טיסה לצילומי "הישרדות" כן, ילד הזקוק לניתוח חירום לא?

בימים אלה ממש ילד קטן ממתין במחנות העולים באתיופיה, ילד יהודי בן שש עם מום בלב הזקוק לניתוח דחוף ולא מקבל אישור עלייה ארצה. תחליפו את המילה אתיופיה בארצות-הברית או כל מדינה לבנה אחרת - והיחס היה שונה לחלוטין. שרי הממשלה היו מתחרים ביניהם מי ידאג להביא אותו ארצה, וראש הממשלה בכבודו ובעצמו היה מלווה את הילד בדרכו לניתוח.

זה אינו המקרה היחיד של סירוב עלייה כאשר נשקפת סכנת חיים בהמתנה במחנות העולים - לפני כחודשיים נפטרה תינוקת יהודייה ממחלה בזמן ההמתנה במחנה העולים באתיופיה.

גם בימים אלה של ימי הקורונה האבסורד זועק לשמיים - ועדות חריגים מאשרות טיסות לצילומי תוכניות טלוויזיה כמו "הישרדות", אך לא מאשרות לילד בן שש החייב ניתוח חירום להגיע ארצה.

חוסר במדיניות ברורה, וגרוע מכך מדיניות מפלה, מלווה את יהודי אתיופיה מאז ומתמיד, ולחצים שונים הופעלו למניעת העליות השונות מאתיופיה.

קהילה זו, אשר נשאה על גבה 2000 שנות כיסופים לציון, לירוסלם, נתקלה כבר מקום המדינה בחומות ובהתנגדויות רבות לעלייתה ארצה. חומות אשר לא נעלמו גם בימינו אלה, שבהם עולה שוב ושוב השאלה של העלאת הפלשמורה שנותרו במחנות באתיופיה.

אך אפשר גם אחרת. בחשיבה יצירתית ובתעוזה אפשר לשנות את עולמם של אנשים.

"15 באוקטובר 1974. אל: היועץ המשפטי לממשלה. מאת: שר הפנים. הנדון: פלאשים. למר שמגר שלום וברכה. זה זמן מה מעסיקה אותי השאלה מה ניתן לעשות כדי להציל הפלאשים מסכנת הכחדה. אני מבקש אותך, אפוא, לבחון אפשרות משפטית להעניק לפלאשים אשרת עולה לפי חוק השבות" - כך מתחיל מכתבו של שלמה הלל ז"ל, שהיה שר הפנים, בניסיונו, וזאת בניגוד לעמדת הממשלה, להביא בשנת 1974 לעלייתם של יהודי אתיופיה שכונו על-ידי האתיופים "הפלאשים" (מלשון פולשים, זרים). 

 ח"כ שלמה הלל (ז"ל) חותם על הצהרת אמונים, בכנסת בירושלים ב-1974 / צילום: מילנר משה, לע"מ

בשנות ה-70 ממשלת ישראל טענה כי לא ניתן להעלות את יהודי אתיופיה, כי היא אינה מכירה בכך שעל "ביתא ישראל" חל חוק השבות. ב-1973 הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק כי לפי ההלכה יהודי אתיופיה הם יהודים. אך מדיניות הממשלה המסרבת להכיר ביהודי אתיופיה כיהודים לא נפסקה.

ומכתב זה, שהיה בשביל יהודי אתיופיה כאור המגרש את החושך, לא הפך עדיין את הקערה על פיה ולא פתר את הבעיות שבהעלאת יהודי אתיופיה לישראל. והדרך לעלייה ארצה עוד הייתה ארוכה.

אבל ב-1976 קרה הנס, ושילוב של משבר קואליציוני והיותו של שלמה הלל ז"ל שר הפנים שינו את פני ההיסטוריה. וב-1977 עברה החלטה היסטורית ששברה את החומות, ולראשונה יהודי אתיופיה יכלו לחזות בפתיחתו של השער לישראל.

את ההחלטה הגורלית העביר באומץ ובנחישות שלמה הלל ז"ל, שכאמור היה אז שר הפנים. הוא החליף בתפקיד את שר הפנים ד"ר יוסף בורג. החילופין הללו היו תוצאה של משבר קואליציוני שהתברר שפעל לטובת יהודי אתיופיה ושינה את מסלול חייהם.

אנחנו חייבים בממשלה הרבה שלמה הללים! כאלה שלא יפחדו לפעול ולהיאבק גם במחיר של אובדן הכיסא.

אין עוררין על כך שללא שליחים נאמנים, שראו ביהודי אתיופיה יהודים לכל דבר ועניין, כמו שלמה הלל ז"ל, אשר היה אמיץ ולא פחד לשלם מחיר אישי - ייתכן כי יהודי אתיופיה לא היו עולים ארצה כלל, ולא היינו חוזים בעליות של שנות ה-80 וה-90, והיינו אף דנים עד היום בשאלה האם "ביתא ישראל" הם יהודים, והאם יש להעלותם ארצה.

לאחרונה הלך לעולמו שלמה הלל ז"ל, שבחוכמתו ובצניעותו הרבה עשה היסטוריה, ורבים חבים לו חובה גדולה. זכות ענקית נפלה בחלקי להכירו באופן אישי וללמוד מחוכמתו.

הכותבת היא מנכ"לית הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות לשעבר