חותמים בפשרה: פועלים אי.בי.אי תשלם 7 מיליון שקל בגין השת"פ ההיסטורי עם ליפא ועמית

כך תסתיים תביעה מ-2017 של בעל מניות, שטען כי שיתוף הפעולה עם צמד יועצי ההנפקות "העמיד את החברה בסיכון" • מי שצפויות לשאת בתשלום הן חברות הביטוח, וחלקה של פועלים אי.בי.אי יסתכם בכ-110 אלף דולר בלבד

רפי ליפא וגל עמית, יועצי ההנפקה של הרץ  / צילום: תמר מצפי
רפי ליפא וגל עמית, יועצי ההנפקה של הרץ / צילום: תמר מצפי

אחרי הנזק שנגרם לתוצאותיה הכספיות של חברת החיתום פועלים אי.בי.אי בשנים קודמות, בעקבות סיום שיתוף הפעולה עם צמד יועצי ההנפקות רפי ליפא וגל עמית, כעת היא נדרשת לשלם כ-7 מיליון שקל בקשר לשיתוף פעולה זה. זאת, במסגרת הסדר פשרה שגיבשה נוכח תביעה ייצוגית שביקש אחד מבעלי מניותיה להגיש נגדה.

לפי העדכון של פועלים אי.בי.אי בנושא, מי שצפויות לשאת בתשלום הן חברות הביטוח שלה, וחלקה של החברה יסתכם בכ-110 אלף דולר בלבד, ויכלול גם את חלקה בהשתתפות העצמית בגין פוליסות הביטוח.

פועלים אי.בי.אי, שבה מחזיקים בית ההשקעות אי.בי.אי ובנק הפועלים, עדכנה על הגשת הסדר הפשרה כעת לאישור ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שבמסגרתו ישולם הסכום האמור "כנגד מיצוי" כל הטענות שהועלו בכתב התביעה.

בפנייה לביהמ"ש מסבירים הצדדים, כי "תרומתו של הסדר הפשרה לחברי הקבוצה המיוצגת עולה לאין שיעור על המשך ניהולו של הליך משפטי ארוך ויקר, שתוצאתו אינה ידועה", וכן כי זהו הסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ומשקף את הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת".

בין הנתבעים בפרשה - פועלים אי.בי.אי ובית ההשקעות אי.בי.אי, וכן רון ויסברג, יו"ר פועלים אי.בי.אי וממשפחות בעלי השליטה בבית ההשקעות; צבי לובצקי, גם הוא מבעלי השליטה באי.בי.אי; עומר קרייזלר, שכיהן כדירקטור בפועלים אי.בי.אי מטעם בנק הפועלים; ונוספים. אלו מיוצגים בידי עוה"ד ירון אלכאוי ואהוד כצנלסון ממשרד גורניצקי ושות'.

את התובע ייצגו עו"ד שלומי מושקוביץ ממשרד מושקוביץ סטיס ועו"ד נתי פולינגר.

הסדר הפשרה גובש כשלוש שנים לאחר שהוגשה הבקשה לתביעה, בסוף שנת 2017, עם דרישה לתשלום של 55 מיליון שקל לכל מי שהחזיק במניות פועלים אי.בי.אי מתחילת 2014 ועד אוגוסט 2017 - אז נודע על סיום שיתוף הפעולה של ליפא ועמית עם חברת החיתום.

הסכם הפשרה חושף בין היתר טענות של הצד התובע שלפיהן שיתוף הפעולה עם ליפא ועמית, שבו הייתה תלויה פועלים אי.בי.אי, "העמיד את החברה בסיכון", וכן כי החברה "לא גילתה לציבור המשקיעים על אודות שיתוף פעולה והתלות הנטענת ועל גורמי הסיכון המוטלים על החברה בגינו".

בהתאם, נטען כי מתחילת 2014 ועד אוגוסט 2017 "נסחרו מניות החברה בשער גבוה מהשער שבו היו נסחרות" אלמלא החברה הייתה מספקת דיווחים בנושא כנדרש, ולכן הגיעה הדרישה לפיצוי.

הנתבעים מצידם, טענו בין היתר, כי "לא התקיימה תלות של החברה ביועצים", וכי "מהות הקשר שבין החברה לבין היועצים הייתה מידע ציבורי ועל כן לא ניתן לטעון שהחוסר הנטען בדיווחי החברה גרם נזק לבעלי המניות".

