המוצא האחרון של נתניהו הוא בן גביר, והוא לא יהסס להקים איתו ממשלה

התחושה בקרב בכירים בליכוד בסוגיית ההתחברות לאיתמר בן גביר הן של התלבטות ותסכול. אחד מבכירי המפלגה ניסה לשכנע אותי בדבקות כי הסכם העודפים עם הציונות הדתית הוא עניין טכני כדי לא לאבד קולות, וכי אין מדובר בחבירה למפלגה המאוחדת ב"בלוק טכני" אלא עם סמוטריץ' בלבד, השותף הטבעי. הוא אמר בוודאות גמורה כי סמוטריץ' הוא יותר משותף ראוי בממשלת הימין מלא מלא של נתניהו לאחר הבחירות, אבל באותה ודאות אמר, בן גביר יהיה מחוצה לה. "עוד תראה, בהמשך היום תצא הודעת הבהרה".

ההודעה הזו הגיעה, אבל לא רק שהיא לא הוציאה את בן גביר החוצה, היא הבטיחה כי ייכנס לקואליציה תוך הסתמכות על תקדים שלא היה באמת. בראיון לערוץ 20 ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי איתמר בן גביר, איש עוצמה יהודית, לא יהיה בממשלה, לדברי נתניהו "הוא חלק מבלוק טכני עם הציונות הדתית, אבל יהיה מן הסתם בקואליציה כפי שהיה בזמנו בן ארי". אלא שמיכאל בן ארי לא כיהן בשום קואליציה. 

חזרתי אל הבכיר והוא  ניסה להסביר: "אם איתמר בן גביר הוא האצבע ה-61 בממשלת ימין של הליכוד עם החרדיות וימינה, לא תהיה ברירה ובן גביר יהיה בפנים. אם זה יהיה המוצא האחרון, נתניהו יבחר בו". ואיך אתה וחבריך בליכוד מרגישים עם זה? "לא פשוט, אמנם זה לא הרב כהנא אלא איתמר בן גביר שהתמתן, אבל עדיין מה שהוא מייצג עם חבריו בעייתי מאוד".

איך תגיב אם תקבל הצעה לחבור לממשלה בראשות גדעון סער (או לפיד), ממשלה עם ימינה וישראל ביתנו וכחול לבן ואולי העבודה, אבל בלי מרצ, המשותפת ובן גביר? "כבר ניסו, הוא אומר, ולא רק אליי פנו, לעוד בכירים יותר או פחות בליכוד, ונשארנו".

מה יהיה לאחר הבחירות אם נתניהו לא יצליח להקים ממשלה? "אני לא יודע, אבל מה שמחזיק אותנו פה היום זה שנתניהו ראש ממשלה. אם יירד, משחק חדש, גם בגלל ההתחברות הלא נעימה עם בן גביר".

בשורה התחתונה, לאחר שכחול לבן בהליכי גירושים ממנו, סער לקח ממנו נתח מהליכוד, ישראל ביתנו הימנית כבר מזמן נגדו, ואפילו ימינה על הגדר, המוצא האחרון של נתניהו נמצא אצל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, והוא לא יהסס להשתמש בו להקמת ממשלה.

אם בן גביר יהיה האצבע ה-61 ויתעקש על כך, ולא יסכים להיות בוועדת הקישוט בלבד, סביר מאוד שיהיה בממשלה או בתפקיד בכיר בקואליציה, לראשונה בתולדות התנועות של כהנא ותלמידיו. בן גביר אומר לגלובס כי "עוצמה יהודית" היא לא תנועת כך, ומנסה להקטין את הקשר לכהנא ודעותיו. "אף אחד לא חושב באמת שאיתמר בן גביר הוא כהנא של פעם, אני לא שם, ויש הבדלים של ממש. אני לא ממשיך דרכו גם לא הכרתיהו באופן אישי. הוא מסר נפשו למען עם ישראל, אבל אני לא חותם על כל מילה שאמר או הצעות החוק שהגיש ותמך בהן. אנחנו לא תנועה גזענית ולא תמצא רמז לגזענות במצע שלנו".

ואף מילה על סער

לא צריך להיות חד עין במיוחד כדי לראות שנתניהו מתעלם מסער ומתקווה חדשה ומתמקד בהתקפות על יאיר לפיד. מדוע? הרי מאגר הקולות שממנו הוא יכול לשאוב לליכוד נמצא אצל סער יותר מכל מקום אחר, לפחות חמישה מנדטים. ההסבר הטוב ביותר הוא כנראה השקט שלפני הסערה. ייתכן מאוד שנתניהו מבשל משהו נגד סער ואנשיו, והמתקפה הזו מחכה לשעת הכושר ולתזמון המתאים כדי להכות.

אצל סער ואנשיו מתחילים להיות מודאגים. יותר ויותר סקרים מראים על ירידה לסביבת
ה־15-13 מנדטים, עדיין גבוה אבל כבר שני ללפיד. גם בהתאמה לראשות הממשלה לפיד מתחיל לעקוף. הקמפיין של "תקווה חדשה" רווי בביקורת על נתניהו בענייני היום יום, כלכלה, חינוך וקורונה. יש ניסיון רציני להציג פתרונות, אבל התנופה כבר עברה למקומות אחרים ובעיקר ליש עתיד, היחידה שגדלה בסקרים האחרונים.

