"לא הייתי חלק מהמחאות של העצמאים ולא יצאתי לרחובות, כי אני מיואש"

לפני שש שנים הקים נחום דרזי את "יהב הרמות" - עסק שמספק פתרונות בהרמה לקומות עליונות בבניינים, דרך חלון הבית, של רהיטים מוצרי חשמל, חומרי בניין ועוד. הוא נטל הלוואה ורכש מנוף בעלות של כמה מאות אלפי שקלים, והתחיל לעבוד. רגע לפני המשבר הוא קיבל 6-7 קריאות ביום לעבודות הרמה, והימים היו עמוסים.

במרץ 2020 הוא מצא את עצמו ללא הזמנות עבודה בכלל. "בחודש-חודשיים הראשונים של המשבר העבודה ירדה ב-90%. היו מעט מאוד הזמנות למנוף, כי הכול קפא, מלבד המינימום ההכרחי. בסגר הראשון כולם היו בעצירה עם הרכישות הגדולות ומעברי הדירות".

ענף ההובלות והמנופים הוא ענף עונתי - העבודה יורדת בו בחודשי החורף ובקיץ יש עומס משמעותי. רווחי האביב והקיץ אמורים להחזיק את העסק לאורך כל השנה. אבל בשנת 2020, עם בוא האביב ועונת מעברי הדירות והשיפוצים - הגיעה גם הקורונה.

"הקורונה הגיעה בדיוק כשהסתיים החורף וכולנו חיכינו לתקופה החזקה שלנו בשנה, ובמקום זה ספגנו ירידה משמעותית בהכנסות. המזל של הענף שלו, בניגוד לענפי התרבות והמסעדנות למשך, שנמצאים בהתרסקות, זה שאנחנו חיוניים למשק. אנשים תמיד עוברים דירות ורוכשים מוצרים, גם אם פחות ומובילים כבר לא מרימים ברגל משאות כבדים במדרגות רהיטים. זה מה שמספק לענף אויר לנשימה בתקופה הזאת".

לאחר הסגר הראשון, בקיץ 2020, נרשמה התאוששות בעסק, אך הזמנות העבודה לא התקרבו לפעילות שהייתה לפני המשבר. לדבריו, "לאורך כל השנה החולפת, גם בין הסגרים, לא הייתה חזרה אמתית לשגרה. הזמנות העבודה ירדו לחצי, ולעיתים פחות. בעקבות הקורונה אנשים קונים פחות רהיטים, פחות מוצרי חשמל גדולים, משפצים פחות, קשה להם להוציא כסף וזה משפיע על העבודה שלנו.

"מאז שהתחיל המשבר יש פגיעה קבועה ממוצעת של 50% במחזור של העסק יש לנו קריאות. מ-6-7 קריאות ביום ירדנו ל-3 קריאות ביום בממוצע, אז יש לי הרבה חורים ביום שאני בחוסר מעש".

קיבלת סיוע מהמדינה?
"קיבלתי כמה פעמים מענקים מהמדינה, אבל לא מדובר בסכומים משמעותיים. זה מכסה קצת, הלוואה פה והלוואה שם וחלק מתשלומי המשכנתה, אבל לא מצליח להגיע להכנסות משמעותיות".

החשש המרכזי של דרזי הוא מהעתיד. "העסק כרגע עומד במקום, ואני לא יכול לשדרג את הציוד שלי בגלל המשבר. אני צריך לשדרג את המנוף כי הוא מתיישן ויש תיקונים ובלאי, וצריך להחליף אותו אבל העלות מאוד גבוהה - סביב 300-400 אלף שקל- ולכן אני דוחה אותה.

"מפחיד לקחת הלוואה עכשיו לרכישת ציוד בגלל המצב. מי יודע מה יהיה מחר, והאם יהיה לי את הכסף להחזיר את ההלוואה. אשתי שכירה, אבל הוציאו אותה לחל"ת לתקופה ארוכה וההכנסות של הבית ירדו משמעותית לאורך כל התקופה, אז אנחנו מצמצמים. אני לא יודע מה צופן העתיד. אני חזק, אז אני מצליח להחזיק את עצמי עם רזרבות שאגרתי, אבל לא להרבה זמן. אני יכול להחזיק מעמד עוד כמה חודשים עד שנה, ואחרי זה תהיה קטסטרופה".

מה דעתך על הטיפול של המדינה בעצמאים בתקופה הזאת?
"המדינה הייתה צריכה להתאמץ יותר בשביל העצמאים. המענקים שהם משלמים לנו זה כוסות רוח למת, זה בשביל לחם וחלב בסופר, אבל אי אפשר להציל עסק כך. אני צף ומנסה להרים את הראש מעל המים כדי להתגלגל וכדי שהמצב הזה יעבור.

"לא הייתי חלק מהמחאות של העצמאים ולא יצאתי לרחובות, כי אני מיואש. אנחנו כבר מיואשים ולא מאמינים למדיניות שהממשלה מיישמת בנוגע לעצמאים. העצמאים קיבלו את הסטירה הכי חזקה בתקופה הזאת. אני צריך לומר תודה על מה שיש. יש לי מזל שאני עסק קטן, אין לי פועלים וארנונה כמו לעסקים אחרים. ההוצאות שלי נמוכות ואני יודע לנתב את עצמי בין הטיפות, אבל אני מבין היום שהמדינה נמצאת לא כאן בשביל העצמאים. גם בימי שגרה קשה מאוד להיות עצמאי בארץ, ומעמיסים על העצמאים הרבה תשלומים וביורוקרטיה, ואז הקורונה באה והעמיסה קושי על קושי. אני שורד, אבל אני רואה אחרים מסביבי נופלים לצערי".

דרזי שורד ברמה המקצועית, אבל ברמה האישית הקורונה פגעה בו הרבה הרבה יותר. לפני שבועיים נפטר אביו של דרזי לאחר שחלה בקורונה, בגיל 67 בלבד. "אבא היה חבר. זה שובר אותי", הוא אומר. "גם אשתי ואני והילדים חלינו בקורונה, והחלמנו. המחלה הזאת פגעה בי בכל המובנים".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il