חיסונים במקום העבודה: "אני לא יכול לחשוף את העובדים לפצצות מתקתקות"

"התעשייה עברה את השנה באופן סביר, בטח יחסית לסקטורים אחרים במשק. יכולנו לעבוד, בניגוד לכל הענפים המסכנים שהיו סגורים ונאבקנו כדי לפתוח אותם, כמו עולם התרבות והמסעדות. זה כישלון נורא שעבדנו באקורדיון כל השנה, ולא ידענו לעבוד לצד הקורונה, אבל התעשייה עבדה.

"ובכל זאת, אנחנו דומים היום למי שדוהר לעבר הצוק, כמו תלמה ולואיז. כרגע השיער שלנו מתנופף ברוח, השמש זורחת והכול טוב, אבל יש צוק בהמשך. אם לא נדע לבנות גשר לפני שהמכונית תגיע אל הצוק, ניפול או שנתחיל להתדרדר במורד".

את נבואת הזעם הזאת מנבא נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, שמסכם שנה ראשונה וסוערת בתפקיד. במהלכה הוא הצליח לסייע למגזר שהוא עומד בראשו ואליו הוא משתייך - התעשיינים - אך בסופה הוא בטוח שאם לא תגובש תוכנית כלכלית משותפת לממשלה, למגזר העסקי ולארגוני העובדים - התעשייה לא רק תיפול, אלא גם תגרור אחריה את כל המשק.

"אנחנו, התעשייה, יוצאים מהשנה הזאת עם כמה איומים", מסביר תומר. "האיום הראשון הוא הירידה הקשה בביקושים בארץ ובעולם, כי העולם נהיה עני יותר. זה שאנשים חיו כאילו אין מחר והחל"תניקים המשיכו לקבל את רוב הכסף שהם קיבלו קודם, ואולי עבדו קצת בשחור והרוויחו יותר מאשר קודם, לא אומר שזה יימשך לנצח.

"מתישהו החגיגה הזאת תיגמר, ואז נצא מדינה ענייה יותר, עם ירידה קשה בצמיחה, וזה יפגע בתעשייה. אם הביקושים הציבוריים ינותבו לסין ולטורקיה - זה יעמיק עוד את המשבר. איום נוסף קשור להיחלשות הדולר".

חדר מצב קורונה

תומר נולד אל תוך התעשייה הישראלית, גדל בה, ועם הזמן גם הפך לפקטור משמעותי בה. הוריו, שושנה וזבולון תומר, ייסדו את חברת אוניפארם והיו מחלוצי תעשיית הרוקחות והתרופות בארץ. לאחר שסיים תארים ברוקחות ובמינהל עסקים בארץ, ודוקטורט ברוקחות באוניברסיטת לונדון, נכנס לחברה המשפחתית הקטנה, שהמטה שלה היה בבית הוריו. הוא היה אז העובד הרביעי בחברה.

כיום, בהובלתו ובהובלת אחיו כמנכ"לים משותפים, הפכה החברה למתחרה משמעותית בשוק התרופות הגנריות. "אנחנו גאים בכך שאנחנו מתחרים במונופולים, ויודעים לשבור חלק מהם. כל מוצר שאנחנו משיקים אנחנו מובילים להוזלת מחירו ב-50% לפחות. אנחנו קצת הרובין הודים של שוק התרופות, למרות שאנחנו לא עושים את זה לצרכי שמיים. אנחנו יודעים להרוויח, ובמקביל לחסוך לא מעט כסף לשוק התרופות בישראל", אומר תומר.

לדבריו, את האבולוציה שהחברה שלו עברה "מתעשייה משפחתית ביתית ועד למעמד של יצרן משמעותי שמתחרה גם בשווקים בחו"ל", הוא רוצה להעביר את כל התעשייה בישראל. זאת, "הן על ידי שימוש בכוח אדם איכותי יותר, והן על ידי שדרוג אמצעי ייצור והעלאת תפוקת המפעל".