סוד ההצלחה של לפיד

מעט מאוד חברי כנסת מיש עתיד מתראיינים בבולטות, מי שכן מתודרך לעומק ומוזהר שלא ליפול למלכודות. לפיד עצמו מתנהג כבר כמי שייבחר על ידי הנשיא להקים ממשלה. לכן הוא סולידי מאוד וממלכתיות הפכה לשמו השני. היחס לחרדים הוא המעניין ביותר. יניר קוזין פרסם בגלי צה"ל על מגעים של יש עתיד עם בכירים חרדיים. לשני הצדדים היה עניין להדליף. החרדים כדי להמחיש לנתניהו כי הם לא בכיסו  ולפיד כדי לאותת שלא רק לסער קשרים בקרב החרדים.

עוד איתות יש בכך לאחד, נפתלי בנט. כתבנו כאן לפני מספר שבועות כי מסתמן שבנט עשוי להיות לשון המאזניים וכי התנאי שיציב יהיה רוטציה על כס ראש הממשלה. בכיר בימינה אומר כי הסעיף הזה יעמוד בראש רשימת הדרישות של ימינה מול נתניהו אם יהיה לו סיכוי או מול לפיד או סער, ואפילו ראשון. לפיד במגעים עם החרדים, מבקש להראות לבנט כי אינו האופציה היחידה, וכי דרישתו לשבת ולו תקופה קצרה על כס ראשות ממשלה לא תיענה.

העבודה: רבין או מראענה?

כ-15 אלף חברי מפלגת העבודה הצביעו בפריימריז, ביניהם ה-8,000 החדשים שהתפקדו למפלגה שבוע קודם לכן. משקלם הגדול של החברים החדשים בבחירה  מסביר לא מעט את הרשימה שנבחרה, עם המון פרצופים חדשים, מעט ניסיון וגם נטייה מובהקת שמאלה. זו סיבה חשובה להפיכתה למפלגה קטנה על סף אחוז החסימה, שכן מפלגת שלטון בישראל הביטחוניסטית והמאוימת צריכה להימצא הרבה יותר במרכז. על זה נבנתה כחול לבן של גנץ, ולאחר קריסתה, העבודה לכאורה אמורה לחזור לשם. היו"ר מרב מיכאלי מכריזה על כך, היא מדברת על שיבה לעידן רבין, אבל דיבורים לחוד ורשימה לחוד.

את מרב האש ותשומת הלב סופגת המועמדת הניצבת במקום השביעי אבתיסאם מראענה-מנוחין, הקולנוענית שדילגה כמה שלבים על פני נבחרים גברים בזכות שיטת הריצ'רץ' המגדרי שקבעה מיכאלי. מהר מאוד מצאו המוצאים התבטאויות שנויות במחלוקת לאוזן ישראלית-ציונית בענייני שואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ואפילו כמיהה כבושה למחיקתה של זכרון יעקב, המקום שבו עבדה מראענה בתחילת דרכה, סמוך לכפרה פוריידיס.

בעבודה מיהרו להזז אותה לאחור, היא לא מתראיינת ומיכאלי היא שניצבת מול המתקפות וכה היא אומרת: "התבטאויות אבתיסאם חלקן נכתבו לפני הרבה שנים והיא תסביר אותן בעצמה בקרוב. היה לי קשה לראות ולקרוא אותן, אבל כיום היא חלק ממפלגה ציונית שהקימה את מדינת ישראל והיא נבחרה בבחירות דמוקרטיות. מפלגת העבודה היום בונה את עצמה להיות כמו זו של יצחק רבין ששינה את סדרי העדיפויות של המדינה לטובת הערבים. לצערי אנשים מתקופות גרועות מאוד של המפלגה בוחרים לפגוע במפלגה. כמנהיגת מפלגה אני צריכה לנהל דיאלוג עם גורמים ודעות שונות בטרם נזרוק מחוץ לגדר ונאטום אוזניים".

מיכאלי מתכוונת לחבר הכנסת לשעבר איתן ברושי ולפעיל העבודה מעוזיה סגל שהגישו עתירה לפסילתה של מראענה על רקע התבטאויותיה ואף פנו למפלגות אחרות להצטרף. הליכוד כבר נענה ומן הסתם גם "הציונות הדתית" תוסיף תמיכתה. נקפוץ לסוף ההצגה, מראענה לא תיפסל, ההתבטאויות אינן מתקרבות לסף הפסילה.

אבל הבעיה של העבודה זו צביעתה בצבעי מרצ - מראענה היא לא זוהיר בהלול, הדמות האהודה משידורי שירים ושערים, שגם הוא התקשה במפלגה הציונית. מראענה אישה ערבייה דעתנית שלא ברור מה הייתה מצביעה במליאה כשהייתה ההצבעה על הסכמי השלום, ולא ברור איך תתנהג אם חלילה יהיה עוד סבב לחימה בצפון או בדרום, אם נניח המשותפת תגיש הצעת אי אמון. עמדותיה מיותר לציין הכי לגיטימיות שיש, השאלה היא האם הצבע שהיא צובעת את העבודה לא ימנע את ניסיונה של מיכאלי להחזיר את המפלגה הוותיקה אל קדמת הבמה של הפוליטיקה הישראלית. זה או רבין או מראענה, יחד הם מתקשים ללכת. בני גנץ כבר עשה את ההשוואה בינה לבין בן גביר כשאמר שבגין לא היה מצביע לליכוד של היום ורבין לא היה מצביע לעבודה.