"חיברנו את שתי האהבות שלנו – התנדבות וספורט, והקמנו את 'איתן'"

לקורונה הכלכלית ולמצב הכללי יש הרבה השלכות מדאיגות, אבל מבין הערפל ניתן להבחין ביותר ויותר יוזמות מרגשות, ולא פעם מצילות חיים ופרנסה של המגזר העסקי ושל אנשים פרטיים. במדור "זמן סולידריות" ננסה לפזר עוד קצת את הערפל ולתת ביטוי גם לעשייה החיובית שמאפיינת את הימים האלה. מכירים אנשים ועסקים שעושים טוב? צריכים עזרה? פנו אלינו, נשמח לתת את הבמה ורוח גבית - i-can-help@globes.co.il

העתיד של חברי הילדות הודאל יחזקאל ויניב בניאן, אמור היה להיראות לגמרי אחרת. השניים, שהשתחררו משירות צבאי ביחידות קרביות, כלל לא תיארו לעצמם שבתוך זמן קצר יקימו ארגון, ימקדו את כל מרצם למען אנשים, בגילים שונים, על הרצף האוטיסטי, וישפיעו על חייהם באמצעות ספורט. יחזקאל (28) מספר: "השתחררתי מהצבא באוגוסט 13, אחרי פציעה לא קלה שהובילה אותי להבנה אחרת של מה אני רוצה לעשות בחיים. הייתה לי תקופת שיקום ובה החלטתי שאני רוצה להתנדב ולעבוד עם חבר'ה בעלי צרכים מיוחדים. עדיין לא עבדתי ולא למדתי, ולעשות טוב היה משהו שעזר לי בתקופה הזו. יחד עם יניב, שהוא חבר שלי מכיתה א', הגעתי למועדונית בפתח תקווה. עד אז לא ידעתי מה זה אנשים עם אוטיזם, אבל כשהכרתי - מיד התחברתי אליהם. היו שם בני 30 בתפקוד נמוך שלא דיברו בכלל, ועשינו איתם כיף. שמענו מוזיקה, עבדנו במטבח. חשבתי שאהיה שלושה חודשים במועדונית, נסיים את ההתנדבות ואסע לרואנדה עם היחידה לאבטחת אישים, אבל יניב ואני נשארנו שם. כעבור שלוש שנים, המשכתי בהתנדבות במקביל למעט עבודה לתחום הביטחוני. עד שפעם אחת יניב תפס אותי בחוף הים ואמר לי שהוא לוקח את אחד מהחבר'ה לאימון TRX. יניב ואני מגיעים מרקע ספורטיבי - שנינו מדריכי אימון גופני. זה מאוד לא טריוויאלי שבחור כזה יתאמן עם רצועה. אז הלכתי לראות את יניב, וראיתי איך כל מה שלמדנו בתקופה הזו בא לידי ביטוי בספורט של האנשים האלה. הקושי הגדול הוא לשכנע את ההורים שחוששים מסטיגמות, ומזה שהחברה, שלא מכירה, תירתע מההתנהגות במקומות ציבוריים. אבל אחרי אותו אימון שהעביר יניב, ראינו שאנשים הגיבו באופן חיובי דווקא. היו שמחאו כפיים. היו שהצטרפו".

חמש שנים אחרי, יניב והודאל מנהלים את "איתן", חל"צ שבה 520 מתאמנים עם צרכים מיוחדים, שעושים אימוני כושר מקצועיים לכל דבר - החל ממחול, דרך ריצה ועד כושר קרבי ואימוני TRX. הפעילות, יש לציין, המשיכה גם מאז פרוץ הקורונה אז היא אפילו נדרשה במיוחד, והתקיימה בהתאם לתקנות.

"החלטנו להתפתח", מסביר יחזקאל, "קראנו לעצמנו 'איתן - כל אחד יכול'. המילה איתן מסמלת חוזק, עוצמה ונחישות. כל אחד יכול זו השריטה שיש לארגון הזה. עובדים איתנו חבר'ה מגילאי 3.5 ועד המבוגרת שהיא בת 60. הרעיון של איתן הוא להשתמש בספורט ככלי להעצמה, לפיתוח יכולות וכישורי חיים. אחד המתנדבים שלנו מהרגע הראשון, אבי פינקו, עשה כבר שני מרתונים יחד עם חניך. אבל חוץ מהחניכים שמפתחים שרירים, שמנו לב לשיפור נוסף - עם הזמן החניכים יותר משלימים משפטים, ופחות צועקים באימון בפארק. גילינו שהם מקבלים הרבה מעבר לספורט. אנחנו עוקבים אחרי הכול - לכל מתאמן יש תיק עבודה מסודר עם מטרות ויעדים".