היו אחראים למחצית מהכנסות אי.בי.אי

צמד היועצים ליפא ועמית, הנחשבים ל"מייבאי" גל הנפקות האג"ח של החברות האמריקאיות בבורסה בתל אביב, קיימו בעבר במשך כמה שנים שיתוף פעולה פורה עם פועלים אי.בי.אי, שעם הזמן הלך ותפס נפח משמעותי בפעילותה, עד שהיה אחראי ליותר ממחצית מהכנסותיה ורווחיה של החברה, בשנות השיא של פעילות גיוסי חוב אלה.

בקיץ 2017 החליטו השניים לסיים את שיתוף הפעולה ולהקים חברת חיתום מתחרה, יחד עם מי שהיה מנכ"ל פועלים אי.בי.אי, ארז גולדשמידט, וכן מי שכיהנו כסמנכ"לים תחתיו. כיום, כשלוש שנים וחצי לאחר מכן, חברה זו, אוריון, נחשבת לאחת החברות הבולטות בשוק החיתום המקומי.

בעקבות היוודע דבר סיום שיתוף הפעולה עם ליפא ועמית צנחה מניית פועלים אי.בי.אי ביותר מ-50% בתוך כמה ימים, ורק בחודש דצמבר האחרון, לפני כשלושה חודשים, הצליחה לחזור להיסחר באותן רמות שבהן נסחרה טרם העזיבה.

מאז היא המשיכה לטפס, כך שמאוגוסט 2017 ועד כה מציגה המניה טיפוס של כ-20% ומשקפת לפועלים אי.בי.אי שווי נוכחי המתקרב ל-400 מיליון שקל.

ברקע למגמה החיובית, נרשמת פעילות שיא של מרבית חברות החיתום בשוק המקומי, הנהנות מגל הנפקות אקוויטי ראשוניות (IPO) בהיקפים אינטנסיביים, שאם יימשכו כמתוכנן וללא שיבושים עד סיומה של 2021, הוא עשוי לשבור שיא של כל הזמנים במספר ההנפקות ובהיקף גיוסי ההון הראשוניים הנעשים בבורסה המקומית.

30 חברות, 20 מיליארד שקל

יותר מעשר שנים חלפו מאז הגיעה לשוק בתל אביב חלוצת מנפיקות האג"ח הזרות - חברת הנדל"ן המניב דה-לסר, שגם אותה הביאו ליפא ועמית, ומאז, תוך שנים ספורות הפכו גיוסי חוב אלה לשיטפון, ולאחד מאפיקי ההשקעה הפופולריים בקרב משקיעי האג"ח המקומיים.

מאז ועד לשנה שעברה הגיעו לשוק ההון המקומי כ-30 חברות זרות, רובן המוחלט פועלות בתחום הנדל"ן בארה"ב, אשר גייסו חוב מצרפי של יותר מ-20 מיליארד שקל.

הצלחת מרבית הנפקות אלה, רובן של חברות בבעלות יזמים יהודים-אמריקאים, נתמכה בתנאי שוק נוחים, שכללו ריביות גבוהות יחסית שהציעו החברות באותם גיוסים, זרימת כספים גוברת לשוק קרנות הנאמנות ומחסור באלטרנטיבות השקעה.

העובדה שמרבית החברות התאגדו באיי הבתולה הבריטיים (BVI) הגדילה את הסיכון למחזיקי האג"ח במקרה של קריסתן, וכך אכן קרה בארבעה מקרים עד היום, האחרון שבהם בחברת אול-יר של היזם יואל גולדמן, שהחליטה לעצור את התשלומים למחזיקי האג"ח וביקשה לדון עימם בהסדר חוב שהיקפו כ-2.3 מיליארד שקל.

קדמו לה שלוש קריסות של פעילות חברות מהתחום, שהביאו למחיקת מרבית החוב שהנפיקו - אורבנקורפ הקנדית, בבעלות אלן ססקין שגייסה כ-180 מיליון שקל, ברוקלנד אפריל של הישראלי לשעבר בועז גלעד (חוב של כ-150 מיליון שקל) וחברת הקניונים סטרווד ווסט, בבעלות חברות של הטייקון האמריקאי בארי שטרנליכט, עם חוב של כמעט מיליארד שקל.