בחירות | ניתוח

דמוקרטיה תוססת? לרשימות חדשות קשה יותר להיכנס לכנסת

המצעד למשרדי ועדת הבחירות מצייר דמוקרטיה תוססת • בדקנו כמה מאלה שנרשמו במערכות בחירות קודמות באמת חצו את קו הגמר, וגילינו כי הצלחה של התארגנות פוליטית חדשה היא עניין נדיר • המשרוקית של גלובס

לרשימות חדשות קשה יותר להיכנס לכנסת / צילום: אורן בן חקון
לרשימות חדשות קשה יותר להיכנס לכנסת / צילום: אורן בן חקון

מצעד המפלגות למשרדי ועדת הבחירות מעורר רושם של דמוקרטיה תוססת, גדושת התפתחויות דרמטיות. "יום לסגירת הרשימות, כחול לבן של בני גנץ נותרת לראשונה מחוץ לכנסת בסקרים", בישרה המהדורה האחרונה של "סקר הסקרים" של גלובס. אתר ועדת הבחירות מעדכן בשידור חי כי בבוקר יום ה' כבר הוגשו 18 רשימות. פרט לשמות הוותיקים נמצא שם קשת של יוזמות חדשות, מ"הדמוקרטית" עם הפעילים ברק כהן וחנאן אלסאנע ועד "רק בריאות" של מתנגד החיסונים ד"ר אריה אבני. עד הדד-ליין בעשר בלילה הצטרפו עוד רבות.

אבל השוואה שיטתית שערכנו בין הרשימות שהוגשו לוועדה בעבר לבין תוצאות הבחירות לכנסת מציירת תמונה שמרנית בהרבה. הסיכוי לצלוח את אחוז החסימה נמוך; הוא יורד עם השנים; והצלחה להתארגנות פוליטית חדשה היא עניין נדיר - נדיר כמעט כמו כישלון להתארגנות ותיקה. 45 יום לפני הבחירות, אנחנו לא יודעים לחזות את העתיד, אבל יכולים להציע מבט מפוכח על מה שהתרחש בשניים וחצי העשורים האחרונים.

הישרדות: המרחק מההרשמה למליאה מתארך

מספר המפלגות או צירופי המפלגות שנרשמו להתמודדות לא השתנה הרבה בתקופה הזאת. הוא נע סביב 30. לפעמים קצת יותר, למשל 36 רשימות בבחירות 2009; לפעמים קצת פחות, למשל 26 בלבד ב-2015. סבב אפריל 2019 היה חריג היסטורי: 47 יוזמות הגישו רשימות מועמדים לוועדה, אחרי ארבע שנים ללא מערכת בחירות. בעשורים הראשונים של המדינה הנורמה הייתה נמוכה יותר, קרובה יותר ל-20 רשימות. נראה שהנהגת פתק נפרד לראשות הממשלה ב-1996 עודדה הרפתקנים פוליטיים לנסות את כוחם, וההתלהבות לא שככה אחרי שהשיטה בוטלה.

אלא שמספר הרשימות שמצליחות להיכנס לכנס ירד בעקביות, בין השאר בגלל העלאה חוזרת ונשנית של אחוז החסימה. ב-1999 היו 15 רשימות שחצו את הרף, שיא שנרשם עוד שלוש פעמים בעבר. בסבב הבא המספר ירד ל-13, ואחר כך הוסיף וצנח בסבבים הבאים עד שהגיע לשמונה בלבד במרץ 2020.

את התוצאה מיטיב לסכם הגרף שהכנו: הסיכוי של רשימה שהגישה טפסים ביום הבחירות לקבל כיסא בכנסת צנח מ-52% בבחירות 1996 ל-27% בסבב האחרון. בתחרות הצפופה של אפריל 2019 הנתון ירד לשפל של 23%, כלומר פחות מרבע מהנרשמים שיצאו לדרך צלחו את המשוכה האחרונה.

