פסיקת בג"ץ, המגן האחרון של הדמוקרטיה. 

הכותבת היא עורכת דין, בעברה פרקליטה בכירה בפרקליטות וכיום סנגורית המומחית למשפט הפלילי