כיצד חמק הביטוח החברתי של החברה החרדית ממערך הפיקוח על הביטוח?

ההתארגנות הקהילתית בחברה החרדית לביטוח חברתי הדדי כתחליף לביטוח מסחרי היא מיזם מעורר הערכה, אך הטומן בחובו סיכונים רבים למבוטחים ומעלה שאלות רבות אודות הצורך באכיפת חוקי הפיקוח על הביטוח גם על מיזמי ביטוח המופעלים באופן התנדבותי וללא מטרות רווח.

ביסוד המיזם עומדים שני מרכיבים. הראשון, הוא שאצל חלק מהחרדים (בעקר האשכנזים) רכישת ביטוח אסורה שכן יש לסמוך על היושב במרומים. השני, הוא שמתן צדקה לעניים הינו ערך עליון באורח החיים החרדי. לפי נתוני המכון החרדי למחקרי מדיניות, בשנת 2016 אחוז משקי הבית החרדים בישראל עמד על 5% אך אלו היו אחראים ל-20 אחוזים מכלל התרומות של משקי הבית היהודים בישראל.

הרעיון המכונן של מיזמי הביטוח החברתי היה הניסיון למנוע את הבושה שבאיסוף כספי תרומות למשפחות שאיבדו את אחד ההורים. משפחות אלו שנותרו חסרות כל נאלצו לפנות לקרנות צדקה שפרסמו עלוני צבע עליהם התנוססה תמונתו של הנפטר ופרטים חושפניים על מצוקת המשפחה.

בשנת 2006 הוקם על ידי קרן הצדקה "קופת העיר" מיזם הביטוח החברתי הראשון שנקרא "ערבים", המיזם הציג רעיון פשוט: איגוד של עשרות אלפי מבוטחים שיבטחו זה את זה. במקרה מוות של חבר הקבוצה, ישלמו שאר החברים סך של עד ארבעה דולר לכל יתום/ה, עד שיצטבר סך של 200 אלף שקלים בקרן לצורך מימון צרכי היומיום של היתום/ה ומימון החתונה, כאשר מנהלי המיזם מבטיחים כי לא יגבו יותר מ-72 שקלים בחודש. תמיכה שקטה שלא תחשוף את המשפחה לבושה שבאיסוף כספי הצדקה קסמה לרבים מבני הקהילה, ואפשרה להם להצטרף למעין ביטוח חיים זול, שאינו מעורר בעיות הלכתיות, ומשלב את הערך של "מתן בסתר".

במהלך השנים קמו מיזמים נוספים, והתפתחה תחרות בין מיזמים אלו, בין היתר על גובה סכום הגביה החודשי, ואף על גובה הפיצוי. ההערכה היא שהמדובר בתעשיה בעלת הון של כמה מאות מיליוני שקלים.

נראה כי בהקמת וניהול מיזמים אלה כמעט ואין הוראת חוק או תקנה בתחום חוקי הפיקוח על הביטוח שלא הופרה: הגופים הללו פועלים ללא רישיון, על ידי עמותות, ללא כל פיקוח של הרגולטור, והחוזים עליהם חותמים החברים במיזם מנוגדים לדרישות החוק ולחוזרי הפיקוח על הביטוח.

מחוץ לעולם החרדי, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון מפעילה מערכת פיקוח על גופים מוסדיים הפועלים בתחום הביטוח. המפוקחים נתונים לחובות והגבלות רבות שמטרתן היא להגן על המבוטחים תוך הבטחת הוגנות, שקיפות ותחרות, והבטחת שמירת יציבות השחקנים בתחום הביטוח והחיסכון. אלא שבעוד שהמבוטחים בביטוחים "הקלאסיים" זוכים להגנה מקיפה, החברים בביטוח החברתי חשופים לסכנות מבלי שאף אחד יגן עליהם.

כך למשל, לפני כמה שנים השקיעה קרן "ערבים" המנהלת את כספי היתומים עד לנישואיהם, עשרות מיליונים מכספי היתומים ב"מגוריט", אשר ערך מניותיה ירד בכשליש וכספי היתומים נחתכו במיליוני שקלים . בנוסף, בניגוד לעולם הביטוח, לביטוחים החברתיים אין מבטחי משנה, כך שבמקרה של תמותה נרחבת כגון בעת מגפה, כספם של היתומים החדשים אינו מובטח, בעיקר עקב החשש מנשירה של שאר החברים עקב גבייה אינטנסיבית. ואכן, מאז פרוץ מגפת הקורונה עלתה תדירות גביית הכספים מהחברים באופן משמעותי.

אך לא רק הקרן נתונה בסיכון בשל היעדר פיקוח אלא גם המבוטחים עצמם. התקנון עליו חתומים החברים מותיר החלטות בדבר שלילת כספי ביטוח בידי "ועדת רבנים" של הקופה, לכאורה ללא קריטריונים או נהלים הידועים מראש. התקנון מכיל תניית בוררות אצל רב מטעם הקופה, והתוצאה היא דחיית אותן תביעות מעטות שהוגשו נגד מיזמים אלו בבתי המשפט בישראל. במקרים אחרים יתומים נדחו בשל רמת אדיקות דתית "לא מספקת", כזו שאינה עומדת בתנאי התקנון לצורך קבלת הכספים בעת חתונתם.

מחד, החלת כללי פיקוח נוקשים המקובלים בתחום הביטוח גם על מיזמים אלו יכולה להוות גזר דין מוות למיזם חברתי המנצל את הסולידריות הפנימית של החברה החרדית ואינו מעורר בעיות הלכתיות שביטוח מסחרי לעיתים מעורר, וזאת בשל עלויות הרגולציה הגבוהות. מנגד, בתוכניות אלו מבוטחים מאות משפחות מהעניות ביותר בישראל, אשר אין מי שיגן עליהם או יעמוד לצידן בעת דחיית תביעתם לתגמולי הביטוח או בעת הפסדים מהשקעות ספקולטיביות. נראה לנו כי מיזמים אלו זקוקים להסדרה מיוחדת, כזו שתשמור על המבוטחים מחד אך גם לא תביא לסגירתם מאידך. אלא שמיזמים אלו מנוהלים על ידי הארגונים החזקים ביותר בקהילה החרדית וזוכים לתמיכה פוליטית של הנציגים החרדים בכנסת, ועל כן צפוי קושי פוליטי רב במהלך שכזה.

דילמה דומה עמדה בפני המחוקקים לפני כמה שנים באשר לפיקוח שיש להטיל על מיזם הגמ"חים בקהילה החרדית בשל החשש כי הם עלולים לשמש להלבנת הון והסתרת כספים ממקורות אסורים. לאחר סאגה ארוכת שנים נחקק חוק הגמ"חים המטיל פיקוח מינימלי, ובהשתדלות חברי הכנסת החרדים החוק יכנס לתוקפו רק באמצע שנת 2022, שלש וחצי שנים לאחר פרסומו.

נראה לנו כי בדומה לחוק הגמ"חים, גם במקרה הביטוחים החברתיים המדינה צריכה להתערב וליצור מערכת פיקוח בסיסית, שתשמור על אינטרס המבוטחים מחד, אך תמנע את קריסת המיזמים עקב פיקוח יתר או עקב היעדר פיקוח, מאידך.

רונן אברהם הוא פרופסור למשפטים המתמחה בביטוח. יחיאל ועקנין הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומתמחה ברשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. המאמר על דעת הכותבים בלבד ואינו מייצג את עמדת רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון או מי מאנשיה.