עסק ביום | פיצ'ר

"כל השנים אני תורמת לחברה, משלמת מסים, עובדת, ובסוף המדינה והבנק ממוטטים אותי"

תמי סול, בעלת חברת "מבשלים עם תמי" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

תמי סול / צילום: נעם סול
תמי סול / צילום: נעם סול

לפני 20 שנה הקימה תמי סול את חברת "מבשלים עם תמי", שהפיקה אירועים וסדנאות בישול לילדים. רגע לפני המשבר, היא העסיקה מספר חד ספרתי של עובדות קבועות ועוד עשרות פרילנסרים שהעבירו סדנאות בתקופות ה"פיק" של העסק - תקופות החגים, הקיץ והחופשות.

בימי שגרה העבירו סול ועובדיה סדנאות קבועות ב-5-10 קניונים בשעות אחה"צ, אך בתקופות העמוסות הם העבירו עשרות אירועים והפקות ומחזור העסק הגיע למאות אלפי שקלים. בין לקוחותיה היו רשתות הקניונים המובילות בישראל וכן עיריות, מועצות מקומיות, ילדים של עובדי חברות עסקיות וחברות מזון מובילות. מאות אלפי ילדים, הורים ומבוגרים השתתפו באירועים שארגנה סול מדי שנה והכינו מגוון מתכונים לילדים לחגים, לאירועי שיא, לימי בריאות וסתם בשביל הכיף.

בפורים 2020 העסק שגשג. עשרות מדריכים העבירו סדנאות בישול לילדים באירועים בקניונים ובעיריות ברחבי הארץ. ואז הגיע משבר הקורונה. "אחרי פורים המשק נסגר, וגם העסק שלי נסגר. אבל בעוד חלק מהעסקים חזרו לפעול, העסק שלי עדיין סגור. 95% מהעבודה שלי הייתה בקניונים, וזה מה שהפיל את החברה. הם סגורים במשך חודשים ארוכים, וגם כשהם נפתחו לפרקי זמן קצרים הם לא הזמינו סדנאות, כי זה בניגוד לכללי התו הסגול ולמגבלות הקיימות על איסור התקהלות - אז אין לי עבודה".

סול הוציאה את עובדותיה הקבועות לחל"ת ונדהמה לגלות שהיא עצמה לא זכאית לדמי אבטלה, למרות שהיא שכירה בעלת שליטה ושילמה את כל חובותיה למדינה לאורך השנים. "כשהקמתי את העסק לפני מעל 20 שנה החלטתי לרשום את העסק כחברה ולהיות שכירה בה - למשוך משכורת ולשלם דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה כנדרש משכירים, כי הייתי בטוחה שזה יגן עלי ביום סגריר, ויהיו לי דמי אבטלה. לא ידעתי שב-2014 ביטלו לשכירים בעלי השליטה את הזכאות לדמי אבטלה. פתאום מצאתי את עצמי עם אפס הכנסה וללא כל גיבוי מהמדינה".

סול התחילה לחשוב איך להמציא את עצמה מחדש, ובעיקר איך לשרוד את תקופת המשבר, ויחד עם מפיק האירועים, עידו גלברט, בעל חברת ההפקות "דרכים", הרימה פרויקט חדש: קופסאות art&cook, קופסאות משחק, יצירה ובישול לילדים, שכוללות את כל המוצרים וההוראות הנדרשים לפעילות מהנה.

"לעידו היה חזון והוא דחף אותי כי הייתי בקרקעית, והעניק מימון כי לא היה לי כסף בכלל, ואני לקחתי את היצירתיות, הפרקטיקה שלי מ-25 שנות ניסיון ואת התפעול על עצמי, ויצרנו את המוצר שנקרא ארט אנד קוק. יצרנו מארזים שונים עם תכנים שונים והתחלנו לשווק אותם. חלק מהפעילויות מלוות בסרטונים שהעלנו ביו-טיוב וחלק ניתן לעשות עם מדריכה בזום, ואחרות אפשר לעשות לבד בבית".

