עייפות פנדמית לא רק בישראל: מצרפת ועד בלגיה, לכולם נמאס מהסגר

בצרפת, ספרד, דנמרק, אוסטריה, הונגריה ובלגיה - וזו ספירה חלקית בלבד, יצאו בשבוע החולף מפגינים לרחובות. ההחלטה לנסות לבלום את התחלואה המתפשטת במהירות באמצעות סגר נוסף, הובילה לתסיסה ציבורית ולמהומות שפרצו בכמה מוקדים, לצד עימותים עם המשטרה המקומית ותקריות אלימות. בלוקסמבורג, למשל, מחו המפגינים על החלטת הממשלה להאריך את הסגר עד ל-21 בפברואר, בניסיון להגביל את התפשטות הווריאנטים החדשים. באמסטרדם חלק מההפגנות הפכו אלימות, במחאה על העוצר הלילי שהוטל על העיר.

רבים מהמפגינים ברחבי העולם דורשים מהממשלות להפחית או לבטל את המגבלות הנוקשות על המשק, ועל סקטורים שנפגעו במיוחד, ובראשם מגזרי התרבות, ההסעדה והאירוח. לאחר שנה כמעט רצופה של שיבושים במערכות הכלכליות ובחיי הקהילה, הציבור מתקשה ליישר קו עם ההחלטות על מגבלות נוספות, ותחלואת הקורונה מוסיפה להתפשט ולגבות קורבנות. לכך, מצטרף מסע חיסונים איטי עד מאוד, שלא מצליח לסמן אופק ברור עבור התושבים בשלב זה.

לישראל יתרון ברור על פני רוב המדינות האלה בשלב זה: מערכת הבריאות מקבלת אספקה שוטפת וגדולה של מנות חיסון, וקופות החולים מצליחות לחסן ביעילות מספרים גדולים של בני אדם. עם זאת, מבצע החיסונים נע במקביל להתפשטות תחלואה ותופס ציבור שנמצא ב"עייפות פנדמית" - ירידה במוטיבציה לציית להנחיות. מדובר בתופעה שלאחרונה נתן עליה ארגון הבריאות העולמי את הדעת בהרחבה.

 סטודנטים בצרפת מפגינים נגד הגבלות הקורונה בסוף ינואר / צילום: Associated Press, Laurent Cipriani

עדיין ממלאים כבישים

חודש לאחר תחילת הסגר השלישי בישראל, התחלואה ממשיכה להתפשט והעומס על בתי החולים נותר גבוה מאוד. במשרד הבריאות מרבים אמנם לייחס את העלייה בתחלואה לווריאנט הבריטי - אך הסבר נוסף נעוץ דווקא בכך שהציבור התרגל לחיים תחת מגפה, ומקפיד פחות על הנחיות. על כך, מעידה התנועה בכבישים, ונתוני חברות וייז וגוגל באשר לתנועת הישראלים מחוץ לביתם.

בסגר הראשון היקף התנועה בכבישים פחת עד ל-90% בהשוואה לתקופת טרום הקורונה. בסגר השני בספטמבר נתוני וייז מעידים על ימים שבהם פחתה התנועה אף היא בשיעור גבוה יחסית של יותר מ-80%. במהלך ינואר הציבור חזר לכבישים, ושיעור הפחתת הנסועה נע בין 73% לכל היותר בימי שבת, ל-17% בלבד ביום ראשון האחרון. לפי נתוני נתיבי איילון, היקף התנועה ביחס לשבוע האחרון לפני הסגר השלישי, עמדה באמצע ינואר על 64% בלבד, ועד 53% בהשוואה לימי השגרה טרום הקורונה.

לפי נתוני מוביט יש ירידה בשימוש בתחבורה הציבורית, אבל היא מתונה יותר כעת. בסגר הראשון נראתה ירידה של עד 92% בהיקף השימוש בתחב"צ לעומת תקופת טרום הקורונה. בסגר השני נרשמה של ירידה של עד 67% בלבד.

  

לא רק הווירוס הבריטי

"ההסבר להתפשטות התחלואה למרות הסגר, הוא משולב: לווריאנט הבריטי יש ככל הנראה חלק גדול בעניין, אבל הרבה מכך נשען על התנהגות אוכלוסיה. בבריטניה ובאירלנד, בהן הייתה התפרצות חזקה בסוף דצמבר, שנבעה כנראה מהווריאנט הבריטי, הירידה אחרי סגר הייתה הרבה יותר מהירה", אומר פרופ' דורון גזית, מצוות ניטור המגפה של האוניברסיטה העברית.

לדבריו, "אנחנו רואים מקדם הדבקה שעולה. יכול להיות שזו עלייה זמנית, אבל זה נמשך כבר כמה ימים והערך המינימלי בינתיים היה גבוה בכ-40% מהסגר הקודם, וזה מדאיג. במיוחד כשמקדם ההדבקה מבטא שינויים שהתרחשו לפני כעשרה ימים, בשיא הסגר. מסתמן כי הבדל עיקרי בין הסגר הזה לקודם הוא הירידה הקטנה בתנועתיות למקומות עבודה.

