עסק ביום | פיצ'ר

"אנחנו יותר עסוקים בלהישאר על המפה ושיכירו אותנו, מאשר להציג כדאיות כלכלית"

תמי קרישפין, מייסדת ומנהלת "מעשה ב..." במושב אבן ספיר • בת 56, מצור הדסה, נשואה ואם לשלושה, שניים מהם עם מוגבלות • קודם לכן הייתה מנכ"לית עמותת "קשר" • "אנחנו אנטיתזה למסכנות. רוצים להיות מתחרים בשוק" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז

תמי קרישפין, מייסדת ומנהלת מתחם האירוח "מעשה ב..." / צילום: נעמה ארליך
תמי קרישפין, מייסדת ומנהלת מתחם האירוח "מעשה ב..." / צילום: נעמה ארליך

כל חייה עסקה תמי קרישפין בעשייה חברתית למען אנשים עם מוגבלויות. תפקידה האחרון היה כמנכ"לית עמותת "קשר" שמסייעת למשפחות של ילדים עם מוגבלויות. "אחרי עשר שנים אינטנסיביות מאוד בתפקיד הזה החלטתי לקחת הפסקה", היא מספרת, "והלכתי להגשים חלום שניקר בי: ללמוד בישול.

"אני באה מבית ירושלמי ותיק עם אימא ספרדייה בשלנית-על. אוכל ואירוח תמיד נכחו בחיים שלנו, ינקתי את זה חזק, והחלטתי להתמקצע בתחום. במשך שנה למדתי בבית הספר דנון בתל אביב, ואחרי זה עשיתי סטאז' במסעדת טופולופומפו ובמקום של אירוח ביתי בעין כרם, כי רציתי משהו שמותאם לאזור שלי - מטה יהודה מאופיין באירוח ביתי וביקבים, ופחות במסעדות.

תמי קרישפין עם ליאור יגן / צילום: נויה שילוני חביב
 תמי קרישפין עם ליאור יגן / צילום: נויה שילוני חביב

"היה לי ברור שאעשה משהו שמחובר לעולמות החברתיים, אבל לא ידעתי מה. ואז חברה שלי ישבה עם מישהו מהוועד המנהל של בית הגלגלים, והוא שאל מה אני עושה היום. אחרי שסיפרה לו, הוא אמר לה שאבוא מייד, כי הם מחפשים יזמות".

זה היה לפני שנתיים. המיזם החברתי "מעשה ב..." ("שם המקום מרמז לכך שבכל אירוח ומפגש עם אנשים נוצר סיפור אנושי חדש") התמקם במושב אבן ספיר שליד ירושלים, בבית שמשמש את עמותת בית הגלגלים. "מודל העבודה שלהם הוא שבני 8-18 מגיעים פעם בחודש לסופשבוע, באחד מששת הבתים של העמותה. מה שקורה זה שבאמצע השבוע יש מעט פעילות, והבתים ריקים. זה פספוס.

"דבר נוסף הוא שהבוגרים שמגיעים לגיל 18 נפרדים מסופי השבוע האלה, וזה גיל מאוד משברי - קשה להתגייס, וגם עולם התעסוקה אכזרי בפניהם. בית ספר ועמותות זה מקום עוטף, ואחר כך לצעירים עם מוגבלות יש הרבה מאוד חסמים.

"אנשים מגיעים אלינו לאירועי בר מצווה או ברית מילה או למפגשי הנהלה, ומי שמקבל אותם אלה אנשים עם מוגבלות. התפיסה של החברה היא שאדם עם מוגבלות צריך כל הזמן עזרה, ואצלנו פוגשים צוות צעיר תוסס עם אנרגיות.

"יש אצלנו חמישה חבר'ה עם מוגבלות שרגילים לשמוע כל הזמן מה הם לא יכולים לעשות, והנה הם שותפים לסטארט-אפ. יש עוד ארבעה אנשים ללא מוגבלות, ועוד מתנדבים שבאים לעזור. היעד ששמנו לעצמנו הוא שבעה אנשי צוות עם מוגבלות. אנחנו רוצים שהם יהיו הרוב או שהיחס יהיה 1:1. אנחנו הצוות הכי שווה שיש, בשני המובנים".

זו לא עבודה קלה.
"מדובר בחבר'ה עם נכויות פיזיות שחלקן מאוד מורכבות, והם בוחרים להישאר שעות רבות. הם פייטרים. זה מדהים לראות את השמחה שלהם לעשות דברים שחשבו שהם לא יכולים. כולנו מתעייפים, אבל נהנים בטירוף. זה שווה כל רגע".