על כיסא היו"ר הוא התיישב כאמור לפני שנה, עם סל עמוס תוכניות - אבל הקורונה משכה אותו לכיוונים אחרים. "כשנבחרתי לתפקיד לא ידעתי שאהיה 'נשיא ההתגוננות של התעשייה מפני הקורונה'. הבאתי תוכניות לקידום התעשייה, ולהבאתה לפריון גבוה וצמיחה. הרעיון היה להגדיל את הערך של התעשייה בתמ"ג מ-12.5% ל-20%.

"אבל ב-2 בפברואר התיישבתי על הכיסא, וב-3 בפברואר החלטנו להקים חדר מצב להתמודדות עם הנגיף. היה איזה סיפור על וירוס אלמוני שעושה בלגן בסין, ואף אחד עוד לא ידע לצפות לאן זה הולך, אבל הבנו שמשהו בשרשראות האספקה ישתנה, ורצינו לעזור לתעשיינים שייתקלו בבעיה באספקה".

בחודש הראשון טיפל חדר המצב ב-100 פניות של תעשיינים. "חודש אחרי כבר טיפלנו ביותר מאלף פניות ביום", מספר תומר. "את סוף השבוע הראשון אחרי שהודיעו על הסגר ביליתי בירושלים בלשכת שר האוצר דאז, בקרבות על קרבות כדי להשאיר את התעשייה עובדת, והצלחנו להחריג 85% מהתעשייה מהמגבלות".

מדיניות עובדים וחיסונים

בשבוע שעבר שיגר תומר לכ-2,000 חברי התאחדות התעשיינים חוות דעת של מומחה דיני העבודה עו"ד נחום פינברג, שלפיה מעסיק רשאי להרחיק עובד שלא התחסן נגד קורונה, להעבירו לתפקיד אחר שבו לא יסכן עובדים אחרים, ובמקרים מסוימים אף לפטר אותו.

חוות הדעת מנוגדת לחוות דעת רבות, בהן זו של המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, שלפיה מעסיק לא יכול לאסור כניסת עובד למקום העבודה בגלל שלא התחסן. במקביל הוציאה ההתאחדות הודעה לכל התעשיינים שלפיה לכל מפעל או קבוצת מפעלים שבהם יהיו 100 עובדים שרוצים להתחסן, תגיע ניידת של "אלון" לתת חיסונים במקום.

כשהמחלוקת סביב השאלה מה גובר על מה - זכויות האדם או זכות הציבור להגנה מפני המגפה - נמצאת בעיצומה, לתומר התשובה מאוד ברורה. "כשאנשים לא מתגייסים, זה לא פוגע ביכולות של צה"ל, זה פוגע בחלוקת הנטל בין האזרחים. בחיסונים זה לא כך. מספיק ש-20% בוחרים שלא להתחסן, כדי לפגוע בכלל הציבור.

"זו לא רק פגיעה בשוויון ובנשיאה בנטל, זה פוגע בהגנה של כולנו, שנחלשת. עובד שהתחסן ויעבוד ליד עובד שלא התחסן אולי לא יחלה, אבל הוא יכול להידבק, לחזור הביתה ולהדביק את הילד בן ה-14 שלו שלא התחסן, כי אי אפשר לחסן ילדים".

אז צריך לכפות חיסונים על הציבור?
"אני לא מטיף לתפוס אנשים ברחוב, ולתקוע להם מזרקים. אדם חופשי לעשות עם גופו מה שהוא רוצה, אבל ההתייחסות אל מי שלא התחסן צריכה להיות כמו שהוא מתייחס אלינו - אם הוא פוגע בזכויות בסיסיות שלי להגנה, לעבודה ללא בידוד ולשמירה על הילד שלי שלא יחלה בקורונה בגללו, אז מידה מסוימת של פגיעה בזכויות שלו אינה יכולה להיחשב לבלתי חוקית".

