לפני כחודש, בפסגת האקלים בהשתתפות מנהיגים מרחבי העולם, הצהיר ראש הממשלה נתניהו כי "ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050". בעיתונים בארץ וכך גם בגלובס פורסמה ההצהרה בהרחבה.
כעת מסביר גורם שמעורה בפרטים לגלובס כי כוונת נתניהו איננה שישראל תחדל להשתמש בדלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז), וכי היה מדובר בהצהרה כללית על מחויבות ישראל ל"עצם התהליך". כלומר, במשרד ראש הממשלה לא מציבים בשלב זה יעדים ברורים לשנת 2050 או ל'תחנות ביניים', בדרך לאיפוס פחמני של הכלכלה וצמצום משמעותי של השימוש בדלקים מאובנים.
אלא שאותה הצהרה הייתה יריית הפתיחה למאבק קולני בין משרדי ממשלה שונים למשרד להגנת הסביבה. משם עברו הדברים להשתלחויות, קמפיינים שרצו ברשת, מכתב מדענים שקרא לראש הממשלה לפעול מיידית, וגם הפגנות מחוץ לביתם של בכירים במשרד האנרגיה והאוצר.
זמן קצר לאחר ההצהרה בפסגת האקלים הניח סוף סוף המשרד להגנת הסביבה על שולחן הממשלה את תוכנית "כלכלה דלת פחמן 2050", שעליה עמל במשך שנתיים יחד עם צוותים מהמשרדים השונים ובליווי ה-OECD. אם תרצו, תוכנית אופרטיבית שהופכת את ההצהרות למעשים. התוכנית נתקלה בהתנגדות עזה של משרד האנרגיה ושל השר יובל שטייניץ, ולאחר מכן, בהתנגדות של משרד האוצר ומשרד החקלאות, שאותם גייס משרד האנרגיה לצדו.
אז מה מהות הוויכוח? במסגרת הסכמי פריז, השואפים להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה ה-21, הוחלט כי כל מדינה תגבש אסטרטגיה ויעדים למעבר לכלכלה דלת פחמן עד 2050, ותעדכן בהתאם את יעדי ההפחתה שלה לשנת 2030. ההכרזה על היעדים הייתה אמורה להתרחש עד סוף 2020.
האיחוד האירופי, יפן, דרום קוריאה ויותר מ-110 מדינות אחרות כבר התחייבו לנייטרליות פחמן עד 2050. סין, הפולטת הגדולה בעולם, אומרת שתעשה זאת לפני 2060. ג'ו ביידן, נשיא ארה"ב שייכנס לתפקידו בעוד כשבועיים, הצהיר לאורך החודשים האחרונים על המחויבות שלו להסכם פריז, ועל הגעה ליעד של אפס נטו פליטות עד 2050, וכי מדינתו תוביל את הקטר העולמי בדרך החוצה ממשבר האקלים.
בלי יעד ל-2050
ומה בישראל? אצלנו אין חקיקה דומה, למרות ששנת 2020 כבר תמה. במשרד האנרגיה טוענים שהתוכנית של המשרד להגנת הסביבה מציגה יעדים שאפתניים יותר מאלו שסוכמו בין המשרדים, ולכן מתנגדים לה.
בין היתר, ההצעה כוללת יעדים דוגמת מעבר ל-95% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות ב-2050, ו-40% ב-2030. במשרד להגנת הסביבה אף קיימת עבודה מקצועית שלפיה באמצעות שימוש בגגות סולריים ניתן יהיה להגיע אף ל-50% בשנת 2030. למרות זאת, משרד האנרגיה קבע יעד שאפתני פחות שגם אושר בממשלה, ועומד על 30% עד 2030.
בנוסף, לפי ההצעה, פליטת גזי חממה ב-2030 תופחת ב-27% לעומת הרמה ב-2015, וב-2050 לכל הפחות ב-85%. בנוסף, בדומה למדינות אחרות בעולם, ההצעה קובעת כי יוטלו מנגנונים למיסוי פחמן, ויופסק יבוא רכבים עם מנוע בעירה פנימי במשקל של עד 3.5 טון. זאת, לצד קביעת מנגנון שיבטיח כי תוכניות להקמת תשתיות יהיו בהלימה ליעדי האקלים הלאומיים של ישראל ולפיתוח יעיל ודל פחמן של המשק.