"לכך מצטרפת ההתנהגות של המחוסנים - שחושבים שהם מוגנים כעת ומקפידים פחות. אנחנו עדיין לא יודעים שהם לא מדבקים, ולכן זו יכולה להיות בעיה, גם אם הם עצמם בסיכון מופחת".

מה הלאה, אם כן? "כשמסתכלים על נתוני מוביליות, יש פחות ירידה ממה שראינו בסגר הראשון והשני", אומרת פרופ' רונית קלדרון מרגלית, אפידמיולוגית מהאוניברסיטה העברית ומהדסה. "זה שיש וריאנט משתולל, זו גם בעיה. אבל קשה לומר מה חלקו של כל אחד מהם, והשאלה היא איפה הפתרון. אנחנו צריכים לדאוג שכולם יתחסנו. ההסברה מאז ראשית המגפה איננה מספקת, בלשון המעטה. זה מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי לשכנע את הציבור עכשיו לא לצאת מהבית. אם היה אפשר להבטיח שזה יהיה הסגר האחרון, יכול להיות שזה היה יותר קל. אבל בזבזו עד השלב הזה כבר הרבה מאוד קלפים".

 עסקים סגורים בישראל / צילום: כדיה לוי

"חוסר אונים נרכש"

האם ייתכן כי הציבור הישראלי עייף מהשנה החולפת, ולמרות בשורת החיסון, מתקשה לראות את האור בקצה המנהרה ולהקפיד על כללי הסגר בישורת האחרונה? ד"ר גיא הוכמן, מומחה לכלכלה התנהגותית מהמרכז הבינתחומי, סבור שכן.

לדבריו, "הציבור מייואש. זה נובע ממספר גורמים. ראשית, מדובר על תופעה הקרויה 'חוסר אונים נרכש'. הציבור לומד שסגרים לא עוזרים. זה מרמז להם שלא משנה מה יעשו - זה לא יעזור. זה מתכתב עם מסע ההפחדות של הממשלה. כאשר נמצאים בסגר שלישי וכבר מתחילים לדבר על סגר רביעי, זה אומר שלא משנה מה נעשה, כלום לא יעזור. זה מוביל לחוסר אונים וחוסר רצון להישמע להנחיות.

"מעבר לכך, יש משבר אמון גדול בין הציבור לממשלה. זה נובע בעיקר מחוסר שקיפות מצד הממשל. אנשים מוכנים לסבול הרבה, אם יש להם סיבה טובה, אם הם חושבים שיש שקיפות ויש צדק תהליכי. אבל התחושה היא שאין צדק ואין שוויון. לא כולם נושאים באופן שווה בנטל. החילוניים חושבים שזה בגלל החרדים. החרדים חושבים שזה בגלל ההפגנות. אין אכיפה כמו שצריך, והרבה מהתקנות והחוקים (והתהליכים) לא עושים שכל לאנשים. קבינט הקורונה מחליט משהו אחד, ולמחרת משנים את דעתם. יש תחושה שהשיקולים הם פוליטיים ולא עניניים ומקצועיים".

האם המענה לעייפות הפנדמית בצל החיסון איננו סגר, אלא ניהול סיכונים מקומי שיאפשר את פתיחת המשק למרות התחלואה הנוכחית? קלדרון סבורה שלא.
לדבריה, "אי אפשר לחזור לחיים רגילים בשלב זה. מערכת האשפוז והבריאות תקרוס מעומס. החיסונים אמורים לפחות להגן על אנשים מפני אשפוזים. האוכלוסייה המבוגרת כבר התחסנה בשיעור גבוה מאוד, וצריך לשאוף לחסן במידה זהה את בני ה-40-59. לא נגיע לחסינות עדר בכל מקרה בלי לחסן את הילדים. סביר להניח שיהיו חיסונים תקופתיים לקורונה, שיתעדכנו עם השינויים בווריאנטים. צעד משמעותי מאד יהיה כשנוכל לחסן ילדים ותינוקות, בתקווה עד סוף השנה".

הגבלות הקורונה בישראל, הולנד, צרפת ואיטליה

ישראל
סגר שלישי עם מגבלות הדוקות. ההחלטות לגבי פתיחת המשק יתקבלו בימים הקרובים

הולנד
נמצאת בסגר שני הדוק מאז סוף דצמבר עד ה־9 בפברואר לפחות. במדינה מוטל עוצר מ־21:00 בערב ועד ל־4:30 בבוקר

איטליה
15 מתוך 20 האזורים במדינה נמצאים בהגבלות משמעותיות. עוצר מ־22:00 בלילה עד 5:00 בבוקר, ואיסור על התושבים לעבור בין חלקי המדינה לפחות עד ה־15 בפברואר

צרפת
המדינה יצאה מסגר שני הדוק ב־15 בדצמבר. ההגבלה העיקרית כעת היא בעוצר מ־20:00 בערב, שהוקדם בשבוע שעבר ל־18:00. בתי הספר והגנים פועלים והממשלה הודיעה כי תנסה להימנע מהטלת סגר שלישי