מה המידה הנכונה?
"קודם כל, אנחנו דורשים, ומגובים בחוות דעת משפטית, שמעסיק יוכל לדעת אילו עובדים התחסנו ואילו לא, וגם מתי הם התחסנו. אני צריך לדעת לנהל את הסיכונים שלי. יכול להיות שאם יש לי פס ייצור מאוד רגיש או מחלקה קריטית, אני אכניס לשם רק מחוסנים כדי שלא תפרוץ שם מגפה".

מה עם החיסיון הרפואי של העובד?
"זה לא מידע שנמצא תחת חיסיון רפואי. העובד הלא מחוסן פוגע בשכבת ההגנה של הסובבים אותו, מעבר למצבו הבריאותי. עם מחוסנים אני יכול לשבור קפסולות, ועם לא מחוסנים - לא. אין מצב שאני אשים שני לא מחוסנים ביחד, כי הם עלולים לגמור לי משמרת שלמה. הנחינו את התעשיינים שלנו שהידיעה אם התחסנת או לא צריכה להיות פומבית.

"השלב הבא שנמליץ עליו הוא מתן הטבות למי שמחוסן. למשל, הפעלת חדרי אוכל במפעלים רק לאנשים מחוסנים. אנשים מאוד אוהבים לשבת יחד, אז נאפשר למחוסנים לשבת יחד והלא מחוסנים לא יוכלו להגיע.

"השלב הבא זה ימי הבידוד. ברגע שעובד בחר לא להתחסן, הוא צריך לקחת את האחריות על ימי הבידוד על חשבונו. המדינה והמעסיק לא צריכים לשאת בזה, כמו שאדם בוחר לצאת לחופשה על חשבונו".

זה לא קיצוני מדי למדר ולהפריד אנשים לא מחוסנים במקומות עבודה?
"צריך לאפשר למעסיקים את היכולת לצמצם נזקים. עובד שבוחר לא להתחסן ועבודתו חושפת אותו להרבה עובדים, זכות המעסיק למנוע ממנו להגיע לעבודה. אם אני יכול להעביר אותו למקום שהוא לא נחשף לעובדים אז אין בעיה, אבל אם לא - זכותי למנוע את הסיכון לעסק ולעובדים האחרים.

"המגפה לא הולכת להיגמר, החיסונים יהיו אתנו כל הזמן, ומי שלא מתחסן מאיים על כולנו. זו לא שפעת. זו מגפה אחרת. אני לא יכול לחשוף עובדים אחרים לפצצות מתקתקות כאלה. הזכות של העובדים האחרים לא נמוכה יותר מהזכות של העובד הזה לבריאות".

תוכנית 100 הימים

התאחדות התעשיינים הייתה בין הראשונים לפרסם תוכנית להמשכיות עסקית, ובכך הקדימה את התו הסגול הרשמי, שפורסם לאחר מכן. "כל הנתונים הסטטיסטיים מראים היום שהתעשייה היא אחד המקומות שפחות נדבקים בהם", מתגאה תומר.

מה התוכניות החדשות שלך?
"אני רוצה לפתח מדינה שלא תהיה סטארט-אפ ניישן אלא סקייל-אפ ניישן, שנמציא פה את ההמצאות וגם נייצר אותן ונייצא אותן מפה לכל העולם. לא רק שנפתח את ההמצאות, נעשה אקזיט ונרוויח מלא כסף ונביא מלא דולרים חזרה כתוצאה מהרכישה, ובסוף ייצרו אותם בהודו או סין".

על הרקע הזה גיבש תומר, המכהן גם כיו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל, את מה שהוא מכנה "תוכנית 100 הימים" של המעסיקים בישראל לממשלה החדשה ליציאה מהמשבר הכלכלי. "אנחנו בעידן חדש שבו צריך לחיות לצד הקורונה. לא ניתן להמשיך לחלק כסף מהמדינה, כמו שחולק עד היום. צריך להעביר את המשק לצמיחה, ולמצוא פתרונות לבעיית התעסוקה. זו המהות של התוכנית שגיבשנו, שמהווה עסקת חבילה בין הממשלה למעסיקים ולהסתדרות".