במשרד האנרגיה טענו שהצעת המחליטים הסופית לא עומדת בהלימה לעבודת הצוותים הממשלתיים, שבה היעדים צנועים יותר. כוונתם היא להפחתה של עד 80% מפליטות גזי החממה במשק עד לשנת 2050, והפחתה של כ-75%-85% בסקטור החשמל בשנת 2050 בהשוואה ל-2015, ללא קביעת יעדי אנרגיה מתחדשת ל-2050.
המשרד להגנת הסביבה הוא מתכלל התהליך, שכן הטיפול המורכב בפליטות נמצא בחזקת המשרדים השונים האחראים על הסקטורים הרלוונטיים. כאשר המשרד ניסה 'לשדרג' את יעדי האנרגיות המתחדשות ל-2030, שעודכנו רק לאחרונה, במשרד האנרגיה נעמדו על הרגליים האחוריות. לכך נוסף המצב בשטח - גם ביעדי הביניים הנמוכים שהציבה לעצמה ישראל עד כה, היא איננה עומדת.
לפי מבקר המדינה, בסוף 2019 עמד ייצור החשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות על 5% בלבד, לעומת יעד הביניים שהוצב - 10%. ב-2020 ההתייעלות האנרגטית של ישראל הייתה אמורה לעמוד על 20%, אך בפועל שיעור ההתייעלות עומד על 7.5% בלבד.
האוצר עם שטייניץ
עד עתה לא הצליחו המשרדים השונים להגיע לעמק השווה. בין המשרדים התנהלה תחלופת מכתבים דרך משרד ראש הממשלה, שאליה הצטרפו משרדי האוצר והחקלאות והתאחדות התעשיינים - המתנגדים לתוכנית.
גמליאל פנתה לראש הממשלה במכתב, וקראה לו לגבות את הצהרתו בפסגת האקלים במעשים. בתגובה תקף אותה שטייניץ בחריפות, במכתב שכותרתו "תגובה להתנהלותה הרשלנית, הבלתי מקצועית והבלתי אמינה של השרה גמליאל". וכך הוא כתב: "מצער שאני נאלץ לענות למכתב המגוחך. השרה שלחה את נוסח המחליטים כלאחר יד, בלי תיאום ועבודה מקצועית, במקום לנסות להגיע להסכמות מראש. בכל שנותיי כשר לא נתקלתי בהחלטה כה רשלנית ובלתי מקצועית מצד המשרד להגנת הסביבה".
השרה גילה גמליאל / צילום: רפי קוץ, לע"מ
גם משרד האוצר התגייס לצד שטייניץ. עדי חכמון, סגנית הממונה על התקציבים, פנתה למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד יהלומי, ופירטה באריכות את הסיבות המהותית להתנגדות משרדה. בין היתר כתבה כי לא הוצגו ההשלכות של הפחתת פליטות גזי חממה ב-2030, והביעה התנגדות למנגנוני מיסוי הפחמן, שכן מדובר בתחום הנמצא באחריות משרדה, ודורש עבודת עומק. על דבריה אומרים במשרד להגנת הסביבה כי אגף תקציבים הוזמן לצוותים, ובחר להשתתף בהם באופן חלקי מאוד. מאידך, עבודת המשרד בוצעה בשיתוף פרופ' נתן זוסמן, לשעבר הכלכלן הראשי בבנק ישראל.
לפי העבודה של זוסמן, לחוסר ההחלטה של המדינה יש מחיר כלכלי. מחד, העלות המשקית להפחתה של עד 91% בפליטת גזי החממה של ישראל מצריכת אנרגיה נאמדת בכ-0.62% לכל היותר בתוצר הלאומי, ללא כימות העלויות החיצוניות הנגרמות בשל שימוש באנרגיה מזהמת. מנגד, ההערכות הכמותיות של נזקי אקלים במצב של עסקים כרגיל (כלומר, אי פעולה) הן אובדן של עד 20% מהתמ"ג העולמי. בישראל מוערך אובדן התוצר לנפש ב-1.15% עד 2050, בהערכה שמרנית.