יניב בניאן מסביר מצידו מה גרם לו להתחיל לאמן: "כבר כשהתנדבנו במועדונית התאהבנו בחבר'ה ובעשייה. זה התחיל בשנה וחצי שבה נהגנו להתנדב שש שעות מדי יום שישי, עד שהלכתי ללמוד תקשורת. במקביל התחלתי לעבוד במקום שנקרא מרכז דקל, שם פגשתי מקרים עם תפקוד גבוה יותר. זה גרם לי לתהות ולבדוק מה קורה איתם אחרי המרכז. איפה הם נמצאים אחר הצהריים. הבנתי שהם מסיימים את הלימודים בשעה שלוש, וזהו - חוזרים הביתה ונמצאים מול המסכים. ביררתי מה קורה איתם מבחינת פעילות גופנית, כי חשבתי למה שהם לא יתאמנו? אחרי שכנועים רבים של אחת האימהות, הוצאתי את אחד החניכים בשם יובל לאימון TRX . ומה קרה? הוא עף על זה. מאז כל יום שישי הוא חיכה לי עם נעלי ספורט לאימון. התאמנו, והודאל שילב באימון גם הגנה עצמית. ראינו שהבנאדם פורח. זה הרגע שבו הצעתי להודאל לשלב את שתי האהבות שלנו - התנדבות וספורט. אנחנו באמת מאמינים שכל אחד יכול".

איך השפיעה הקורונה על הפעילות?
"לשמחתנו אנחנו ארגון צעיר שלא מעניין אותו כלום. דחפנו וקיבלנו אישור ממשרד הבריאות להמשיך את הפעילות, וזה הציל את החבר'ה בצורה מטורפת. רוב האימונים שלנו הם אישיים או בקבוצות מאוד קטנות, ובחלקים מסוימים בסגר עשינו את הפעילות בזום. באופן מפתיע - זה עבד. המאמנים שלנו הם מאמני כושר מקצועיים, שמקבלים מאתנו עוד הכשרה עיונית מעשית לתחום. זה אומר למשל עד כמה חשוב להכיר מתאמן על הרצף שכל מה שמעניין אותו זה הארי פוטר. מבחינת המאמן זה אומר שעכשיו הוא יבוא עם גלימה, וישחק אתו קווידיץ. זו היצירתיות שאנחנו מנחילים ב'בוסט מאמנים' שלנו. זה שם ההכשרה".

אתם מתייעצים עם אנשי מקצוע בתחום?
יחזקאל: "כן. יש לנו שתי מנתחות התנהגות שמלוות אותנו, ויש אנשי עסקים שמלווים את החל"צ בדירקטוריון. במקביל, מתגבש מחקר על שיטת העבודה של איתן. אנחנו כל הזמן מתפתחים, ועכשיו למשל אנחנו לוקחים את עולם ה- NLP ומשלבים אותו בפעילות - זה אומר קואצ'ינג ופסיכולוגיה חיובית. יש מכלול שלם בעולם הזה שמגיע דרך הספורט".

מתי עלה הרעיון להפוך את ההתנדבות המקרית לפעילות לחברה לתועלת הציבור?
"כשזיהינו שיש פה צורך, חשבנו האם להפוך לחברה נותנת שירותים, או שאולי עמותה. יש משהו באמצע - חברה לתועלת הציבור - חל"צ, וזה מה שחשבנו שמתאים. זה מודל בר קיימא. האימונים בתשלום, אבל הוא סמלי ולא גבוה ; ההוצאות שלנו היום גבוהות מההכנסות. אנחנו פועלים הודות לתרומות ולארגונים כמו ג'וינט ישראל ומכבי ישראל, מכבי ת"א, ותורמים פרטיים שעוזרים לנו להשלים מלגות למי שידו אינו משגת, ולרכוש ציוד איכותי".

המאמנים מקבלים תשלום?
"כ-70% הם מאמנים בשכר, 30% הם מתנדבים. הרי בסוף, אנחנו צריכים אנשים טובים. זו עבודה סופר קשה. אנחנו מאמינים שצריך לשלם למאמנים הכי טובים שאפשר. המחירים סמליים". 

 איפה תהיו בעתיד?
"החזון שלנו להיות הגוף המוביל בתחום. אנחנו חולמים על 'בית איתן' שיתמקד בזה. כדי להגיע לכל הארץ, גם בפריפריה, צריך אנשים טובים שיתחברו לעשייה - בתרומות, בקשרים ובכל מה שאפשר. יש לנו גם סדנאות העצמה שאנחנו מעבירים, גם בזום כרגע, ואנחנו מזמינים חברות וגופים להיות אתנו בקשר".

והיום? אתה 100% בתוך הפעילות?
"אני 250% בתוכה".