הפרויקט החדש פגש ביקוש לפעילויות מהסוג הזה בדיוק. "התגובות היו טובות. בין הסגרים נתנו פוש ראשון, חברות גדולות, כמו טמפו, רכשו את זה לעובדים לילדי העובדים, עיריות רכשו ערכות לעודד את ילדי התושבים. בראשון לציון רכשו ערכות יצירה של לוכדי חלומות כדי לסייע לילדים להתמודד עם פחדים. גני ילדים הזמינו ערכות לילדי החודש".

הכסף לשיווק הלך ונגמר, וגם ההכנסות שהיו לא התקרבו להכנסות של סול לפני המשבר, ולא הספיקו לכיסוי הבור הכלכלי שנפער. "הצלחנו להחזיר את ההשקעה ולהרוויח ממש מעט, אבל בינתיים חברת ההפקות שלי נקלעה לבור כלכלי בעקבות הלוואה שלקחתי מהבנק ב-2019, לפני המשבר", מספרת סול.

סול המשיכה לנסות לייצר הכנסות כדי להתמודד עם המצב, ובין היתר נשכרה על ידי עיריית הרצליה, עיר מגוריה, לבשל לנזקקים. "ניסיתי להרים את עצמי. לא ישבתי בבית ובכיתי", היא מספרת. ואז הדברים החלו להסתבך. "כדי להתמודד עם ההלוואה והיעדר ההכנסות ביקשת מהבנק הלוואה בערבות המדינה, כשניתן היה לבקש הלוואות 18% מהמחזור. סורבתי. סיבת הסירוב הייתה אי יכולת החזר, כי העסק בסיכון. ביקשתי ממנהל הבנק להגיע אליי לעסק ולראות את המיזם החדש של ארט אנד קוק, שעובד ויממן את חברת 'מבשלים עם תמי' עד שיעבור המשבר, והוא באמת בא עם הפקידה האחראית על החשבון שלי, והוא מאוד התרשם. הוא אמר שהוא ימליץ עליי".

למה שקרה לאחר מכן סול לא ציפתה. "הם אישרו לי הלוואה של הבנק בהיקף 50 אלף שקל בריבית גבוהה מאוד של פריים 5.4, ולא הלוואה בערבות המדינה. אמרתי להם שזה כמו הלוואה בשוק האפור ובשביל זה אני לא צריכה אותם, אז הפקידה אמרה לי שאלה גם התנאים של ההלוואה הגדולה שלי. הייתי בהלם. לא היו לי מעולם בעיות עם הבנק, תמיד שילמתי את התשלומים של ההלוואות בזמן ואף פעם לא חזרו לי שקים. כשהחל המשבר לקחתי הלוואת בלון עד שייכנס הכסף של העבודות מפורים והחזרתי אותי מיד כשנכנס הכסף, אבל כשראיתי שאין התאוששות במשק ביקשתי את ההלוואה בערבות המדינה וגיליתי רק אטימות והתעמרות מצד הבנק. איך זה שאני בעלת יכולת החזר להלוואה של הבנק בתנאים גרועים אבל לא בעלת יכולת החזר להלוואה בערבות המדינה בתנאים טובים?".

סול לא הסכימה לחתום על תנאי ההלוואה שהבנק הציע ונקלעה למצב שבו אין לה יכולת החזר להלוואה המקורית שלקחה ב-2019 וזו רק הולכת ותופחת. "אני אם חד הורית שמפרנסת שתי בנות, שמנסה להתפרנס. לא ביקשתי נדבות, ביקשתי שיאפשרו לי לעמוד בהתחייבויות שלי. לזה נועדה ההלוואה בערבות המדינה. לסייע לעסקים. אבל ההתעמרות לא נפסקת. מנהל הבנק שוב הגיע אליי ואז ההלוואות בערבות המדינה כבר עמדה על 30% מהמחזור ויכולתי לבקש כ-22 אלף שקל, אבל ביקשתי רק 180 אלף. מה הם אישרו לי? 50 אלף שקל בתנאי שאני אשעבד לטובת ההלוואה סכום של 160 אלף שקל שהחברה חייבת לי. אני לא אראה את הכסף של ההלוואות שנתתי לחברה בקרוב, אבל למה אני צריכה לשעבד 160 אלף שקל לטובת הלוואה של 50 אלף שקל? אמרתי שאני מוכנה לשעבד את ה-50 אלף ולא את ה-160 אלף אבל הם לא הסכימו".