ב"עסקת החבילה" הזו, תפקיד המדינה לייצר תמריצים וסביבה עסקית מתאימה להחזרת עובדים לתעסוקה, ולהעלאת הצמיחה במשק. המעסיקים יבצעו השקעות על מנת שיוכלו לקלוט עובדים חדשים ולהעניק להם הכשרות מקצועיות במסגרת החברה, בשיתוף המדינה; וההסתדרות מצידה תעודד עובדים לחזור למעגל העבודה.

בלב התוכנית עומד שיקום שוק התעסוקה. "יש לנו כמה תרחישים לאופן שבו עומד להיראות שוק התעסוקה, אבל אפילו בהערכה אופטימית מדובר על זה שב-2021 יהיו 10%-12.5% אבטלה, ויש כאלה שמרחיבים את זה אפילו ל-15%. בשנת 2022 האבטלה תפחת, אבל עדיין תהיה באחוזים קשים לעיכול של 7%-8%. אם הם לא יחזרו לשוק העבודה, הממשלה תצטרך להוציא עליהם המון כסף מהכיס. חייבים למנוע את אותה דליפה של כסף, כדי להחזיק את האנשים האלה בחיים".

איך עושים את זה?
"בין היתר, מסלולי תעסוקה מהירים לקליטת עובדים חדשים, מענקים לקליטת עובדים, הכשרות מקצועיות וביטול החל"ת. לפי נתוני הלמ"ס, 17% מהעסקים שיש להם 250 עובדים ומעלה דיווחו כי עובדים לא רצו לחזור לעבודה מהחל"ת. מתן מענק בגובה של 9,000 שקל לרבעון לעובד בגין חזרה והתמדה בעבודה, ישנה את התמונה הזאת. צריך להסביר לציבור בישראל שדמי החל"ת יתחילו לרדת, כי להרבה אנשים אין אינסנטיב לחזור לעבודה כשמבטיחים להם דמי חל"ת שנמשכים עד אינסוף".

מה העלויות של התוכנית, ומאיפה יגיע התקציב?
"עלות החל"ת היא עצומה. 600 אלף דורשי עבודה שמקבלים חל"ת ממוצע של 6,500 שקל בחודש, זה סדר גודל של כ-47 מיליארד שקל עלות חל"ת לשנה. זה סכום שיהיה לטובת מענקים ותוכנית השיקום, אם נחסוך את זה. הכשרות מקצועיות כבר מתוקצבות בקופסאות הקורונה, אז לא צריך לזה תקציב נוסף. כן צריך כסף למענקי עידוד העסקה למעסיקים. זה קיים בתוכנית שכ"ץ מנסה להעביר כרגע".

הדבר המשמעותי השני שתומר סבור שחיוני לשיקום המשק הוא תוכנית להפחתת הרגולציה והביורוקרטיה בעסקים. "זה הבסיס, ועד שהממשלה לא תבין את זה, לא נתקדם. אני זוכר לנתניהו את נאום הגרזנים מלפני שנים. אז הוא זיהה את הנטל הרגולטורי הבלתי אפשרי במשק הישראלי, ואמר 'נסתער על הרגולציה עם גרזנים'. זה בדיוק מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות".

נתניהו זיהה מה צריך לעשות, אבל לאורך השנים האחרונות הייתה מגמה הפוכה של הגברת רגולציה.
"זה כישלון טוטאלי של ממשלות ישראל וכישלון של נתניהו, שסימן את הדרך ולא ידע לצעוד בה. אבל דבר אחד מרכזי השתנה מאז - המשק כבר לא בצמיחה. בחמש השנים האחרונות המשק היה בצמיחה, וכשאתה צומח ומתחזק כשתלויה לך משקולת על הגב, אז המשקולת מעצבנת אותך אבל היא לא קיומית בשבילך.