הפשרה שלא התקבלה
בשבוע שעבר הפגינו פעילי סביבה מול ביתו של שר האוצר, ישראל כ"ץ, ומחוץ לביתו של אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, ודרשו מאלו ליישר קו עם ההצעה. נוער הסניף הישראלי של "ימי שישי בשביל העתיד", תנועה אותה הקימה הנערה השוודית גרטה טונברג, הפגין אף הוא מחוץ לביתו של אדירי, החל קמפיין רשת, ונציגה מטעמו אף עלתה בדיון מול ועדת הכלכלה של הכנסת, ודרשה מהח"כים שלא להפקיר את בני דורה.
באחת ההפגנות יצא מנכ"ל משרד האנרגיה מביתו ושוחח ארוכות עם הפעילים. מדבריו התרשמו הנוכחים שהפער בין הצדדים קטן, ושהמאבק מבוסס יותר על שיקולי יוקרה מאשר על רצון להגיע לעמק השווה. האם הפערים באמת קטנים? תלוי את מי שואלים.
לגלובס נודע שבמשרד להגנת הסביבה הציעו פשרה כדי לנסות לזרז את העברת ההחלטה, וליישר קו עם מדינות העולם. לפי ההצעה, יעד האנרגיות המתחדשות ל-2030 יישאר על 30%, ובמקום לקבוע כעת יעד מתחדשות ל-2050, ייקבע כי סקטור החשמל יפחית פליטות ב-85% בשנת 2050 לעומת רמתן ב-2015. במקביל, משרד האנרגיה יקים ועדה שתבחן יעד לאומי מחייב לאנרגיות מתחדשות לשנת 2050, שייקבע ויאושר עד לוועידת האקלים בגלאזגו בנובמבר 2021. ומה אומרים במשרד האנרגיה? שם מסרבים להתחייב כעת ליעדי אנרגיה מתחדשת בשנת 2050, כפי שעושות מדינות אחרות בעולם.
"ההצעה משקפת באופן מלא את עבודת צוותי התחבורה, מנהל התכנון והכלכלה, והם גם תומכים בהצעה", אומר ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ואקלים במשרד להגנת הסביבה, בהתייחסות ראשונה לסערה שפרצה. "כדי להגיע ליעד הלאומי של הפחתת פליטת גזי החממה, לקחנו את היעדים שמשרד האנרגיה קבע בעצמו: עד 85% הפחתה מסקטור החשמל. כל העבודה הזו הוסכמה והוסדרה עד לפרט האחרון מול כל הגופים, למעט עניין האנרגיה המתחדשת.
"יש כאן ויכוח עקרוני, שבעינינו הוא אבסורד. אנחנו אומרים שחייבים להגדיר יעד לאנרגיה מתחדשת, ואנחנו אומרים מה היעד הזה צריך להיות, כדי לעמוד בהלימה עם יעד הפחתת הפליטות". במשרד האנרגיה, מאידך, מסרבים להציב יעד ברור. "לטענתם אפשר לשים כאן אנרגיה גרעינית או להמשיך לשרוף גז, כשכולנו מבינים שגז הוא דלק פוסילי מזהם מאוד", אומר פרואקטור.
"הם חושבים שאפשר להשתמש בטכנולוגיה מאוד יקרה, שלא הוכחה, כדי להטמין את הפליטות בשכבות גיאולוגיות יציבות (לכידת ואחסון פחמן, ש"א). זו המחלוקת העקרונית. הם רוצים לאפשר לתעשייה שלהם להמשיך לשרוף גז, ואולי להקים תחנות אנרגיה גרעינית - משהו שלא יקרה בישראל בין כה".
בעולם, כאמור, רשימה ארוכה של מדינות אכן התחייבו ליעדים. בגרמניה, אוסטריה, דנמרק, גואטמלה, קולומביה ומרוקו, למשל, יפיקו 100% מהחשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת ב-2050. ובאשר לתוכניות האקלימיות? בפסגת האקלים אמר נתניהו לבוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, כי בדומה למדינתו, "ישראל מחויבת לחלוטין למעבר מדלקים פוסיליים לאנרגיה מתחדשת עד לשנת 2050", אך ביוני 2019 העביר הפרלמנט הבריטי חקיקה המחייבת את הממשלה להפחית את פליטת גזי החממה בבריטניה ב-100% ביחס לרמות 1990 עד 2050, וראש הממשלה עצמו מוביל תוכנית 'עשר נקודות למהפכה תעשייתית ירוקה'.