לפי מה אתם בוחרים את משתתפי הפרויקט?
"קודם כל, כל מי שבצוות הם בוגרים של בית הגלגלים. בשלב הראשון חיפשנו אנשים שאוהבים אנשים, שזה מרגש אותם, ולא רק כאלה שיחתכו מלפפונים במטבח. יש גם קריטריונים כמו יכולת הגעה עצמאית בתחבורה הציבורית - מה שנהרס לנו בקורונה".

באיזה אופן הקורונה השפיעה עליכם?
"אנחנו בתחום ריסקי - כעסק בתחום המזון בעיתוי קשה, היכולת שלנו לשלם שכר מצומצמת מאוד. נוצר חסם כלכלי, מעבר לחסם הפיזי. הנטייה הייתה להתקפל, אבל אז חשבנו על זה, והבנו שאוכל זה דבר מנחם. עברנו לאוכל מוכן - התחלנו ב-10 הזמנות בסופשבוע, והיום זה 60. מי שלא היה יכול להגיע לבית באבן ספיר, עשה את השיווק מהבית. בכל מקרה הייתה מעורבות יומיומית של כולם, כדי לייצר מעגל שייכות, וכמובן כדי לייצר תודעה של הקהל לקיומנו.

"ממש לאחרונה עשינו סדנת בישול בזום לצוות של 50 מורים. שלושה חבר'ה שלנו לימדו אותם להכין מנות עם טוויסטים, וכמו תמיד בא בתיבול חברתי של מי הם ומהם. אנשים נפעמו מהיכולת, הייתה אינטראקציה מאוד מרתקת.

"בשביל הסדנה הזאת התאמנו מאחת בצהרים עד שמונה בחזרות, כדי להיות מקצוענים. בסוף, הפעולה הכי פשוטה, כמו לגרד סלק בפומפייה, יכולה להיות מורכבת. אנחנו אומרים לאנשים מראש שהקצב יהיה איטי, ומייד מפיגים את המתח. אנחנו אנטיתזה למסכנות. אנחנו לא רוצים להיות במקום של חסד, אלא להיות מתחרים בשוק.

"עכשיו כשהסגר נגמר והשקדיות פורחות, אמרנו יאללה, נעשה סלי פיקניק. וכשאנשים באו לקחת אותם, עשינו להם סיור קטן אצלנו".

ועדיין קשה להתפרנס מזה.
"הנזק הכלכלי הוא עצום, כי האירועים הרבה יותר קטנים. ממינימום 50 איש באירוע היום אנחנו עומדים על 10-20 איש. אנחנו יותר עסוקים בלהישאר על המפה ושיכירו אותנו, מאשר להציג כדאיות כלכלית. היתרון היחסי שלנו הוא שהרבה מקומות גדולים לא פתחו, אז אנשים שחיפשו מקום שינו גישה, והגיעו אלינו. קודם הם לא היו מסתכלים עלינו בכלל.

"ההוצאות שלנו גדלו גם כי עכשיו החבר'ה לא מגיעים עצמאית, ועלויות ההסעות מאוד גבוהות - רכבים נגישים זה מחירים מטורפים, וזו הוצאה שלא חשבנו שתהיה. אמנם אין לנו הוצאות שכירות, אז בניגוד לעסקים אחרים לא קרסנו, אבל חלקנו עובדים בהתנדבות, והיתר זה תשלום פר עבודה, לא שכירים. זה מיזם בתחילת דרכו, אז יש משוגעים לדבר שנתנו את זמנם בחינם. זה מה שעזר לנו לא לקרוס".

קרה שנרתעו מכם?
"פעם אחת מישהי שוחחה איתי בטלפון בעניין בת מצווה, ואמרה לי בכנות 'אני מפחדת שהם יגנבו את ההצגה מהבת שלי, וגם ככה זה קורונה והיא מבואסת'. אמרתי לה: 'מה שמתאים לך'. היא ביקשה טלפון של מישהו אחר שעשה אצלנו אירוע. היא התקשרה אליו מייד, ואחרי 10 דקות חזרה אליי ואמרה: 'נרגעתי, הכול טוב, אני באה'".

איך את רואה את העתיד הקרוב?
"אני מקווה שהמקום שלנו יהיה על המפה של הרבה עסקים ומשפחות. יש לי תחושה שמשהו בקורונה חולל שינוי, ואנשים מחפשים דברים יותר עמוקים.

"כשבנינו את תקציב 2021 הוא עדיין היה תקציב גירעוני, ולעסק בתחום המזון זה לגיטימי. אנחנו בונים על 3 אירועים בשבוע עם ממוצע 20 איש לאירוע, ומתכננים ימים פתוחים לפסח וסוכות. אנחנו צריכים חיזוק של תרומות. ככל שאני למדתי את התחום, עסק חברתי מתקשה לעמוד רק על הזרוע העסקית - למרות שאנחנו מפתיעים את עצמנו לטובה בנושא הזה".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il