"היום אנחנו במקום אחר. היום המשקולת הזאת תפיל ליגון שאולה לא מעט עסקים, אז אם בעבר נתניהו היה יכול לסמן את הדרך ולא ללכת בה, היום זה כבר לא יכול לקרות. לכל מי שינהיג את המשק בעתיד אין את הפריבילגיה לא ללכת בדרך הזאת".

מי אשם ביוקר המחיה

נושא נוסף שתומר סבור כי אינו מטופל כראוי הוא כושר התחרות של העסקים. "כשמדברים על יוקר המחיה בישראל, אנשים אומרים 'המוצרים פה יקרים'. אני לא מתווכח על זה, למרות שצריך לבדוק למה בדיוק משווים, ואם זה עם מע"מ או בלי מע"מ. אבל אין ספק שממשלת ישראל היא הגורם מס' 1 ליוקר המחיה פה, ועליה לעשות את כל השינויים כדי להקל על יוקר הייצור. איך? קודם כל לתת פטור מארנונה לכל העסקים לשלוש שנים, ולדבר על הקלה בנטל הארנונה על העסקים בהמשך.

"לא ייתכן שכל פעם העיריות הופכות את העסקים לפרה החולבת שלהן, כדי לכסות את הגירעון התקציבי שהן נמצאות בו. צריך גם לתת פטור מאגרות ממשלתיות לשלוש שנים, ולהוריד את מחיר המים שייקרו לעסקים".

במסגרת שיפור יכולת התחרות של העסקים בארץ, מעלה תומר גם דרישה שלא תהיה פופולרית בקרב הצרכנים הישראלים. "צריך לבטל את הפטור ממע"מ בייבוא אישי עד 75 דולר. לא ייתכן שעל אותו מוצר שאזמין מחו"ל, פה אני אשלם מע"מ. זה יוצר תחרות לא הוגנת", הוא אומר.

אף פוליטיקאי לא יעז לבטל את אחד הפטורים הפופולריים ביותר.
"נכון, לפוליטיקאים יהיה קשה להחזיר מע"מ על משהו שהאזרחים התרגלו לא לשלם עליו מע"מ, אז הבאנו פתרון - שהמע"מ על צריכת החשמל הביתי יהיה בפטור, ומנגד יהיה מע"מ על צריכה מחו"ל.

"זה גם יותר חברתי, כי עם כל הכבוד לשכבות העשירות יותר שמזמינות מאתרים מחו"ל באינטרנט, והן גם יותר טכנולוגיות, הרבה אנשים בעיירות פיתוח קונים בחנויות רחוב ליד הבית ולא באתרים, אבל את החשמל הם צורכים באותה מידה, אז תנו להם את ההטבה בחשמל ולא בהזמנות מחו"ל".

חלק מרכזי נוסף בתוכנית של תומר לשיקום המשק הוא העדפת תוצרת הארץ במכרזים ציבוריים וממשלתיים.

צריך לחייב את המדינה לקנות ביוקר כדי להחזיק את התעשייה בארץ, תוך פגיעה בתחרות, כפי שלמשל סבורה הממונה על התחרות?
"התעשייה היא מהמעסיקים הגדולים בפריפריה, אז צריך לשמר ולהגדיל אותה. אני לא אומר שלנצח צריך להעדיף תוצרת הארץ, אבל אנחנו חיים היום בעולם גלובלי, וברגע שאני נלחם במדינות אחרות שנותנות עדיפות לתוצרת שלהן - אני חייב לתת עדיפות לתוצרת שלי. ישראל שיעבדה את עצמה לסין ולטורקיה, כשסין יכולה למחוק אותנו ברגע ולטורקיה קוראים מדינת אויב מס' 2 אחרי איראן מבחינת האיום הביטחוני".

 ד"ר רון תומר

נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל ● בעלים ומנכ"ל משותף של חברת התרופות אוניפארם ● בן 54, נשוי ואב לשלוש בנות. מתגורר בתל אביב ● בעבר היה יו"ר מטה 'מיוצר בישראל' , ויו"ר ועדת כלכלה ורגולציה בהתאחדות