 
  

שימור החומר: סיכוי נמוך לכוחות חדשים

ההיסטוריה מלמדת שהסיכויים הנמוכים האלה מוטים לטובת הכוחות הקיימים. מוטים מאוד אפילו. רק במקרים נדירים מאוד זוכים פעילות ופעילים חדשים - למען בעלי חיים, עסקים קטנים, דמוקרטיה ישירה או מדינת הלכה - לקבל כיסא בכנסת. בכל אחת מעשר מערכות הבחירות בין 1996 ל-2020 נרשמו להתמודדות, בממוצע, 32 רשימות, אבל רק רשימה חדשה אחת צלחה את אחוז החסימה. השיעור הזה גם יורד עם הזמן. בהתמודדות העמוסה ב-1999 נוספו לכנסת שלוש סיעות חדשות - ישראל אחת, עם אחד והאיחוד הלאומי. בכל שלושת הסבבים האחרונים, כחול לבן היא היחידה שהתווספה.

גם המצטרפות החדשות מבוססות בדרך כלל על פוליטיקאים קיימים. כחול לבן נשענה בין השאר על יש עתיד. כולנו, החדשה היחידה ב-2015, הוקמה בידי פורש הליכוד משה כחלון. למעשה, מאז תחילת האלף השלישי חדרו לכנסת רק שתי רשימות חיצוניות ממש - מפלגת הגמלאים ב-2006 ויש עתיד ב-2013.

מנגד, רשימות שכבר מיוצגות בכנסת כמעט תמיד נשארות בה. היחידה שנכשלה בעשור האחרון הייתה הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד, שנותרה קצת מתחת לאחוז החסימה באפריל 2019; וגם היא הייתה מעין מסגרת חדשה. את שאר המקרים אפשר לספור על אצבעות יד אחת, ובהם הנפילה המהירה של הגמלאים ב-2009.

הזנב הארוך: הבוחרות הפסיקו לתת צ'אנס

רוב מוחלט של הכוחות החדשים לא רק שלא עוברים את אחוז החסימה, אלא מסיימים את המרוץ עם אלפים בודדים של קולות, ולפעמים רק מאות. בעשר מערכות הבחירות שבדקנו, רק אחת עד שלוש רשימות כושלות הגיעו בכל פעם ל-1% מהקולות הכשרים. ב-2020 היו אפס. ראש לשועלים הייתה עוצמה יהודית, שקיבלה 0.4% מהקולות.

בין הרשימות הוותיקות לבין היוזמות הטריות נוצרת הבחנה חדה. 16 מבין 21 המתמודדות שנשארו מחוץ לכנסת ב-2020 קיבלו פחות מאלף קולות. הפתקים שהוטלו לכל 21 החדשות יחד, כולל עוצמה יהודית, לא הספיקו אפילו למנדט. זה נתון מדהים, בפרט כשמשווים אותו למצב ששרר בעבר. ב-1996, לדוגמה, רק תשע רשימות שהתמודדו נשארו מתחת לאחוז החסימה, שהיה אז נמוך יותר. אף על פי כן כל אחת מהן קיבלה יותר מאלף קולות, ויחד ההישגים שלהן היו שקולים לשלושה מנדטים. כיום הזנב התארך, אבל נעשה דק מאוד.

עד הסוף המר: רשימות ממעטות לפרוש

החוק מאפשר לרשימה שהגישה טפסים לפרוש לפני יום הבחירות. בפועל, למרות התמיכה האפסית שצפויה לרוב הרשימות, כמעט כולם ממשיכים עד הסוף. יש עקשנים סדרתיים: מפלגת זכויות הגבר במשפחה (רע"ש) השתתפה בכל ארבע מערכות הבחירות בין 1999 ל-2009, אף שמעולם לא הגיעה ל-4,000 קולות. גם דע"ם (מפלגה יהודית-ערבית סוציאליסטית), שהתמודדה שש פעמים רצופות (!) בין 1996 ל-2013, לא חצתה את הרף הזה.

במקרים בודדים, רשימות הסכימו לפרוש כדי לא לשרוף קולות. ב-2003 זו הייתה למשל "מורשת אבות" של הרב בא-גד; ב-2013 רשימת "נצח" שהתפלגה מדגל התורה, וגם מתמודד יחיד בשם יחזקאל שטצלר. אותו שטצלר נרשם שוב ב-2015, ושוב פרש לפני שעת המבחן.

רשימות "גבוליות" ממש, שמתנודדות בסקרים סביב אחוז החסימה ועלולות "לשרוף" קולות, כבר כמעט אין. הדוגמה הבולטת בזמן האחרון היא זהות של משה פייגלין, שהתמודדה באפריל 2019 וקיבלה כ-120 אלף קולות, מרחק של כ-20 אלף פתקים ממקום בכנסת.