בינתיים ההלוואה המקורית של סול תפחה. "הקפאתי את ההלוואה וביקשתי שאם לא נותנים לי הלוואה בערבות המדינה אז לפחות שיפרסו לי את החוב, שאוכל לעמוד בתשלומים, אבל הם שוב העמידו תנאים בלתי אפשריים, ובהם התנאי שיבטלו לי את האשראי ואת מסגרת האשראי. העסק ימות אם זה יקרה. לא יהיה עסק. גם הריביות היו בלתי אפשרויות, והיה יוצא שאשלם 150 שקל ריבית על 300 אלף שקל הלוואה. כמובן שלא הסכמתי. אבל הם אומרים לי 'זה מה יש'. בינתיים אני לא מחזירה את ההלוואה שהולכת ותופחת, ואני מיואשת. בן אדם מתרסק לחלוטין ומנצלים אותו עד הסוף. מציעים לי הלוואות בתנאי נשך מהבנק ולא מאשרים הלוואה בערבות המדינה. זה יגמור אותי סופית".

ואם זה לא מספיק, אז בשיאו של המשבר, כשהעסק שלה סגור והיא נאבקת לשרוד, סול קיבלה גם טלפון מרשות המסים שהם מגיעים אליה לביקורת. "הם מתקשרים ואומרים לי 'אנחנו באים לביקורת. שאלתי מה אתם מבקרים, העסק סגור?' אז היא אומרת לי 'ומה אם את מוכרת פשטידה לשכנה שלך? איך היא משלמת'? הייתי בהלם. אני בקושי שורדת והם מגיעות אליי בוקר אחד ובאו לי לבדוק איך אני מקבלת כסף על פשטידה מהשכנה. אני לא מוכרת לשכנה. אני מלמדת בישול לקבוצות. אני גם לא עובדת בכלל על מזומן. על כל הכנסה, אפילו הכי קטנה, דיווחתי. הכול עם חשבונית. מה באתם אליי באמצע המשבר כשאני בקושי נושמת?".

קיבלת מענקי סיוע מהמדינה?
"קיבלתי את המענקים מהמדינה, אבל הסכומים לא מספיקים לכלום ונבלעים. על יולי-אוגוסט למשל, שבדרך כלל זה הפיקים הכי גדולים שלי בשנה, קיבלתי 8,000 שקל מענק, לעומת מחזורים שהיו עומדים בקיץ על 200-250 אלף שקל. לא מתקיימים מסכומים כאלה. כשכירה בעלת שליטה קיבלתי בפעימה השנייה 7,500 שקל בחודש, בפרטי לא לעסק, ומזה אמורים להתקיים חודשים".

על הרקע הזה, מנהלת סול מלחמת הישרדות ובעיקר מנסה שלא להתפרק. "אני בדיכאון. הדבר היחיד שמטריד אותי עכשיו זה שיש הלוואה שאני לא יכולה להחזיר והיא צוברת ריביות. אין לי חיים. זה הדבר היחיד שאני מדברת עליו. חברים כבר לא שואלים אותי מה שלומי כי אני תמיד מדברת על ההלוואה. אני לא בנאדם שמקטר בדרך כלל, אני אדם יצרני, עצמאי, אבל המדינה והבנקים יחד ריסקו אותי. אין לתאר איזו תקופה אני עוברת. איך אפשר להתמודד עם מה שעובר עליי? אני גמד קטן מול ענק גדול. כל השנים אני תורמת לחברה, משלמת מסים, עובדת, ובסוף המדינה והבנק ממוטטים אותי. אני אדם אחד מול מערכת. כמה שאני מנסה לקיים את עצמי ולהמציא את עצמי מחדש, אני מרגישה שהמדינה שפשטה את הרגל ערכית ומוסרית שמה לי רגליים והבנקים מתעמרים בכל העצמאים. לא חיפשתי נדבות, מתנות או רחמים אני רוצה להתפרנס בכבוד ולהחזיר חוב בכבוד לבנק. אני לא אשמה במשבר. בסך הכול ביקשתי שיתנו לי לעבור אותו בשלום. אני בנאדם יצרני. אני אף פעם לא יושבת ובוכה על מר גורלי אבל מושכים אותי למטה. אין לי תקווה".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il