האם בכלל ניתן להגיע לאיפוס פחמני ללא הגדרת יעדי אנרגיה מתחדשת ברורים? לפי פרואקטור, "מדינות העולם אומרות שהדרך להפחית פליטות בסקטור החשמל היא אנרגיה מתחדשת, כולל מדינת אי כמו הוואי שהגדירה 100% אנרגיה מתחדשת ב-2045. מה מייחד את ישראל לעומתן? זה אבסורד.
"אם היינו שונים ממדינות אחרות בעולם, הייתי לוקח נשימה עמוקה ומנסה לחשוב איפה טעינו. אבל זה בדיוק הפוך. כל העולם מגדיר יעד למתחדשות. אין לנו כדור בדולח שאומר: 'לכידת ואחסון פחמן יאפשרו לנו להגיע לפליטות האלו, ולכן לא צריך לקבוע יעד למתחדשות'.
"אי אפשר להגיע להפחתת פליטות בלי דה קרבוניזציה, והפיכת המשק שלנו לכמעט נטול פליטות. בוודאי אם אנחנו רוצים לעשות שינוי דרמטי באמת, ולשים את כלכלת ישראל בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם וגם חלק מהמתפתחות. בשנת 2050, כ-90% מצריכת האנרגיה במשק יהיו באמצעות חשמל. אם משרד האנרגיה לא יעבוד איתנו כאן, לא נוכל לעמוד ביעדים".
מכשול תחנות הכוח
במשרד להגנת הסביבה טוענים שהסירוב להציב יעד אנרגיה מתחדשת ל-2050 מוביל לאי ודאות במשק, שיכול כבר עכשיו לבצע תכנון השקעות למעבר לכלכלה דלת פחמן. "אנחנו משקיעים בצורה איטית ולא מספקת באנרגיית שמש, ובמקביל משקיעים מיליארדים בתחנות של אנרגיה פוסילית, שהופכות לעובדה בשטח למשך שנים", אומר פרואקטור.
לדבריו מוסיפה שולי נזר, סמנכ"לית תעשיות במשרד: "כשבאנרגיה מדברים על 30% מתחדשות ועוצרים שם, אנחנו רואים את ה-70% גז. היעדר יעד למתחדשות מייצר איתות של אי ודאות לגבי המשך המתחדשות בישראל. זה איתות שסותר את ההיגיון הכלכלי ואת מה שקורה בעולם".
במשרד להגנת הסביבה סבורים שהמאבק של משרד האנרגיה איננו על 2050, אלא דווקא על 2021. אם ייקבע יעד ל-2050, הוא יחייב מעשים בשטח כבר עכשיו. זאת בעוד שבמוסדות התכנון מקודמות כעת תחנות כוח פוסיליות בהיקף של יותר מ-4,000 מגה וואט. "כל תחנה כזו מקבעת אותנו ל-2055, שכן אורך חיים ממוצע של תחנה הוא 35 שנה", אומר דוד יהלומי, מנכ"ל המשרד. "מקימים תחנת כוח בגז, וככל שמחירי האנרגיה הסולרית יירדו, אנחנו נשארים עם התחנות המזהמות. אבל עדיין לא הרמנו ידיים. אנחנו מאמינים שנצליח להגיע לסיכומים".
במשרד האנרגיה אמנם מעריכים שב-2050 האנרגיות המתחדשות לא יהוו פחות מ-60%, ואולי אף 90%, אך לא סבורים שיש לקבע יעד מתחדשות לטווח ארוך. מאידך, הם מציעים להקים צוות מעקב בשיתוף ארגוני הסביבה, שיבחן מדי שלוש שנים את העמידה ביעדי הביניים, במקביל למפת דרכים של הפחתת פליטות ל-2050, ובכך ייבחנו ההישגים בפועל, אפילו על ידי נתינת ציונים לממשלה.
ייתכן כי המחלוקת נוגעת בסוגיה נוספת: באם ייקבע שהחלטות המשרדים השונים יתקבלו בעתיד מתוך בחינה של השפעותיהן האקלימיות, יתאפשר להגביל זיכיונות על חיפושי נפט וגז ובכך לצמצם את סמכותו של משרד האנרגיה, הפועל להמשך חיפושי הנפט והגז, וסבור שלא נכון להפסיק לעסוק בכך.
כתבות
ני"ע
